בשבוע שעבר הוקרנה תוכנית 'ארץ נהדרת'. בתוכנית צולמו ילדים מחוג דרמה במתנ"ס. בתוכנית הוצגו תכנים לא חינוכיים. חלק מהילדים לומדים בבית ספר מורשה בנים. לאור זאת אני מבקש להציג דרך אחרת, ראויה, לחנך את ילדי ישראל לאהבת 'ארצנו הנהדרת' באמת.
תוכנית הסאטירה 'ארץ נהדרת' החליטה לחצות גבול. מפיקי התוכנית הכניסו את ילדי אחד המתנ"סים בעיר לכיתה אחת יחד עם אחד משחקני התוכנית. זאת תחת האמירה 'אנו נחנך אתכם לחלום בקטן'. השחקן, שגילם דמות חינוכית נלעגת, ניבל את פיו בפני הילדים, הוא פגע בהורים ובסמכותם בפני הילדים, והשתמש בביטויים פוגעניים כלפי הילדים עצמם. מתוך ההנחה שיוצרי ארץ נהדרת אינם אנשים חסרי בסיס ערכי, יש להניח שבבסיס הכנת התוכנית עמדה הנחה מאוד ברורה: בשם ההומור והסאטירה אפשר לפרוץ גבולות כמעט ללא גבול, שהרי 'זה רק צחוק'… 'כולם מבינים שזו רק בדיחה'… 'והרי לא עשינו דבר שאינו במסגרת החוק. הרי החתמנו את ההורים על השתתפות הילדים בתוכנית. יש לנו כיסוי משפטי…'.
כאדם מן הישוב וכמחנך אני מבקש לומר כי פעולה מעין זו הינה פגיעה בנפש הילד. ילד העומד בפני אדם הנחשב בעיניו ל'כוכב', ל'סלב' ברמה זו או אחרת, הוא יזדהה עימו ועם התרבות שאותה הוא מייצג, הוא ינסה לחקות אותו גם ברמת התכנים וגם בדרך שבה הוגשו התכנים בפניו. כשם שכל מפגש שלנו עם המציאות משאיר בנו חותם, ודאי מפגש שכזה ישאיר חותם בנפשות הילדים. נכון שמדובר בחשיפה חד פעמית, אך אנחנו מדברים על עיקרון.
נכון היה לדרוש מ'ארץ נהדרת' להתנצל בפני הילדים שנכחו בהקלטה. נכון היה להתנצל בפני ההורים, ואף נכון לדרוש להסיר מיד את קטע הסרט מאתר האינטרנט.
אך אני חושב שבפעולות אלו לא נמצא התיקון הנכון לקלקול התרבותי שאותו ביטאה הפעם תוכנית צינית זו. 'ארץ נהדרת' היא מוקד של ראיית האין, של ריק ושל רצון לבטא בפני צופיה את חוסר האופטימיות של הארץ שבה אנו חיים. היא תנסה לכוון אותך לראות את הצד האפל שבתוכן שאותו היא תקרין, היא תגרום לך לראות בפוליטיקאי אדם קטן, באיש הצבא מלקק פנכה, ובשוטר דמות נלעגת.
רוצים להישאר מעודכנים?
אני חושב שהתיקון נמצא בשורשו בדברי רבה הראשון של ארץ ישראל בעת החדשה, הרב אברהם יצחק קוק: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה". חינוך פנימי עמוק לרוח, לערכים ולדרך ארץ אינו עובר דרך השלילה, אלא דרך הוספת הטוב. כאשר תצא קבוצת תלמידים לחלק שי לחיילים ולשוטרים, כאשר ילד יבקר קשיש בבית אבות, או שבית ספר ינחה את תלמידיו לצאת לטייל בשבילי ישראל ארץ אהבתנו הנהדרת באמת, כאשר נחנך את התלמידים לתלות בגאווה דגל ביום העצמאות, לצעוד בגאון ביום ירושלים, ולהתבונן בהערצה בחייל ששב הביתה משבוע אימונים. כאשר אב ינחיל לבנו ולביתו את אהבת הארץ דרך שיריה מלאי הציונות, כאשר תנועת הנוער תפקח את עיני חניכיה לראות איך רותמים את כוחות הנעורים להשפיע עוד טוב בארץ הפרחים שלנו, כאשר רב ומורה ילמד את תלמידיו על הרוח הגדולה שמפעמת בארץ ישראל, ובכך יוסיף ויטעין אותם בראיית היש והטוב, הוא יוסיף אור, וחיוב בנפשו. כאשר תלמיד יעיין וילמד על המחתרות, על מורשות הקרב של האבות שלחמו כדי שנוכל אנחנו, לשבת כאן לבטח, ולשחק בגני השעשועים שלנו יחד עם סבא וסבתא, כאשר תלמיד ייפגש עם אבות האומה ומייסדי המדינה בהצדעה למעשיהם הנועזים ולפריצות הדרך שלהם הוא יתמלא הערכה והכרת הטוב, ואף תוכנית לא תוכל להסיטו ממבטו הערכי, העמוק והיציב. הוא יאמר לעצמו, כי הוא מלא אמביציה להתחבר לשרשרת מפוארת של דורות ושל מורשת ישראל הנובעת מן המקורות שלנו. או אז תתגלה לעיני הילדים ארצנו הנהדרת באמת.
עופרי
לא יל כל דבר עושים סאטירה ! ובכלל כל המערכון הזה תת רמה !!