הפסנתרן: בגיל 25 בלבד, נבחר איתי צדוק מפתח תקוה, לשמש כמרצה בסגל המרצים של בית הספר היוקרתי למוסיקה "רימון". בשיחה עם מלאבס מסביר צדוק, פסנתרן מחונן ובנו של ד"ר שלמה צדוק, בכיר בתאגיד המים מיתב, איך זה מרגיש להיות אחד המרצים הצעירים בבית הספר, לצד שמות גדולים כמו יוני רכטר, יהודית רביץ, אבנר קנר, דנה ברגר ונוספים. הוא גם מספר מה הוביל אותו להחלטה לוותר על לימודי מוסיקה במכללת ברקלי הנחשבת בבוסטון, לטובת ניצוח על מקהלות פה בישראל.
צדוק הוא חלק משלישייה ולו עוד שתי אחיות תאומות. כשהיו הוא ואחיותיו בגיל שש, שלחו אותם הוריהם לחוג נגינה על פסנתר. "מהר מאוד הבנתי שאני מאד אוהב את זה ושיש לי כישרון לדבר, מעולם לא האיצו בי או דחקו בי, זה משהו שלגמרי בער בי והגיע ממני", נזכר צדוק בראשית דרכו המוסיקלית. בהמשך הדרך, כשהיה בחטיבת הביניים, הוא אובחן על ידי המורה למוסיקה כבעל שמיעה אבסולוטית ובתיכון בעודו לומד במגמת מוסיקה, כבר התברר לכל כי מדובר במוסיקאי מחונן.
בצבא הוא עשה הפסקה קלה ועסק במוסיקה בעיקר בשעות הפנאי. "לימדתי פסנתר והתאמנתי בנגינה בשעות הערב", הוא מציין ומוסיף כי עם שחרורו החל לעבוד בסדנה לתיאטרון של הבמאי איקה זוהר בגני תקווה והתאהב בהוראה. "לימדתי שיעורי מוסיקה כיתות שלמות מכיתה ה' עד יב' והייתי אמון על הקטעים המוסיקליים בהפקות השנתיות".
בד בבד החל צדוק את לימודיו ב"רימון" במסלול המשולב עם מכללת "לוינסקי" בפקולטה לחינוך מוסיקלי, מתוך מטרה ללמד מוסיקה בתיכונים. "אמנם יש לי הרבה ניסיון על במה ובפן הביצועי, אבל אני לא מוסיקאי מבצע. אני מאוד אוהב ללמד, להנגיש ולהנחיל לחברה צעירים את הידע שלי. מבחינתי זה החזון העיקרי שלי".
בשנה השנייה ללימודים גילה אותו המורה רונן שמואלי, אשר מרכז את התוכנית למוסיקאים מצטיינים בתחום הג'אז ולקח אותו תחת חסותו. "הוא אמר לי שהוא רוצה שאצטרף למסלול שלו, שזה מסלול דו שנתי, שבסופו הרבה סטודנטים ממשיכים את הלימודים בברקלי בבוסטון, וממומן בחלקו על ידי קרן ברכה. בזכות המסלול הזה, זכיתי ללמוד ג'אז מהמוסיקאים המוכשרים ביותר וללוות בנגינה פרוייקטים של סטודנטים אחרים".
מה עם ברקלי?
"רוב החברים שלמדו וסיימו איתי את המסלול המשיכו ונמצאים שם כרגע. אבל אני לא ראיתי את עצמי מעתיק את כל חיי למדינה אחרת. מעבר לעלויות המחייה הגבוהות, הדגש בברקלי הוא יותר על ביצוע והלחנה ואני יותר התחברתי להדרכה וההוראה וידעתי שלא אוכל להמשיך לעשות זאת במקביל ללימודים".
צדוק מוסיף ואומר כי סיבה נוספת לכך שוויתר על חלומם של מוסיקאים רבים טמונה בעבודתו כמורה פרטי לפסנתר וכן לעובדה כי ממש לאחרונה החל לנצח על מקהלות של מבוגרים באזור השרון – כמו "הקול דבש" בכפר סבא וההרכב הנשי אותו הקים "בלה רינה" בגני תקווה. "הרגשתי שאני לא יכול לנטוש את הכל ולנסוע", הוא מסביר.
בשנה האחרונה ללימודיו ב"רימון" הצטרף צדוק למרכז התרגולים, כסטודנט מתרגל. "במסגרת התרגול העברתי מרתונים וסדנאות", הוא מציין ומדגיש שדריסת הרגל הראשונית שלו כחבר סגל הייתה במסגרת קורסי ההכנה למבדקי הכניסה לבית הספר וכן במסגרת סדנת שירה לנוער ביחידה ללימודי חוץ. "בתחילת השנה הזו קיבלתי מייל מאיריס פורטוגלי, המנהלת האקדמית המיתולוגית של 'רימון', שהציעה לי להיכנס כאחד המרצים בקורס 'מקלדת משנה' בבית הספר, שזה קורס ללימודי פסנתר לסטודנטים שפסנתר הוא לא הכלי הראשי שלהם", הוא מספר על הרגע המאושר.
צדוק מציין כי הוא נרגש להשתלב כחבר סגל מהצעירים ביותר, דבר שלטענתו לא מתאפשר במקומות אחרים. "המקום שנותנים לבוגרי בית הספר המצטיינים בתחומם הוא לא מובן מאליו", הוא אומר ומבהיר כי הוא עוד לא עיכל את העובדה שיעבוד לצד המוסיקאים הגדולים בארץ: "אני עדיין לא מעכל את זה שאעבוד לצד שמות גדולים כמו אורי אגמון, דנה ברגר ויוני רכטר, שלכל אחד מהם רזומה שהתחיל עוד לפני שנולדתי, וכן לצד המנטורים שלי: אלק כץ, ראש החוג לפסנתר ממנו למדתי המון וכמוהו אני שואף להיות ואבנר קנר שהוא אוטוריטה בתחומו מבחינתי".
ומה הלאה? השאיפה העיקרית של צדוק, כך הוא מסכם, היא "להתקדם ולהתפתח ב'רימון' ובבתי ספר גבוהים נוספים למוסיקה ואולי גם בבתי ספר תיכון ובמקביל להמשיך להתפתח בתחום האקדמי עם תואר שני וגם שלישי בחינוך".
משה סיני, מנכ"ל רימון, מסביר את הבחירה בצדוק לחבר בסגל בית הספר: "איתי הוא אחד מהצעירים המוכשרים בתחומי המוסיקה העכשווית. הוא בוגר מסלול הג'אז אינסטיטיוט של רימון, פסנתרן, זמר, מנצח ומעבד, שמשלב יכולות ביצוע מופלאות עם ידע תיאורטי רחב ויכולת הדרכה של סטודנטים לכל אורך לימודיהם. רימון גאה בכך שסגל המרצים שלו מושתת גם על בוגרי בית הספר בעלי כישורים של מצויינות. איתי, כמוסיקאי יצירתי שאישיותו כובשת ונעימה, מהווה הוכחה להצלחה של הדור הצעיר להשתלב במערך האקדמי של רימון ובעתיד גם להוביל לאתגרים חדשים".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות