הכישלון של איציק ברוורמן: התבוסה הייתה כתובה על הקיר

כמו נירון קיסר. כתובת התבוסה הקשה והכואבת של איציק ברוורמן הייתה כתובה על הקיר כבר חודשים רבים, אבל רק הברוורמנים סירבו לראות אותה. וכמו נירון קיסר, שישב וניגן בנבל בזמן שרומא קרסה, המשיכו עוזרי האחיתופל בחצר הקיסרות של ראש העיר להסתיר ממנו את הקטסטרופה תוך שהם ממשיכים לשיר לו שירי הלל מזויפים.
שורשי המפלה. איציק ברוורמן הוא איש טוב אבל במובן "הרע" של המילה. לא, הוא לא היה רשע, גם אהב את עירו עד מעל לראש ואפילו דרכו לגהינום הייתה רצופה כוונות טובות, אבל ברוורמן כשל באופן מייאש בשלושת התכונות המרכזיות הנדרשות מראש עיר. הוא היה פוליטיקאי גרוע, מנהל לא מוצלח ואדם חסר די.אן.איי של סחבקיות. "כל שבוע הייתי מורט את שיער ראשי למקרא ולמשמע התנהלותו הקטסטרופלית והבלתי מובנת. הוא חיפש את כל הבורות והמוקשים שיש בעיר כדי ליפול לתוכם. בתחילה ניסיתי לנער אותו אבל כנראה שבביתו היו אנשים חזקים ממני. וכשלא נותר לי שיער גוף למרוט הרמתי ידיים", אומר בכיר ומקורב מאוד לברוורמן. מומחה פוליטי ומקורב אחר מוסיף בציניות, בתדהמה ובייאוש: "רק "גאון" כמו ברוורמן יכול היה להפעיל על עצמו מנגנון הרס עצמי ביעילות אגדית שהובילה אותו להפסיד את העיר בצורה כואבת ושלומיאלית לאחר קדנציה אחת בלבד..". אבל לא רק שגיאות הרסניות של ברוורמן הפילו אותו לקרשים אלא גם העובדה כי מולו עמד רמי גרינברג. שליח ציבור אמיתי ומיוחד, תופעה ציבורית מרשימה ואושייה שידעה לשווק לתושבים מלא תקוות במקום אשליות. חדשנות ולא שמרנות. חברות ולא הסתגרות.

איציק ברוורמן. צילום זאב שטרן

בין גרינברג לברוורמן. ברוורמן שידר ריחוק ובנגיף הניכור הוא הדביק את חצר לשכתו ועוזריו הפוליטיים. "נראה שברוורמן לא ראה בתושבים אנשים שצריך להתייחס אליהם בכבוד וברגישות אלא חשב שהכל זה עדליאדות, אגמים ועששיות לאורך הירקון", הסביר מישהו והביא דוגמא צבעונית. "רמי גרינברג ראה בכל התקהלות סתמית של שני תושבים ברחוב חיים עוזר פוטנציאל של חוג בית שאפשר לקושש ממנו תומכים פוליטיים. לעומתו ברוורמן נראה כחושש מאנשים וראה בכל התקהלות סתמית שכזאת ניסיון להפיכת חצר נגדו, ובמקום להתקרב אליהם פיסית וחברית הוא חיפש דרך עוקפת להגיע ללשכתו ולהסתגר בה מבלי ללחוץ ידיים לאיש". כך רמי הפך להיות חבר זמין ונגיש וברוורמן הפך להיות אאוטסיידר מרוחק.
פוליטיקאי גרוע. ברוורמן לא התאים למשחק הפוליטי בכל הקשור למישור האנושי ולחברות פוליטית. הוא לא הבין שפיטורי בכירים היא לא ביטוי של מנהיגות אלא ביטוי של חולשה. אבל גם כאשר פיטר עובדים בכירים, לא השכיל להביא במקומם אחרים שיכלו לתת לו גם ערך מוסף פוליטי. "בחלק מהפיטורים הוא הפסיד המון משפחות מקומיות ומאידך לא הרוויח אפילו קול אחד מהאנשים שהובאו למערכת, כי הם לא היו תושבי פתח תקוה", אומר פוליטיקאי מוכר.

איציק אוחיון צילום זאב שטרן

אוחיון וברוורמן. לברוורמן הוגשו מאות פניות להנציח את איציק אוחיון בעודו בהכרה ובצלילות, אבל הוא סירב תוך גילוי עקשנות בלתי הגיונית, בלתי מוסרית, ובלתי נכונה פוליטית. "התעקשות טיפשית שהביאה עליו אוגדות של מבקרים חריפים שלא קראו להם דליה אוחיון. ברוורמן התעקש שאין להנציח אדם בחייו אפילו שהבאתי לו שבע דוגמאות בולטות של הנצחה בחיים. אבל הוא עמד על שלו ושכח שיש גם יום בחירות", מספר בצער איש ציבור בכיר.
הקמפיין העקום. לברוורמן היה קמפיין רע ואפילו מזלזל. בתמונת הבחירות המרכזית שלו הוא לבש חולת טי שירטס שחורה וזולה. הוא ויועציו לא הבינו שתושבים רוצים לראות ראש עיר ייצוגי ובלבוש מכובד. סיסמת הבחירות שלו עשתה רע ולא טוב. "טוב לי בפ"ת", צעקה הסיסמא. האם לא היה עדיף לשדר: "טוב לנו בפ"ת?". כלומר, לתת הרגשה של משפחה?? הקליפים שלו היו חסרי אנרגיה ומרדימים להחריד. אלו היו קליפים לפרופסורים ומישהו שם שכח את הסלוגן של מנחם בגין: "כל הפרופסורים בארץ הם לא חצי מעברה".
אבל הוא היה ראש עיר מסוג אחר. ברוורמן טעה אבל לא טעה בזדון וחובה לזכור זאת. בדרכו שלו הוא רצה לעשות טוב לכולנו ולכן אין לאיש שמחה לאידו ו/או לאידה של דפנה. שמו של ברוורמן יהיה רשום באותיות מכובדות בספר דבר הימים של העיר. אפשר שברוורמן יפרוש מהפוליטיקה המקומית אבל אין לו חובה לקבל החלטות פזיזות. יען כי יש לו עוד מה לתרום ואפשר וראש העיר החדש יגלה מנהג אצילים ויציע לו הצעה מעניינת. סבלנות.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו