אופירה גלוסקא חוגגת יום הולדת 70 ו-50 שנות יצירה, ולמרות השנים הרבות שחלפו היא עדיין מתרגשת מכל הופעה, מתכוונת להמשיך להופיע כל עוד היא תוכל ובעיקר מבקשת להודות לכל מי שמלווה אותה לאורך כל הדרך.
מחר, יום שלישי, יתקיים בהיכל התרבות בעיר אירוע הוקרה לגלוסקא, בנוכחות אמנים ויוצרים, חברים לדרך, שיגיעו לפרגן ובעיקר להוקיר את העשייה שלה. "זה ערב שאני מאוד מתרגשת לקראתו", היא מספרת השבוע, "זו חגיגה גדולה אליה יגיעו חברים ואורחים מכל הארץ וזה מאוד מרגש אותי. מהרגע שהתפרסם מועד המופע, אני לא מפסיקה לקבל הודעות וברכות מחברים ואנשים שראו אותי לאורך השנים. אנשים אומרים לי שאני השראה עבורם, אנשים שראו אותי כשהופעתי בצבא שולחים הודעות וזה מאוד כיף לדעת שהשפעתי על כך כך הרבה אנשים לאורך השנים והשארתי חותם".
במהלך הערב יסופרו סיפורים קטנים ומיוחדים על מהלך הקריירה של גלוסקא, על חלק מהשירים שביצעה, על איך נכתבו ועל הסיפורים מאחוריהם. כמו כן יוצגו קטעי וידיאו. כמובן שלצד האמנים תופיע גם גלוסקא עצמה במספר שירים. על הערב אחראי בנה של גלוסקא, גיא שגיא, זמר ואמן בעצמו. "אני מעריצה ומוקירה את הפעילות של גיא שהרים את הפרויקט המיוחד הזה וזו הזדמנות להגיד לו תודה על כך שהוא דאג להביא את כל האנשים שדרכי נפגשה איתם בכל מיני צמתים, אנשים שלא שמעתם מהם לאורך השנים וזה מרגש מאוד. אני רוצה להודות גם לראש העירייה, רמיי גרינברג, שנרתם לסייע בהעלאת ההפקה המיוחדת הזו".
אופירה גלוסקא צילום זאב שטרן
# # #
אופירה גלוסקא נולדה ליוסף ואביבה בשכונת קרית אלון בפתח תקווה. משפחתה עלתה לארץ ישראל מצפון תימן בשנת 1909. כבר בילדותה בלט כשרון השירה שלה והיא החלה ללמוד פיתוח קול. בהמשך הפכה לזמרת של להקת המחול בפתח תקווה ושרה גם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. גלוסקא שירתה בצוות ההווי של הנח"ל, שם שרה בין השאר את "חורשת האקליפטוס" מאת נעמי שמר בדואט עם צילה דגן. לאחר מכן נבחנה על ידי מנחם זילברמן ושלום חנוך ועברה ללהקת הנח"ל עצמה, והשתתפה בתוכנית "קרנבל בנח"ל". בין השאר שרה כסולנית את הלהיטים "שלווה" ו"החיים היפים" עם מוטי פליישר. חבר הלהקה, נחום שגיא, הפך לימים לבעלה. בשנים שלאחר שירותה הצבאי השתתפה בהצגות תיאטרון, פסטיבלים ומופעי זמר שונים. לזוג שלושה ילדים: גיא איתו היא גם מופיעה לאורך השנים וכן רעות ועידן.
"לא פשוט בימינו להיות זמרים", היא אומרת, "יש את החבר'ה הצעירים שבעיקר אותם משמיעים ברדיו וזה יותר קשה. אבל אני לא מתייאשת וממשיכה וזה חשוב קודם כל לנפש ולנשמה וכמובן להמשיך להיות בעשייה כל הזמן. זה לא פשוט אבל יש לנו את הציבור והקהל שלנו. כמובן שגם תוחלת החיים יותר ארוכה ויש ציבור שעדיין נמצא, קיים ונושם ואנחנו מופיעים להם. אני כל הזמן בעשייה וכשאת מופיעה את נמצאת כל הזמן בתודעה של הקהל, נכון שלאו דווקא בתקשורת, אבל בשטח מכירים אותי. אני נמצאת עם הקהל פנים אל פנים ואני תמיד נמצאת בגובה העיניים ומקבלת את האהבה של האנשים ומחזירה אהבה בחזרה. ככה ניתן היום לשרוד ולהרגיש שיש לך זכות קיום", היא אומרת.
אז גלוסקא לא נחה לרגע, היא מופיעה כמעט על כל במה אליה היא מוזמנת, במתנ"סים, היכלי תרבות, בתי אבות ועוד. "בכל מקום שמזמינים אותי אני מופיעה", היא אומרת, "לצד זה, יש לי מופע משותף עם גיא הבן שלי 'כשאמא באה הנה', שבו שנינו שרים שירים שמלווים אותנו מילדות וגם שירים עדכניים יותר. אני ממשיכה להופיע במסגרת 'להקת המחול שלום' כבר 30 שנה ומלווה אותם בשירה בארץ ובחו"ל".
# # #
רגע לפני המופע גלוסקא מתרגשת, היא חושבת על כל הפרטים, החל מאיזה שירים היא תשיר ועד איזה שמלה תלבש ומתקשה לשים את האצבע על שיר אחד שהיא אוהבת במיוחד. "כולם היו בני", היא אומרת, "יש שירים שלי שאני מאוד אוהבת ויש גם שירים שלא שלי שגם אותם אני אוהבת ומתחברת אליהם. בכל שיר שאני שרה, יש את הטקסט המיוחד, הלחן, הרגש שאני מוסיפה לו והאישיות המיוחדת רק לו". היא מציינת, בכל מקרה, שבמופע היא לא תוותר על חורשת האקליפטוס וכן שירים ששרה בלהקת הנח"ל, הבלדה על אסתריקה ואברבנאל מפסטיבל הזמר המזרחי, ועוד שירים טובים ויפים.
יש מחשבות להוציא אלבום חדש?
"היום כבר לא מוציאים אלבום, אלא סינגלים ואני כל הזמן עובדת על חומרים חדשים, לבד ועם גיא הבן שלי. רק לפני חצי שנה הוצאתי את השיר "כולי געגוע", המבטא געגועים לימים שחלפו ולאנשים שאינם עוד איתנו".
עד מתי תופיעי?
"עד אין קץ, כל עוד אני יכולה לשיר, אני שרה".
מיקי
איך אפשר לשכוח את חורשת האקליפטוס עם קול הזמיר של אופירה
מאחל לך הרבה הופעות ושפע בריאות