חוכמת ההמונים: מה חושבים במרכז פתח תקוה על הבחירות? יצאנו לסיבוב

יום שני השבוע. סיבוב במרכז העיר, בחיים עוזר, בהסתדרות, בחובבי ציון ובמדרחוב ההגנה, מגלה שבניגוד לרושם שמתקבל משעות גלישה רבות בפייסבוק, רבים מתושבי פתח תקוה לא ממש מוטרדים מהבחירות המקומיות שיתקיימו בעוד כשבוע וחצי. במרכז העיר כמעט ולא ניתן למצוא שלטים של מתמודדים, ואם יש, מדובר בשלטים קטנים, שכמעט ולא בולטים לעין. גם התושבים שעוברים כאן די אדישים. הם לא באמת מכירים את ששת המתמודדים ואם הם מכירים, זה בעיקר את השמות של איציק ברוורמן ורמי גרינברג, אבל לא יודעים להגיד מה כל אחד מהם מציע. לא מעט מהם הודיעו שהם לא מתכוונים ללכת לבחור, כי אף אחד לא באמת נותן מענה לדרישות שלהם. את יום השבתון, הם מתכוונים לנצל בשביל לבלות עם המשפחה, לצאת לקניות או סתם להישאר בבית.
אנחנו פוגשים את קבוצת הפרלמנט שנפגשת מידי בוקר ב'קפה אספרו בר' במדרחוב ההגנה, שחבריה מתקשים להגיד למי יצביעו אם בכלל. "אני לא מתכוון ללכת להצביע", מודיע אמנון לוי, שמספר שבעברו היה תושב פעיל מאוד. "לצערי, אני מרגיש שכולם דואגים רק לעצמם, כולם רוצים לטפס למעלה וכשהם מגיעים למעלה, הם שוכחים אותך, האזרח הקטן".

הפרלמנט באספרסו בר-קפה. צילום מזל טלבי לוי

לשיחה מצטרפת אילנה מלכה שמסבירה שכן חשוב ללכת לבחור. "אני עובדת כסייעת ומאחר ויש יום שבתון, אני חושבת שאני כן אלך להצביע. אני עדיין לא יודעת סגורה על המועמד שלי, אבל יש לי מחשבות. אני חושבת שזה חשוב להצביע, כי אם אנחנו רוצים שיהיה שינוי, אנחנו חייבים ללכת". מנשה דלל מוסיף: "לצערי, הכל מסתיים בהבטחות. העיר מלוכלכת ולא נעים להסתובב בה. למרות שאנחנו כל יום מגיעים, לא נעים להיות במדרחוב, הוא מלוכלך, אין פה שום פעילות, אין שירותים לאנשים שנמצאים פה ויש הרגשה שלאף אחד לא באמת אכפת מאיתנו".
לדברי חברי הפרלמנט, את המתמודדים לראשות העיר ניתן לראות בעיקר בימי שישי. "הם מגיעים, עושים סיבוב קצר, מצטלמים שיראו אותם והולכים", אומר יצחק כהן. "אף אחד לא באמת יודע מה הם מתכוונים לעשות, אני לא מכיר באמת את המתמודדים ואת מה שהם מציעים לנו".
# # #
ממול, אפשר למצוא את הפרלמנט של דיגמי, גם פה נפגשים מידי בוקר. "אנחנו מגיעים בשעה 9:00 בבוקר והולכים בשעה 12:00, רבים, צועקים ובעיקר מנהלים את העולם, אנחנו חברים לפחות 50 שנה", מספר איסר בלוש, שמוגדר באופן בלתי רשמי כראש הפרלמנט". גם פה מה שמטריד את החברים זה בעיקר הניקיון של המדרחוב, המחסור בשירותים ציבוריים וההרגשה שלא באמת מתייחסים לוותיקים. שמואל ברמן אומר: "אנחנו מרגישים שלא באמת אכפת לעירייה ממרכז העיר, היו כתבות על כך שפתח תקווה היא אחת הערים המלוכלכות בארץ, אז הוסיפו רכבים עם מטאטא רחובות, להגיד לך שהעיר נקייה, ממש לא".
כשהוא נשאל האם הוא מתכוון ללכת להצביע הוא עונה: "אין לי מושג, עדין לא החלטתי אם אני אצביע ובמידה וכן במי … אני לא באמת מכיר אותם, אין פרסומים שלהם, מה שכן, אני כל הזמן מקבל טלפונים והודעות לטלפון וזה מאוד מטריד". לשיחה מצטרף שלום קול שאומר: "המצב בפתח תקוה לא טוב, אנחנו לא באמת מרגישים שמישהו עושה עבורנו, לא אכפת להם מהגמלאים, לדוגמא יש חניה חופשית עד השעה 16:00 ומה קורה לאחר מכן, ומה עם יום שישי, זה לא ככה בערים אחרות".

