אחרי שבועות ארוכים בבית, חזר השבוע ביום ראשון אמיר פוני לנהל את בית ספר יד לבנים, כאשר בפניו, כמו גם בפני אנשי חינוך רבים, עומדת משימה מאתגרת ומורכבת מאוד. "החזרה הייתה מאוד מוצלחת", הוא אומר. "הוצאנו הנחיות מדויקות להורים. הצטיידנו בכל מה שקשור להנחיות משרד הבריאות. דאגנו לשמירה על היגיינה ולרמת ניקיון מאוד גבוהה, כולל התכשירים הנדרשים ואישורים יומיים, מדידות חום בכל בוקר, גם לתלמידים וגם לצוותים וניקיון בית החינוך מספר פעמים ביום. חילקנו את התלמידים לקבוצות של מקסימום 15 תלמידים, שזו הייתה משימה מאתגרת, כי הכל צריך להיות חופף ותואם על פי הדרישות. צריך לאפשר לתלמידים מרחב אישי, לשנות את מערכת הצלצולים כך שגם יספיקו ללמוד וגם לצאת להפסקות בזמנים שונים".
אז אתה מרוצה מהתוצאה?
"אנחנו מאוד מרוצים מהתוצאה ומאחוז התלמידים שהגיעו לבית הספר. צריך להבין שאצלנו רבע מבית הספר הוא כיתות חינוך מיוחד וגם שם יש נוכחות גבוהה ביותר".
לצד שביעות הרצון מהתוצאה, ולצד המחמאות לגורמים רבים, לפוני יש גם ביקורת. "החזרה הגיעה מהיום למחר וכך לא אמורות להתקבל החלטות", הוא אומר. "צריך לחשוב על הדברים, לתת לצוותים המקצועיים לעשות בנחת ובתבונה את מה שהם נדרשים לעשות. צריך לקבל החלטות בצורה מסודרת והדברים צריכים להיעשות באופן מסודר. היו כמה שלבים. בהתחלה זו הייתה למידה מרחוק ואחר כך ההפסקה של הלמידה מרחוק ואחר כך החזרה ללמידה מרחוק. ואחר כך קבלת ההחלטה בערב יום הזיכרון שחוזרים ללמד בעוד יומיים. לא היה רגע דל קטן אחד, לא למורים ולא למנהלים. והתוצאה המוצלחת בסופו של דבר היא רק בגלל נחישות, כוח רצון, התמדה, אכפתיות, מקצועיות ודוגמא אישית של הצוותים החינוכיים והמנהלים בראשם. הצלחנו להפיק ולעשות יש מאין ובכל פעם מחדש. במקביל לכך, אני באופן אישי ואני יודע שכך גם כל יתר המנהלים בעיר, מסירים את הכובע בפני מפקחת העיר שלנו מטעם משרד החינוך קאמי כהן ומנהלת אגף החינוך היסודי בעירייה טלי טולדנו, שעמדו באש ובמים, בכל בקשה, בכל התלבטות, בכל עניין ושעה ודחפו מאוד חזק מאחורה, בהכלה של המנהלים ובהבנה של המציאות המורכבת שנפלה עלינו. עוד יאמר לזכות העירייה וראש העיר בראשה, שהוא בולדוזר מחונן של ביצוע ויישום תוכניות. בזמן שהתלמידים היו בבית הזמן נוצל על ידי הרשות לשיפוץ מסיבי ויסודי ולא נחסך בכלום, וכשהתלמידים חזרו הם הרוויחו פעמיים, גם את החזרה וגם מקום שמקבל אותם באהבה, נראות, חדשנות, פדגוגיה חדשה ומקום שנעים וטוב להיות בו".
רוצים להיות מעודכנים? רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? עקבו אחרי דף הפייסבוק של מלאבס
הורים רבים ומורים ומורות הביעו חשש גדול מהחזרה לבתי הספר.
