גם בימים אלה, ימי הקורונה, אפשר למצוא את רתם שמחי בת ה-26, שמתגוררת באם המושבות, בחזרות למחזה הקומי "משרתם של שני אדונים", בבימוי שמואל וילוז'ני ובהפקת בית הספר למשחק "גודמן" אשר ממוקם בנגב. המחזה, שהיה אמור לעלות על בימת בית הספר ובוטל לאור המצב, יעלה ב-13.8 באופן מקוון בעמוד הפייסבוק של תיאטרון באר שבע ושל בית ספר גודמן. שמחי תגלם בהצגה את דמותה של קלאריסה. "בגלל שמדובר בקומדיה, קהל זה דבר שהוא מאוד חשוב, הקהל נותן אנרגיה, שומעים את הצחוקים ומחיאות הכפיים ובלי זה זה מאוד קשה", היא אומרת. "אבל אנחנו מבינים את המצב ושמחים שבכל זאת יוצא לנו לעשות חזרות להצגה והן לא בוטלו. בתקופת הקורונה, אני שמחה שיש לי במה להיאחז. הדמות של קלאריסה היא דמות שמחה, ילדה מאוד שובבה וזה מעודד אותי בימים אלה. אני מחכה שנחזור לשגרה ושהקהל יוכל לבוא לראות אותנו בהצגות".
איך מתפקדים בימים אלה?
"אנחנו נמצאים בבית הספר, מנהלים חזרות כרגיל אבל מתוך ידיעה שאנחנו לא הולכים להופיע מול הקהל. אנחנו מתנהלים על פי התו הסגול שבתחום שלנו זה משהו שהוא קשה. בדרך כלל משחק וחזרות זה משהו מאוד פיזי, צריכים להיות קרובים אחד לשני ועכשיו צריך למצוא פתרונות ולשמור על מרחק".
# # #
שמחי נולדה וגדלה בעיר פתח תקווה. היא למדה בבית הספר היסודי בר לב, בחטיבת אחד העם ובתיכון אחד העם במגמת תיאטרון. לצד זה, במשך שש שנים מגיל 8 הייתה מתעמלת בהתעמלות אומנותית בנבחרת של מקפת פתח תקווה והשתתפה באליפויות ישראל. הוריה, עופר ושלומית שמחי, הם בעלי חברת "קשרים פלוס" שתומכים בה לאורך כל הדרך וכך גם שני אחיה נדב, סטודנט למשפטים במכללה למנהל בראשל"צ ויואב שסיים לאחרונה כיתה י"א בתיכון גולדה בעיר.
אהבתה למשחק מחוברת גם באהבה אישית. בן זוגה רועי פיינמיסר איתו למדה במגמת תיאטרון בתיכון, הוא בימאי ומורה לתיאטרון, בוגר תואר בבימוי והוראה בסמינר הקיבוצים וכרגע לומד תואר שני בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. "מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי משחק", היא אומרת. "תמיד הייתי ילדה שאהבה את המשחק. על ההתעמלות ויתרתי כי הגעתי לשלב מאוד מתקדם בו הייתי צריכה לבחור בין ההתעמלות ללימודים ולבגויות. כשהגעתי לתיכון, גילתי שיש באחד העם מגמת תאטרון. בדרך כלל המגמות מתחילות בכיתה י"א ומגמת התאטרון התחילה בכיתה י'. כמובן שמיד קפצתי על ההזדמנות. הבנתי כבר אז שעבורי זה משהו לחיים ולא תחביב".
איך מחברים למגמה, הפכתם את ורועי לחברים לחיים?
"בשנים האחרונות לא היינו בקשר בכלל, גם בתיכון לא היינו כל כך חברים, אלא היינו באותה מגמה. קצת לפני הקורונה, יצא לנו לדבר וכשרצינו להיפגש ולשבת, הקורונה תפסה אותנו ונכנסנו לסגר של כחודשיים. באותה תקופה היינו מדברים כל יום בטלפון ללא הפסקה ורק חיכינו כבר לראות אחד את השניה וכשזה קרה זה היה מדהים, האהבה כבר הייתה שם והתעצמה הרבה יותר. ומה שיפה זה שהקורונה בהחלט תרמה לזה הכרנו אחד את השניה יותר לעומק עקב הסגר, גם אם זה לא היה פנים אל פנים. כך שנמנענו מהדייטים המביכים שיש בדרך כלל ומהניסיון להרשים וזה כיף".
# # #
ההצגה 'משרתם של שני אדונים' בה לוקחת חלק שמחי במסגרת שנה ג' והסטאז' שלה היא מחזה קומי של המחזאי האיטלקי קרלו גולדוני, המתאר את מעלליו של טרופלדינו, משרת מובטל שמקבל שתי הצעות עבודה אצל שני אדונים שונים ביום אחד. כל אחד מהאדונים, שאינם יודעים איש על רעהו, מעורב בעלילה רומנטית הכוללת התחזות והונאה. טרופלדינו ותעלוליו גורמים לשרשרת של מצבים מוטרפים שיוצרים יחד קומדיית טעויות קצבית ומשעשעת. הקומדיה הפרועה שכתב גולדוני במאה ה־18 ממשיכה להצחיק בכל העולם גם היום. "זו הצגה מקסימה ואני כבר מחכה שנוכל להופיע מול קהל ולהרגיש אותו", היא אומרת.
מה את חושבת על תקופת הקורונה?
"תקופה מאוד בעייתית. זו תקופה מאוד קשה, אין כרגע פרנסה ואני מקווה שעולם התרבות יחזור בהקדם לשגרה. מה שכן, הקורונה משנה הרבה דברים ותשנה גם את כללי המשחק של התיאטרון. בתקופות קשות נולדים דברים חדשים. הרבה אנשים כותבים עכשיו על התקופה ויקומו הרבה מחזות חדשים. אני מאמינה שהתיאטראות ינסו להנגיש את עצמם למעט אנשים על מנת לא ליצור פאניקה והתקהלות".
יש בתיאטרון מקום לכל כך הרבה שחקנים שיוצאים מבתי ספר למשחק?
"זה תלוי בהרבה דברים. בגלל שאני לומדת בבאר שבע יש לנו קשר ישיר עם תיאטרון באר שבע ויש לנו איזה פתח לתיאטרון הזה. יש אצלנו בימאים ומורים שעובדים בכל מיני מקומות וכמובן אודישנים והכל. אני מבחינתי מתכוונת לחזור בעתיד לחזור לגור בפתח תקווה ואשמח לשחק במרכז".
מה החלום שלך?
"לביים הצגה שאני אשחק בה תפקיד ראשי ושהבימוי והרעיון יהיו שלי. אבא שלי כבר דיבר איתי על אולם בעיר שאפשר יהיה להביא לשם הצגה ולהופיע ואני מקווה שזה יתקיים בעתיד".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות