אין דבר שאחותי לא מתעדת, אבל היא לא לבד

כמה תמונות פרסמתם ברשתות החברתיות היום? אני פרסמתי תמונה אחת, אבל אחותי העלתה בדיוק 15 תמונות וסרטונים, וכל זה רק בסנאפצ'אט. מזל שאין לה גם חשבון אינסטגרם. אני מניחה שכמות התמונות שפרסמתם נעה בסקאלה שביני לבין אחותי, תלוי בגילכם ובכמות הזמן שאתם מבזבזים על צילום. אחותי, למשל, מצלמת כל דבר: יצאנו מהבית – תמונה מהמעלית, אכלנו במסעדה – תמונה של האוכל, יצאנו עם חברים – תמונה של כולם, חזרנו הביתה – תמונה מהמראה שבלובי, היא קמה בבוקר – סלפי "אני חיה". אין דבר שהיא לא מתעדת, ולא פעם זה הופך מעיק. אבל היא לא היחידה.

קרה לכם פעם שהלכתם למסעדה עם חבר, חיכיתם נצח לאוכל וכשהוא סוף סוף הגיע – החבר מנע משניכם לאכול עד שהוא הצליח לצלם את התמונה המושלמת עם התאורה הנכונה שמראה במדויק איזה מנה אתם אוכלים, באיזו מסעדה, וכמה גרגירי מלח שמו בה? יכול להיות שאתם החבר הזה? אני לא אשקר, גם אני  מצלמת לפעמים את האוכל שאני אוכלת וטורחת לעלות את התמונה. אבל בשביל מה אנחנו עושים את זה? בכלל, אי פעם חשבתם למה אנחנו מצלמים דברים? התשובה הברורה תהיה כמובן כדי לתעד רגעים ולזכור אותם, אבל בואו נהיה כנים – כמה פעמים באמת עברתם על כל התמונות שיש לכם בטלפון כדי להיזכר ברגעים מיוחדים? באופן אישי, אני עוברת על התמונות רק כשאני צריכה למחוק אותן כי שוב נגמר לי הזיכרון בטלפון.

אז למה בכל זאת אנחנו מצלמים? האם זה באמת משהו שמצריך עצירה מוחלטת של החיים למשך כמה רגעים, לעיתים אפילו זיוף של רגש ואיזו פוזה? האם הרגע הזה שאותו אנחנו רוצים לתעד, הוא באמת שווה ערך לרגעים שנבזבז בניסיון לתעד אותו?

ובכל זאת, יש יתרון בתמונות המצולמות – הן יוצרות אשליה של חיים טובים. לאו דווקא במטרה להראות לאחרים כמה אתה עושה ונהנה, אלא כדי להראות גם לעצמך. אנו נוטים לטבוע בשגרת היום-יום, בצרות שמעסיקות אותנו וברשימות הלא נגמרות של הדברים שעלינו לעשות. מידי פעם אנו עושים דברים אחרים וחורגים קצת מהשגרה, ולא תמיד אנחנו מעריכים את זה באותו רגע. אך כשרואים ברצף כמה תמונות, כשבכל אחת מהן עשינו משהו קצת אחר – אכלנו עם המשפחה, יצאנו לסרט, נפגשנו עם החברים – פתאום נוצרת אשליה, שאולי יש בה קצת אמת, ועל פיה החיים שלנו הם לא סתם מרוץ נגד הזמן אחרי הכל. אולי, למרות כל המשימות והלחצים, אנחנו נהנים מהחיים.

ובכן, מה לדעתכם חזק יותר – ההנאה שאנו מפיקים מהרגע, או ההנאה שנפיק בידיעה שחווינו אותו?

וכדי להוציא מכם את התשובה הכנה ביותר, דמיינו לרגע שיש לכם שתי אופציות בלבד: או שביכולתכם ליהנות ממה שקורה כאן ועכשיו ולשכוח הכל אחר כך, או שלא באמת תהיו נוכחים ברגעים, אך תהיה לכם את התחושה הזאת שחוויתם אותם ושהייתם שם. מה תעדיפו במקרה הזה – לחיות את הרגע, או לזכור אותו?