"החשש טבעי. אני למשל חולה סוכרת נעורים ובקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר שיכולה להיות. על אף ולמרות זאת לא הרשיתי לעצמי במצב שכזה להישאר בבית ולא לנווט את הספינה במצב חירום שבו אנחנו נמצאים. כנ"ל אנשי צוות נוספים שנמצאים איתי שהתגייסו כתף אל כתף. מנהל תמיד מנסה בחוכמה להרגיע, להשקיט, לתת תחושת ביטחון ולהיות קשוב, דבר שבסופו של דבר גורם לאנשים לדעת שהם באמת יכולים לסמוך עליו ולהאמין בו, לדעת שהכל אפשרי, גם אם זה קשה. לאורך כל התקופה בה הילדים היו בבית, אני והצוות היינו בקשר יום יומי עם התלמידים. היה להם סדר יום מובנה וקבוע, גם לילדי השילוב, הילדים המאותגרים והעולים החדשים. כולם קיבלו מענה וזה תורם לשיח, מחזק ומעודד את הילדים וההורים. מידי סוף שבוע שלחתי להם סרטון וכשאתה מקיים תקשורת קבועה והדדית, נותן פתח לשיח, נמצא בקשר וקשוב לצרכים ונותן מענה למוחלשים כמו למשל לאלו שאין להם מחשב בבית, כשאתה עוזר למי שקשה לו מבחינה כלכלית ומשתף את הנהגת ההורים והולך יד ביד, אין שום מקלות שיעצרו את המרכבה בדרך לדהירה".
או קיי, אבל החשש המרכזי הוא מהידבקות בבית הספר. אתה יכול להבטיח להורים שאף אחד לא יידבק?
"אני לא יכול להבטיח דבר כזה, אני לא יכול להבטיח דברים שאינם תלויים בנו. לכן כל ילד וכל איש צוות צריך להביא אישור חתום שאין לו חום, שלהורה אין חום ואף אחד בבית אין לו את התסמינים שיכולים להעיד על קושי בריאותי. הנחיתי את הצוות לבדוק חום לכל תלמיד ואיש צוות כולל המנהל ואנחנו מקפידים הקפדה יתרה בכל הכיתות".
אתה חושב שאפשר היה לחזור מוקדם יותר?
"חס וחלילה. אני חושב שגם החזרה כפי שהיא התבצעה כעת לא הייתה נכונה והייתה מהירה. זמן הוא מילת המפתח. היו צריכים לתת זמן לצוותים החינוכיים להתארגן ולהיערך בצורה יסודית מכל הבחינות. ללא לחץ, בחשיבה משותפת, והכנה קפדנית יותר של כל המערך הלימודי, המסייע, התברואתי. ולא להקפיץ שינויים כמו במחבת שמקפיצים ביצת עין מהרגע להרגע, ככה לא בונים חומה. צריך לזכור, שמאחורי כל מורה, כל מנהל, כל אדם, עומדים אנשים , חברים, משפחה, בני בית. ולא ייתכן שביום הזיכרון וביום העצמאות, לא יהיה רגע דל למנהלים ולצוות החינוך ובכלל בכל התקופה הזו כולם עבדו עד השעות הקטנות של הלילה, כדי להרים את הראש מעל המים ולקחת קצת אוויר. אז אם היו חוזרים ביום שלישי במקום ביום ראשון או שבוע אחרי, לא היה קורה שום דבר לאף אחד".
ומה אתה אומר למורות שחוששות, שמספרות על לחצים ולא ישנות בלילות?
"גם אני כסוכרתי, שמזריק אינסולין מגיל שלוש, מצאתי את עצמי במצבים מאתגרים עד מאוד. אין ספק שהלחץ, וזה ידוע לכל, הוא אחד הגורמים המסוכנים ביותר לאדם. כשעובדים בלחץ, עושים טעויות ואנחנו בתחום של ההוראה, של עבודה ועיסוק עם ילדים, לא יכולים לעשות טעויות. מדובר פה בדיני נפשות ולכן אסור להיחפז ולקבל החלטות שרירותיות. צריך לבדוק שהכל עומד על תילו כמו שצריך ולתת את הקרדיט למומחים ולאנשי המקצוע ובראשם המנהלים, ולא לעשות את העבודה מהיום למחר".
