שבוע של עצבים: לכי תמצאי מקום במסעדה שווה עם ההורים

נניח ואתם יוצאים לבלות באזור השרון (אם נהיה ספציפיים במשולש כפר סבא, רעננה והוד השרון). ונניח וחשקה נפשכם להזמין את בני משפחתכם לארוחת ערב (אם נהיה ספציפיים, ארוחת ערב במסעדה). אז בואו אספר לכם משהו שאולי אתם לא יודעים: עדיף שתזמינו מקום חודש מראש.

מסעדה שווה צילום א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE

ביום ראשון האחרון החלטתי להוריד מאמי את עול בישולי השישי ולהציע ארוחת ערב משפחתית במסעדה באזור השרון. אמי אנינת הטעם, הסכימה בשמחה וביקשה שאזמין מקום באחת מחמש המסעדות "השוות" שנמצאות באזור. התקשרתי לאחת (מזכירה כי את שיחת הטלפון ביצעתי בראשון) ולא היה מקום. התקשרתי לשנייה וגם בה לא היה מקום, התקשרתי לשלישית, לרביעית ולחמישית ונחשו מה? לא היה מקום. לא התייאשתי. החלטתי לדחות את הארוחה המשפחתית לשבת בצהריים. עשיתי את סבב הטלפונים בפעם השנייה ושוב קיבלתי סירוב מאותן חמש מסעדות, משל חיפשתי מסעדה בשכונת מייפר בלונדון או בטרייבקה בניו יורק. עכשיו עזבו את הווריד המתנפח במצח שלי, שנקרא בעברית גם וריד העצבים. כל מה שעלה במוחי הוא: למה? למה לעזאזל אין מקום שבוע מראש באף אחת מהמסעדות שקרובות לבית שלי?
בואו נתחיל מההתחלה. כדי שתהיה מסעדה שאסכים ללכת אליה בשישי בערב, היא צריכה להיות בעלת אוכל טוב, בעלת אקוסטיקה מתאימה לשולחנות מלאי ילדים ובעלת אווירה שלא מזכירה אולם אירועים כמו רוב המסעדות שלא נמצאות בתל אביב. כאמור, באזור השרון יש בערך חמש כאלו. מכיוון שמדובר במסעדות יחסית טובות, משפחות על גבי משפחות מזמינות מקומות אליהן חודש מראש כדי שיהיה להן שולחן בו הן יוכלו לאכול את ארוחת שישי בנחת מבלי להתבאס משטיפת הכלים. את המסעדות האלו נוהגים בני האזור לשווק כמסעדות "כמו בתל אביב", רק שהן לעולם לא יוכלו להיות "כמו בתל אביב" מכמה סיבות. האחת היא שהן לא בתל אביב, השנייה היא כי הבעלים של המסעדות האלו הוא בדרך כלל לא תל אביבי. והשלישי היא שהסטנדרטים באזור נמוכים, כי בסופו של דבר הדרישה כאן היא בעיקר שיהיה מקום פנוי.
התפוסה המלאה של המסעדות גרמה לי להבין שבאזור השרון, היכן שהמצב הסוציו אקונומי גבוה, כולם מחזיקים בבתים יפים והרבה ילדים, רק שאין להם כוח לבשל או לסדר, כי בואו, אמצע יולי וחם מוות. גם הקרבה לבית היא נדבך חשוב, שכן לנסוע לתל אביב, לחפש חניה ולהתמודד מול מלצריות מתנשאות בעלות פרצוף ישבן זה לא פשוט.
מה יוצא? שאין מקום. מה צריך לקרות? לפתוח עוד. אבל לא עוד כאלו שרק יהיה בהן מקום פנוי בשישי בערב, לא כאלו שינסו להיות "כמו בתל אביב". אלא כאלו שיהיו פשוטות עם אוכל טעים, כאלו שיביאו אליהן גם בליינים שיצאו מהבית ביום שני בערב למשל, כאלו שישרו אווירה נעימה ויציעו ערמות של חניה. אני קוראת לכם יזמים צעירים ומבוגרים כאחד, פתחו מסעדות באזור כי להחליט חודש מראש על יום ושעה שבה כל המשפחה שלי יכולה להתאחד זהו פרויקט גדול יותר מלבנות מסעדה. ובואו נודה בזה, כמה שהפרברים הוא מקום טוב לארח, כולנו מעדיפים שהילדים של הגיסה יחריבו מקום נייטרלי.