הפרלמנט של דיגמי. צילום מזל טלבי לוי

אלי ארד מוסיף: "אני לא באמת יודע מי המתמודדים לראשות העיר, כולם מדברים יפה עד שהם נבחרים, כשהם נבחרים הם שוכחים אותנו". לפגישה של הפרלמנט מצטרף סגן ראש העיר שמתמודד על ראשות העיר, איתי שונשיין, שהגיע למדרחוב. הוא מספר להם על העבר המשפחתי שלו בעיר ובעיקר מנסה לשכנע אותם, שהוא הנכון, שרק ככה אפשר לעשות שינוי. הם מקשיבים, אך עדיין לא בטוחים במי הם יצביעו אם בכלל.
מי שבטוח לא מתכוון ללכת להצביע הוא דניאל כהן, בן 45, שעובד במרכז העיר כבר מספר שנים. "הפעם החלטתי שאני לא הולך להצביע, אף מועמד לא באמת ראוי ואין לי למי לתת את הקול שלי", הוא אומר. אני לא מצליח למצוא מועמד שיעשה את השינוי בעיר, הם מלכלכים אחד על השני בלי סוף, מבטיחים הבטחות, אבל בשורה התחתונה, נראה לי שכולם אותו דבר. לצערי, אני האזרח הקטן, לא באמת ארגיש בהבדל".
לדבריו של כהן מצטרפות גם לובה פוקרש ושרון רוצי, זוג פנסיונריות שיושבות לשתות קפה במדרחוב. "אחרי 47 שנה שאני גרה בפתח תקוה, השנה החלטתי שאני לא הולכת לבחור", מסבירה לובה. "לצערי, אין אף מועמד שבאמת דואג לנו הפנסיונרים, אף אחד לא מדבר על הגמלאים, מה הם יעשו עבורנו ואיך יפעלו, כל אחד דואג רק לעצמו ולכן החלטתי שאני לא מבזבזת את הזמן עבור ההליכה לקלפי. אני מתגוררת סמוך לשוק, הכול מלוכלך ומוזנח, בדיוק כמו פה במדרחוב ובמרכז העיר, אני לא מרגישה שיש לראש העיר הזה או לאחרים תוכניות מגירה ואין פה כלום". שרון מצטרפת: "אני מאוד מאוכזבת ממה שקורה בפתח תקווה, לי מאוד מפריע כל נושא התחנה המרכזית, לפני שנים הבטיחו שהתחנה תעבור שיפוץ, אבל כלום לא קורה. אני משתמשת באוטובוסים ולצערי התחנה שלנו, היא התחנה הכי מוזנחת בארץ ובמקום זה בנו לנו את הפארק שגם אליו אין לי איך להגיע ולכן החלטתי שאני לא הולכת להצביע. כולם רק מבטיחים, אבל בפועל לא נותנים כלום, שבעתי מהבטחות. שיעשו ויבצעו ואולי בבחירות הבאות אלך להצביע".
רותי שאקי, לעומתם, כן מתכוונת ללכת להצביע, והסיבה היא בעיקר הדור הבא והנכדים שלה. "אני חושבת שצריך לדאוג לדור הבא, לנכדים ולילדים, שיהיה להם יותר טוב בפתח תקוה. אני עדיין לא החלטתי במי אני אבחר, אבל פתח תקוה זו העיר שלי, אני חיה פה ואני צריכה להצביע בשביל שיהיה שינוי, בשביל שידאגו גם לנו הפנסיונרים".
# # #
ברחוב חובבי ציון אנחנו פוגשים את ויקטור מזרחי, בעל עסק מקומי. מזרחי מתכוון להצביע והוא להבדיל מהאחרים יודע גם עבור מי, אבל הוא מאוד מאוכזב מהמערכת הנוכחית. "אני מרגיש שלא באמת שמים את התושב במרכז, הכל זה אינטרסים, כל אחד חושב רק על עצמו ועל הפעילים שלו ומה הם ישיגו. ראש עיר טוב צריך לחשוב על כלל הציבור, לראות את התמונה השלמה ולא להסתכל על הבחור מכפר גנים או אם המושבות, אלא לראות מי באמת צריך ואיפה צריך לעשות את השינוי", הוא אומר. "אין באמת הרגשה של בחירות באוויר, המתמודדים באים מסתובבים, מראים את עצמם וזה הכל. בעיר פתח תקוה, הבחירות נקבעות על ידי הדתיים, החילונים כמעט ולא יוצאים להצביע והדתיים הולכים אחרי מי שמבטיח להם והם מחליטים מי יהיה ראש העיר".
בחנות הסמוכה אפשר לראות את רפאל זוכאים, יו"ר ארגון סוחרי מרכז העיר, שהחליט לחבור למועמד אורי דרשן הכהן ואפילו יהיה מספר שתיים שלו. "אני שואל את הלקוחות שלי למי הם מתכוונים להצביע וכ-70 אחוז אומרים שהם לא מאמינים באף אחד, יש כאלה שמתלבטים ורק 10 אחוז יודעים במי הם יבחרו ועצוב שזה כך".