"בכל התקופה הזו למורות לא היה יום ולילה. הן עבדו מפגישת זום לפגישת זום, מפגישת הנחיה לפגישת ביצוע עם ילדים קטנים בבית ובני זוג מחוסרי עבודה והתקשורת לא הפסיקה להכפיש"
אמיר פוני- בית ספר יד לבנים פתח תקוה.
# # #
פוני מלא במחמאות לצוותי החינוך על הלמידה מרחוק. "זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת, מאוד מורכבת וגם מאוד מוצלחת", הוא אומר. "אני אומר זאת בשמי, בשם צוות בית החינוך שלי ובשם כל המנהלים שעובדים איתי יחד – אני חושב שצוותי החינוך בהובלת המנהלים, המפקחים, מנהלי האגפים בעיר וראש העיר, עשו עבודה יוצאת דופן שלא תסולא בפז. כולם השקיעו שעות אין סופיות, קפצו למים העמוקים והקרים ללא חשש. כולם היו מגויסים, מאותגרים והצליחו בפרק זמן קצר להשתלט על כל הדרישות, התוכניות ועשו ימים כלילות וזה לא מובן מאליו בכלל. רק מי שאי פעם בנה מערכת בבית ספר, יכול להבין את גודל המשימה ובהחלט הצוותים עמדו בראש החץ, בתבונה ובדוגמה למופת".
ועכשיו כשחזרתם, איך משלימים את הפערים הלימודים?
"אני לא הייתי מגדיר זאת כפערים לימודיים, כי התוכנית שנבנתה אצלנו הייתה מוקפדת ומסונכרנת בכל הכיתות. היה ניצול של שעות פרטניות לקבוצות מתקשים, חלוקה לזמנים ושעות מאוד גמישות. כל המורים המקצועיים השתתפו, היו שעורים פרטיים שניתנו על ידי צוות המורים לתלמידים המתקשים. כרגע מה שחשוב זה הבריאות נפשית של הילדים, זה מה שעומד בראש מעייני. הילדים עברו תקופה לא פשוטה בכלל וזה בלשון המעטה ואני חושב שהמחויבות הראשונית שלנו זה קודם כל לראות שאנחנו בסדר".
איך ייראו הלימודים כאשר כיתות ד'-ו' יחזרו?
"קודם כל אנחנו מחכים שיחזרו כבר. כמובן נצטרך לתת מענה אסטרטגי מכיוון שבית החינוך שלנו הוא בהחלט בית ספר קטן שלא יכול לאכלס בחצאי כיתות את כל התלמידים. כשנדרש לכך, נתגייס לדגל ונבצע את השינויים הנדרשים. למשל כשהחינוך המיוחד חזר בית הספר היה בשיפוצים ואי אפשר היה ללמוד בו. מה שעשינו, בנינו מערכת ועברנו ללמוד בבית ספר דבורה עומר".
יש לך כבר מחשבות על איך ייראו הלימודים בעתיד?
"אני אומר שכל סערה שמתחוללת, ומבחינתי זו הייתה סערה חזקה מאוד, מובילה בסופו של דבר לנתיבים חדשים של התפתחות. כל הנושא של הלמידה מרחוק תפס עכשיו הלכה למעשה. כל הנושא של המיומנות הלימודיות, אסטרטגיות הלמידה, הגמישות, הפדגוגיה החדשנית והלמידה שאינה תלויה במקום וזמן מציב את הצוות החינוכי היום במקום שונה והרבה יותר טוב מאשר היינו לפני".
