מדי שנה ב־10 בספטמבר מצוין יום המודעות הבינלאומי למניעת התאבדויות. מומחי מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת הכללית, מבהירים כי דיכאון בילדים שלא אובחן ולא קיבל טיפול נאות, עלול להתפתח למחלה כרונית שתחזור ותופיע בהתקפים לאורך החיים.
"מדי שנה יש כ־250 ביקורים במיון הקשורים לניסיונות אובדניים", מסבירה דוקטור ד"ר סילבנה פניג, מנהלת המערך לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר לרפואת ילדים, "קיימת חשיבות רבה להעלאת מודעות ההורים על חשיבות האיתור המוקדם של דיכאון בקרב ילדים ובני נוער".
ד"ר פניג מסבירה שהמונח דיכאון מתאר מצב נפשי המאופיין ברגשי עצב, אומללות וייאוש. רוב האנשים חווים דיכאון זמני בנקודת זמן מסוימת בחייהם. היא מציינת כי דיכאון בילדים ונוער איננו שלב חולף או חלק מתנודות נורמליות במצב הרוח בגיל ההתבגרות. כ-2-3% מהילדים (1 בכל כיתה) וכ-8% מהמתבגרים (2-3 בכיתה) באוכלוסייה הכללית סובלים מדיכאון. עד גיל 13 השכיחות בקרב בנים ובקרב בנות היא זהה ולאחר מכן השכיחות בקרב בנות הינה גבוהה פי 3 מאשר בקרב בנים. דיכאון, כמו חרדה, הינו הפרעה נפשית המוגדרת כבעיה מופנמת. בדיכאון וגם ובחרדה הילד בעצמו סובל אך לא בהכרח מפגין את הסבל שלו כלפי חוץ, או מדווח על כך להוריו.
פרופסור אלן אפטר, מומחה עולמי בנושא דיכאון ואובדנות בילדים ומתבגרים, המנהל את מכון חקר הילד במרכז שניידר, מציין: "הסיבוכים שעלולים להתפתח מדיכאון שאינו מטופל בגיל צעיר הם התדרדרות בלימודים ונשירה מבית הספר, שימוש בסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, הפרעות התנהגות וחרדה, בידוד חברתי ואף סכנת אובדנות. ב־80 אחוז מהמקרים אצל הפונים לעזרה חלה הטבה תוך מספר שבועות, אך ללא טיפול מתאים סימני הדיכאון עלולים להימשך ולהחמיר עד כדי סיכון אובדני. טיפול יעיל עשוי למנוע את חזרת הדיכאון".
במרפאה למצבי רוח במרכז שניידר לרפואת ילדים עובדים פסיכיאטרים ופסיכולוגים, המציעים יחד טיפול משולב: פסיכולוגי, סביבתי ותרופתי. שיטת הטיפול קרויה CBT (ראשי התיבות של Cognitve Behavioral Therapy) . בשיטה טיפול זו לא נכנסים לסיבות הדיכאון ולא מחפשים תובנה לחיי הנפש העמוקים של הילד, אלא מתייחסים לסימפטום הדיכאון ומקנים לילד כלים להתמודד עם הדיכאון והשלכותיו. ילדים עם דיכאון מטופלים במרכז שניידר במסגרת סדנה פרטנית להתמודדות עם מצבי רוח.
העבודה עם הילד כוללת לפעמים גם לימוד של מיומנויות שונות, כמו מיומנויות חברתיות וניהול זמן, אשר יאפשרו לו להתמודד בצורה טובה יותר בעתיד במצבים שגורמים לו היום למצוקה. במהלך הסדנה מקבל הילד מטלות לביצוע בבית, כמו יומני מעקב של אירועים שגרמו למצבי הרוח כולל זיהוי המחשבות והרגשות שהתעוררו במצבים אילו, ניסיון לייצר מחשבות אלטרנטיביות יותר חיוביות ועוד. כחלק בלתי נפרד מהמערך הטיפולי, מערבים את ההורים כשותפים עיקריים לטיפול בילד מספקים להם כלים להתמודדות של כל המשפחה. כמו כן מערבים את הסביבה הרחבה יותר, כמו למשל בית הספר.
הראלה כהן
מה שבאמת מדאיג זה ההסתכלות של רופאים וחברות תרופות על ילדים כאל שוק לא מנוצל ומכרה זהב למרשם תרופות. עזבו את הילדים בשקט ותנו להם לגדול. מי שלא יודע איך לגדל ילדים, שילמד. כדורים פסיכיאטריים זה לא הפתרון.
דורון
נקודה למחשבה לכל מי שקורא את הכתבה הזו: הכתבה הזו מנסה לקדם את המושג "דיכאון" כהפרעה נפשית, כדי שזה יהיה יותר מקובל בציבור הרחב וכך יהיה ניתן לתת מרשמים לכדורים פסיכיאטריים שיטפלו בדיכאון כהפרעה מקובלת. כתבה שעוזרת לחברות התרופות והפסיכיאטרים להכין את השטח כדי שהם יוכלו להמשיך לגלגל מיליונים על גב הבריאות הנפשית והפיזית שלנו ושל ילדינו.
לולינקה
כתבה שמקדמת תרופות. לחוות מצב רוח רע בשביל הילדים שלך, פחות מזיק מאשר למלא אותם בכימיקלים שהכתבה הזאת מקדמת. זה נורמלי לחוות כל מיני סוגים של מצב רוח והדרך הטובה להוציא ילד ממצב רוח רע, היא להוציא אותו החוצה ולתת לו להתבונן בדברים מחוץ לעצמו. כל כך פשוט. אבל זה בטח לא האינטרס של חברות התרופות .
איתן
כתבה פירסומית של שניידר. אל תאכלו את ההמלצה לשלב תרופות בכל מקרה. תרופות פסיכיאטריות חייבות להיות מפלט אחרון בהחלט. לדיכאון בילדים יש סיבות סביבתיות. בבית הספר. בבית. זו לא סיבה לסמם אותו לכל החיים.