עשרות שנים אחרי שכיכבה עם אריס סאן, רוחלה אלה חזרה לבמה: "בגילי זה שיא גינס"

כל מי שחי ונשם את סצנת המוזיקה הישראלית – יוונית בסוף שנות ה-50 ולאורך שנות ה-60, יודע שאחד הכוכבים הגדולים שכיכבו בה היה אריס סאן. בשנים האחרונות לשהותו בארץ ניהל סאן קשר עם הזמרת עליזה עזיקרי והשניים אף שיתפו פעולה מבחינה מוזיקלית. אולם, בסוף שנות ה-60 השניים נפרדו וכך גם שיתוף הפעולה המוזיקלי. סאן היה בעיצומו של הקלטת תקליט, אבל חסרה לו זמרת לשיר האחרון, זוג או פרט.

בדיוק ברגע זה נכנסה לתמונה חיילת צעירה בשם רוחלה אלה, שהייתה הסולנית של תזמורת חיל האוויר. "איתן מסורי, שהיה החבר הראשון שלי, המליץ עלי למנהל ומפקד הלהקה, אריך טייך וכך התקבלתי", מספרת אלה.

כשסאן חיפש זמרת, טייך החליט שיש בקול של אלה גוון יווני והפגיש ביניהם, ומשם הכל היסטוריה והיסטריה. "נפגשנו והקלטתי איתו את השיר", היא מספרת. "הייתי עוד חיילת. השיר הפך להיט, אבל כולם חשבו שזו עליזה עזיקרי, לא הכירו אותי. המשכתי להופיע עם אריס שנתיים בארץ ועוד שנתיים בחו"ל, אחרי שהוא עזב את הארץ".

העתיד של אלה נראה מזהיר. האמרגן האגדי אברהם פשנל הציע לה חוזה לחמש שנים, אבל אלה ויתרה על הכל למען האהבה. היא הכירה את ההרצלייני אלי גלפנד, טייס בחיל אוויר, והשניים נישאו. אלי לא רצה שאשתו תככב על הבמות ורוחלה ויתרה לטובת הקמת משפחה. נולדו להם שלושה ילדים ועם השנים גם עשרה נכדים. אלה עבדה בתור גננת ומורה לגיל הרך וגידלה דורות רבים של בני הרצליה.

במקביל היא הייתה גם יו"ר הארגונים הוולונטריים בהרצליה במשך כ-15 שנים. היא מציינת שהייתה ממקימי העמותה למען רון ארד וזו שהגתה את הסטיקר המפורסם "רון ארד לחופש נולד". כמו כן, הייתה ממקימי העמותה להנצחת זכרו והעלאת עצמותיו של אלי כהן ז"ל.

לפני כשנתיים פנו אליה מערוץ המוזיקה וביקשו ממנה להופיע במופע שיוקלט בתכנית בערוץ לזכרו של אריס סאן, שבו יופיעו גם בנותיו. אלה: "רוב אלה שהכירו את אריס כבר לא בחיים וכך הם הגיעו אלי ולעוד נגן שליווה אותו. הופענו בתכנית וזה עורר אצלי את החשק לחזור לבמות, אחרי יותר מ-30 שנה. זה גם היה כבר אחרי שבעלי נפטר, כך שלא היה מי שיתנגד ויצאתי לדרך".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

מאז היא חזרה אל הבמות, ואם זה תלוי בה, לא תורידו אותה יותר מהן. היא מופיעה במועדונים, היכלי תרבות ועוד. "לא אסגיר את גילי המדויק, למרות שאפשר לנחש", היא אומרת, "אבל אפשר להגיד שלחזור בגילי לבמה זה שיא גינס. עושה לי טוב לראות את הקהל מתלהב. אם אני מופיעה במקום כמו הגנקי ובני 20 ובני 70 רוקדים שם ביחד כשאני שרה אני אומרת תודה לאל".

איך באמת זה גורם לך להרגיש?
"זו תחושה עילאית ממש ופיק ברכיים לחזור ולשיר פתאום. יש לי מסר לכולם, שאף פעם לא מאוחר מדי. חזרתי לבמות וההופעות שלי כל הזמן מבוקשות, שרק ימשיך ככה. אני שרה ים תיכוני ויווני בסגנון אריס סאן, חזרתי אליו, אבל יש לי גם שירים מקוריים שלי שכותבת לי ארלט ספדיה הגדולה. בין השאר, הקלטתי את ואולי תבוא ואת אליקי, ולשמחתי, הם התקבלו מאוד יפה בתחנות רדיו רבות כמו גל"ץ, רדיו חיפה, רדיו ת"א, רדיו ללא הפסקה, קול הים האדום, רשת ג', התחנה, רדיו צפון ועוד. לאחרונה גם שחררתי דואט עם האמן והיוצר בני זהבי. זו גירסת כיסוי לשיר של יהודית תמיר אילו הייתי איתך, שזוכה לאינספור השמעות בתחנות הרדיו הגדולות, וכמובן לאהבה ענקית מהקהל".

יש לך איזה זיכרון מיוחד מהתקופה שבה הופעת עם אריס סאן?
"הוא היה אדם מקסים והוא מאוד אהב את ישראל. הפרידה שלו מהארץ הייתה מאוד עצובה, ירדו לחייו חשבו שהוא מרגל, אמרו שיש לו מצלמה בגיטרה. כשהופענו איתו בחו"ל הוא תמיד שיתף אותנו באהבה שלו לארץ, אומר לנו כמה שהוא אוהב את ישראל. הוא מאוד רצה לחזור, אבל הציקו לו פה, פשוט כך".

היית צעירה בת 20 כשנסעת איתו לחו"ל וגילית את העולם. התרגשת?
"נהניתי להופיע, אבל לא התרגשתי מזה שנסעתי לחו"ל. הייתי אלופה ישראל בנוער בריצה ל-600 ו-800 מטר, כך שכבר נסעתי לחו"ל קודם לכן לתחרויות. אגב, הכישרון הספורטיבי עבר במשפחה. הבן שלי, מוטי גלפנד, הוא אלוף הארץ ופעמיים אלוף אירופה בהתעמלות אקרובטית".