אמיר פוני- צילום פרטי
"כל הנושא של המיומנות הלימודיות, אסטרטגיות הלמידה, הגמישות, הפדגוגיה החדשנית והלמידה שאינה תלויה במקום וזמן מציב את הצוות החינוכי היום במקום שונה והרבה יותר טוב מאשר היינו לפני"
# # #
נושא שמאוד מכעיס את פוני זה הביקורת הקשה נגד המורים ואנשי החינוך שנשמעה כמעט בכל מקום. "יש בתהילים משפט שאומר אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת' ", הוא מצטט. "היום יש מחסור אדיר במורים ואני מזמין את כל מי שחושב שהמורים שוחים בבריכת מים עמוקים לבוא ולצלול בה. להתגייס ולא להיות מתחת לאלונקה, אלא יד ביד ולהבין את מה קורה בשטח ומה תפקידו הרב והנשגב של אדם שבוחר להיות מורה".
איך אפשר לשנות זאת?
"אני חושב שמילת המפתח, היא זמן. אנחנו בהחלט נמצאים בנקודת זינוק אחרת ויודעים לעשות זאת מצוין וזקוקים, לזמן, אימון והערכה. אנחנו צוותי ההוראה והמנהלים לא עבדים של הזמן ולא של אף אחד. צריך לדעת להעריך גם כספית וגם מילולית, להרים את קרנם של אנשי החינוך. רק מי שבביתו מתגורר איש חינוך יכול להבין ולדעת כמה נשמה גדולה וכוחות נפש וקוגניציה צריך כדי לעמוד במערכה פסיכולוגית, נפשית ולימודית שכזו. בכל התקופה הזו למורות לא היה יום ולילה. הן עבדו מפגישת זום לפגישת זום, מפגישת הנחיה לפגישת ביצוע עם ילדים קטנים בבית ובני זוג שהם מחסורי עבודה והתקשורת לא הפסיקה להכפיש מבלי להבין חצי מילה ממה שהיא אומרת לגבי המציאות הקיימת. דיברו על השכר, כן לשלם, לא לשלם ובפועל צריך להכפיל ולשלש למורים את השכר. הם עוסקים בדור העתיד ועושים את עבודתם מכל הלב. סחטו את הלימון עד הסוף וזה לא עובד כך, הבעיה באנשי החינוך והמנהלים שהם יס מינים והיס מניות עולה לנו ביוקר גדול. ארגוני המורים לא מבצעים את תפקידם כמו שצריך ופוגעים בזכויות של המורים, אנשים חושבים שהמורים עובדים כל השנה ובקיץ מקבלים שכר מבלי לעבוד וזה לא נכון, כי השכר של המורים מקוזז מראש כל חודש בחודשו על פי הסכם עם האוצר, על מנת שיוכלו לקבל שכר בקיץ. לצערי, במדינת ישראל אין כיום מי שבאמת דואג לאינטרסים של אנשי החינוך ולראיה, אף אחד לא רוצה להיות שר חינוך. אני מרים את ידי ואם לא ימצאו מתנדב, אני מוכן לבוא ולעשות את זה גם ללא תשלום".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מאיה סורמלו בן ישראל
בית החינוך יד לבנים בניצוחו של המנהל אמיר פוני, הוא אחד מבתי הספר הטובים בעיר. מקום שהוא בית לילדים, חממה של מי שחרט על דגלו לימודים מתוך אהבה, סובלנות וקבלת האחר.
אמיר פוני היקר יחד עם צוות מצויין של מורות (פרח, נעמי, שוש, לאה, מירה ועוד…) צוות מנצח של איכות, אכפתיות ומסירות אין קץ והתוצאות בהתאם
רוחהרים
המורים לא עבדו אפילו 4 שעות ביום וקבלו משכורת מלאה ויש להם לאן לחזור ומיליון אעש אין לאן לחזור מקוה שיורידו להם ימים וכסף על החודשים שעשו חיים אף אחד לא יכריח אותם להיות מורים הם נהנהנים מחופשות הכי גדולות שנת השתלמות על חשבון העם ועם אישה כמו בן דוד זה רמת המורים בושה