רותי שאקי

רפאל זוכאים

לשיחה מצטרפת דליה כהן שאומרת: "אני לא יודעת למי אני אצביע, אני ממש מתוסכלת מזה. אני לא בפייסבוק ולא בקבוצות הוואטס אפ ולכן אני לא מכירה את המתמודדים. השבוע קיבלנו לתיבת הדואר פרסום של רמי גרינברג, אז קצת קראתי מה הוא מציע, אבל את המתמודדים האחרים, אני לא מכירה. אני כבר שוקלת לא ללכת לבחור. אמרתי לבעלי שעצוב לי שזה ככה אחרי 40 שנה שאני גרה בפתח תקוה ותמיד מקפידה לבחור. הפעם, לצערי, הם ייאשו אותי".
בקניון סירקין פגשנו את חזי מועלם, בעל חנות לטלפונים ניידים. חזי, תושב שכונת אם המושבות, לא מתכוון ללכת להצביע ביום הבחירות. "זה לא באמת ייתן לי משהו", הוא אומר, "אני מחכה ליום הבחירות, כי השנה זה יום שבתון וסוף סוף הקניון יהיה מלא באנשים וזה יכול להועיל לבעלי העסקים הקטנים. לצערי אין הרגשה של בחירות, אנשים לא מדברים על הבחירות, לא יודעים מי הם המתמודדים ומה ההבדל ביניהם. אני גר באם המושבות, ישבתי בבית הקפה ולמקום הגיע מתמודד ואף אחד לא הכיר אותו וידע מה הוא רוצה לעשות. כשבוחרים לכנסת, יש אג'נדה, יש ימין ושמאל ואתה מצביע למען העתיד של הילדים שלך, פה מרגיש שההצבעה היא רק לטובת המתמודדים עצמם. בתור בעל עסק, אני לא מרגיש שמישהו עושה עבורי, להפך".
רותי נגה, צעירה בשנות העשרים לחייה, דווקא כן מתכוונת להצביע: "יש לי כוח בידיים, אני אוהבת את העיר הזו וחושבת שצריך להפוך ואתה לטובה יותר. אני לא מכירה מספיק את המועמדים, אבל אדאג להתעדכן כמה ימים לפני הבחירות ובטוח שלא אשים פתק לבן".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו