"עד גיל מבוגר התביישתי ולא דיברתי על החרם" | ימית סולומון לא תשאיר אף ילד לבד

אך אחד לא נשאר לבד. קבוצת 'ים של חברים', שהוקמה ביוני 2020, מעט לאחר פרוץ הקורונה, מונה כבר קרוב ל-24 אלף חברים. הקבוצה מזמינה הורים לילדים שעברו חרם וקוראת להם –"אתם לא לבד! ברוכים הבאים לקבוצת החברים המפרגנת, השמחה והכי חיובית שיש ברשת. כאן תוכלו לחבור להורים לילדים מאזור המגורים המשותף שלכם, ולמצוא עבורם חברים אמיתיים לחיים".

ים של חברים הוקמה ע״י שירי קניגסברג לוי, מורה ממושב גיאה בדרום. כעבור כשנה, בקיץ 2021 נפתחו קבוצות וואטסאפ ייעודיות באזור השרון, במקביל לפתיחת קבוצות נוספות ברחבי הארץ. ימית סולומון, בת 43 מהרצליה נשואה ואמא לשלושה (14.5 11.5, 8) ומורה בבית הספר היסודי תל"י ברעננה, היא אחראית על הקבוצה בשרון. כמי שעברה שני חרמות בצעירותה, היא הזדעקה להרים את הכפפה כדי שילדים אחרים לא יחוו את שעברה.

"עקבתי אחרי הפעילות של הקבוצה וזה היה מדהים בעיניי", היא מספרת. "פתחתי קבוצת וואטסאפ פרטית של הורים לילדים שעברו דחייה חברתית ובמקביל ראיתי שיש דרישה גם מצד בני נוער, אז פתחתי קבוצה גם עבורם. הקבוצות הללו הן עבור כל מי שמחפש חברים, חברה או כאלה שעברו דחייה חברתית. בלי לחשוב פעמיים החלטתי לתת מענה לילדים ולהראות להם שאפשר אחרת. במקביל, אנחנו מקיימים גם מפגשים פרונטליים בתדירות של פעם בשבוע-שבועיים, אליהם מגיעים ילדים מהרצליה, רמת השרון, רעננה, כפר סבא ולאחרונה גם מהוד השרון, ולפעמים מגיעים גם מתל אביב, אנחנו מקבלים את כולם בברכה. המפגש הראשון היה בפארק בהרצליה, נכחו ילדים עם ההורים שלהם מכל הגילים ומבלי להכיר אחד את השני, ככה הכל התחיל".

ימית סולומון, עדי ביטי וגוזי וירה, צילום ים של חברים

ימית, כאמור, מכירה היטב ומקרוב את נושא החרמות. היא מספרת: "אני כילדה עברתי שני חרמות מאוד גדולים, בכיתה ה' את החרם הראשון, ובכיתה ז' במעבר לחטיבת ביניים את החרם השני. לא סמכתי על אף אחד, הייתי מאוד חשדנית כלפי אנשים עם רגישות יתר, לוקחת ללב כל דבר או מפרשת שזה נגדי. זה ממש משבר פסיכולוגי, טראומה. לשמחתי, הקמתי בית, משפחה, יש לי שלושה ילדים, אני מורה ומחנכת".

ימית מתארת כיצד נעשה הסינון הראשוני לקבוצה ומפרטת על הפעילויות: "אני עקבית ובודקת מי מצטרף ולאיזו מטרה, ואז אותו אדם מציג את עצמו, ועל סמך תחביבים ומקום מגורים נוצרים קשרים. פרט לכך יש את הפלטפורמה של המפגשים הקבוצתיים בתדירות של פעם בשבוע או שבועיים. יש ילדים שהתחזקו והמשיכו הלאה. בקיץ שעבר היו באולינג, בריכה פרטית בצימר שמישהו נידב, מפגשים בים, במגרש המשחקים 'פאנקי מאנקי' בכפר סבא חגגנו יום הולדת לשני ילדים, והגיעו לשמח את הילדים ג'וזי זירה והזמרת עדי ביטי. בהתחלה קהל היעד היה בעיקר בני 7-12, אבל מהר מאוד בני 14-16 פנו אליי גם, ועבורם פתחתי קבוצת וואטסאפ ייעודית, כשבין הפעילויות עבורם קיימנו מפגשים של אימונים פונקציונליים בקרב בעלי סטודיו שהתנדבו לתת לנו את המקום".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

מנהלת אזור השרון מבחינה בין שני סוגים חרמות, גלוי וסמוי: "יש כאלה שעברו חרם פעיל, כמו שאני עברתי, שזה אומר לעג, הצקות ונידוי של ממש, ויש כאלה שעברו חרם סמוי, שזה משהו נפוץ לאחרונה. מדובר לאו דווקא בברוגז או שילדים לא מדברים איתם, אלא שפשוט לא מזמינים אותם לאירועים, מתעלמים מהם בהפסקות. החרמות היום יותר קשים לדעתי ממה שהיה בזמני, כי כיום ילדים חשופים לטקסטים שבהם מנדים אותם, הכפשות, לעג בכתב, כשילד רואה את זה כתוב זה הרבה יותר קשה, כי הוא חווה את זה גם בבית ספר וגם קורא את זה".

בערב העצמאות השנה היא זכתה לקבל כוכב בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי בקהילת יוחנני בהרצליה על פעילותה החברתית. עד לפני 13 שנה ימית עבדה בתחום משאבי אנוש, ואז החליטה לעשות הסבה לחינוך. כיום היא מצהירה: "אני באה ממקום של צמיחה ולתת לילדים מענה, אנחנו לא נתקעים על הקשיים. הרעיון זה לחזק ולהראות להם שאפשר אחרת. בתקופתי זה היה אותן בנות מהכיתה ומהשכונה שלא דיברו איתי, אז לא היו לי אופציות אחרות. כשהילדים רואים שיש מעגלים חברתיים שמקבלים אותם – זה מחזק. יש ילדים שהתחזקו ועזבו את 'ים של חברים', ההורים ראו שזה עשה להם טוב".

עוד היא משתפת אודות אירוע מרגש, אחד מני רבים: "היה ילד דחוי והחלטנו להרים לו יום הולדת בפארק בהרצליה. עשינו את זה בשיתוף עם ילדים, אבל לא מקבוצת ים של חברים. כיתה אחת מבית ספר 'לב טוב' יחד עם מורה נהדרת שהתנדבה לעזור, הגיעו לחגוג לו. הילד מאוד התרגש, הילדים קיבלו אותו וזה עשה לו ממש טוב".

אמנם היא מגיעה ממערכת החינוך, אך ימית אינה חוסכת בביקורת: "לדעתי מערכות החינוך צריכות להקנות תוכניות ייעודיות. לא בכל בית ספר מדברים על להזמין את האחר, לראות אם מישהו בכלל לבד, לא מדברים על זה ברמה הכי פשוטה". כמו כן, היא אינה מסירה את האחריות מההורים: "הורים יודעים שיש לילד שלהם חברים וזה נראה להם מספיק. היה מקרה, שילדים הזמינו לאירוע עשרה בנים מהכיתה ושלושה לא, וכולם שיתפו עם זה פעולה, עד שאחת האימהות אמרה שאין מצב".

איך את מצליחה לשלב את הפעילות בקבוצה עם החיים האישיים?
"מאחורי הקלעים אני משיגה מתנדבים, אוכל בשיתוף 'המרכז למעשים טובים', יש כמה אימהות בקהילה בהרצליה, שאופות עוגות בימי הולדת, מרימה הרבה טלפונים, עושה בירורים. בסופו של דבר, אני חושבת שכולם מרוויחים מזה, הילדים שלי לומדים מה זה לראות את האחר. הילדים שלי לפעמים מצטרפים לפעילויות, הם רגילים שזה מה שאמא עושה. חשוב שהורים יהיו יותר מעורבים, שיתעוררו ולא יתביישו. אני עד גיל מבוגר התביישתי ולא דיברתי. דיבורים זה טוב ויפה, אבל כשרואים מעשים אז כולם מרוויחים מזה".

לים של חברים בפייסבוק היכנסו כאן

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו