ראפרים, לא גנגסטרים: ראיון בכורה עם סער עמר, הפתח תקואי שיושב על הביט

“שמורה כמו סוכריה לא רוצה מבן אף לק
היא מחפשת את האחד עלק
בחורה מתוסרטת עזבי אותי אמ לק
עיקלו לי את הדירה אבל את מוזמנת לבית ריק”

הרכב הההיפ הופ/אר אנד בי, אלמנטרי, נוצר בתחילת 2016. ההרכב מונה שלושה חברים, סהר עמר (בן 26, תושב פתח תקוה), אורי פור (בן 24 מקדימה) ואריאל שליכטר דה לאון (בן 27 ממושב אבן שמואל). “שלושתנו עוסקים במוזיקה כבר מגיל צעיר. אורי ואני חברי ילדות, האבות שלנו עבדו באותה עבודה ומגיל צעיר התחברנו. תמיד אהבנו מוסיקת היפ הופ, ולקראת גיל 15 הקמנו את ההרכב “אינפלאש”. תוך כדי הקלטות באולפנים ויציאות למסיבות ואירועים של אנשים בתעשייה הכרנו את אריאל וגילינו את היכולות הווקאליות שלנו. הוא שר סול ואר אנד בי, הוא סוליסט בז’אנר, הוא שר מוסיקת נשמה. אנחנו שרים ראפ והשילוב ביחד הוא מאוד מעניין”, מספר סער עמר איך הכול התחיל.

איך להקה יכולה לפרוץ לתודעה בימינו?

“בהתחלה אמרנו שננסה והוצאנו את השיר ‘כאילו אין מחר’. באותו זמן עדיין לא היה לנו שם להרכב וראינו שבאמת אוהבים את השילוב בינינו. באותו זמן קראו לנו להשתתף עם השיר הזה בתוכנית הטלוויזיה “הכוכב הבא”. הגענו לאודישנים, לבסוף הם החליטו שזה לא מתאים להם. אמרנו לעצמנו שנמשיך לעשות מוזיקה וניקח את זה צעד קדימה, שנקים הרכב באופן מסודר. בהתחלה כולם קראו לנו ‘כאילו אין מחר’ ואז החלטנו על השם אלמנטרי, בתרגום זה “אלמנט השלושה”. אנחנו שלושה חברים וכל אחד מביא להרכב את האלמנט שלו והיכולות שלו, אם זה אריאל שהוא כוכב, אורי שהוא יותר חריף בכתיבה ואני יותר רומנטיקן”.

בדיעבד, ההשתתפות בכוכב הבא הייתה טעות?

“סך הכול היה נחמד, קראו לנו להגיע לאודישנים, הם הגיעו אלינו דרך המדיה והרשת, עברנו כמה שלבים ובהתחלה הם מאוד התלהבו מאיתנו, הבאנו להם משהו חדש. בשלב כלשהו זה לא התאים להם מבחינת הסגנון, אבל אנחנו מאמינים שכשאומרים לנו לא, יהיה כן במקום אחר ואנחנו לא מוותרים. על זה אמרו לנו לא, פעם אחת, אבל יהיו עוד הרבה כן. אנחנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו אוהבים, זה הפסד שלהם”.

הצלחתם להיחשף לקהלים נוספים, לאור האודישנים?

“את האמת שלא. הם צילמו כמה אודישנים ואפילו הוזמנו לעשות את הקטע שלנו באחת התוכניות, אבל הם בסוף החליטו לא לשדר את זה. אנחנו מאמינים בעבודה קשה ובשיתופים בפייסבוק. אנחנו חזקים בתחום של המדיה, פייסבוק, אינסטגרם, יו טיוב. יש אחרינו עוקבים ואנשים שמפרגנים ואני מאמין שאנחנו עושים עבודה טובה בינתיים”.

“מנסים להביא משהו אחר לישראל”

בימים אלה עובדים החבר’ה עם חברת התקליטים ‘היט רקורדס ותקשורת’, שעומדת מאחורי הסינגלים שלהם. “כיום אנחנו מופע החימום של רון נשר”, מספר עמר, “הופענו איתו כמה פעמים ואנחנו מנסים לפרוץ”.

מה ייחודי בהרכב שלכם?

“הרכבים כמו שלנו אין בארץ. יש ראפרים ויש סול, אין שילוב של שניהם. אנחנו מנסים להביא משהו אחר לישראל”.

מי מגיע להופעות שלכם?

“אנחנו נוגעים יותר בבני נוער. אבל מנסים לגעת בכמה שיותר אנשים. יש לנו שיר של קיץ ושיר אהבה שאפשר לקחת אותו לשני הכיוונים, גם לאהבה וגם לפרידה, כל אחד לוקח את זה למקום שבו הוא נמצא”.

מה ייחשב מבחינתכם הצלחה?

“להופיע על הבמות הכי גדולות בישראל. לחמם את כל האומנים הגדולים שמגיעים לארץ ובהמשך, שיכירו אותנו גם בבמות הגדולות בחו”ל”.

יש איזה זמר או להקה, שהם המודל שלכם?

“אריאל יותר בקטע של כל הדיוות והזמרות הווקלאסטיות, אני ואורי גדלנו על סאבלימינל, שהוא מודל לחיקוי עבורנו בעולם הזה וממנו אנחנו לומדים הרבה, אם זה מבחינת המסר שהוא מעביר בשירים שלו, ואם זה הסאונדים החדשים שהוא מכניס לשירים שלו”.

אפשר להתפרנס ממוזיקה?

“כרגע כל אחד עובד בעבודה נוספת, אבל השאיפה היא להתפרנס ממוזיקה, מההופעות. בינתיים צריך להתפרנס על מנת לעשות מוזיקה, כי זה עולה לא מעט כסף. אנחנו עובדים ומשקיעים את כספנו במשהו שאנחנו אוהבים ואני חושב שזה בסוף ישתלם ונצליח להתפרנס מזה”.

אתם לא חוששים מהתדמית הרעה של הראפרים בארה”ב, הקושרת מוזיקאים לסמים ואלימות?

“לראפ, יש תדמית קשוחה אבל אנחנו מביאים את הסגנון הרך יותר. אנחנו ילדים טובים והראפ בארץ הוא לא קשוח כמו בחו”ל. אנחנו לא בעד לדבר על רוצחים, סמים וזנות, זה לא מדבר אלינו בכלל. לדעתי זה לא המסר הנכון להעביר לילדים של היום, אלא לשיר ולדבר על דברים יותר כיפים, דברים שחווים ביום יום. אני לא חושב שזה שאני ראפר, אומר שאני צריך להיות עבריין. אפשר להגיש את המילים בפלואו של חו”ל אבל עם מסר אחר, יותר חיובי”.

“אמא אמרה שאני צריך ללכת לעבוד”

עמר נולד בפרדס כץ השכנה ועבר עם המשפחה לפתח תקווה כשהיה בן שמונה. בתחילה התגוררו בנווה גן וכיום הם מתגוררים באם המושבות החדשה. הוא למד בחטיבה ובתיכון אחד העם, מוזיקה תמיד היתה חלק מחייו. “תמיד כשהיו מסיבות בחטיבה ובתיכון הייתי משתתף ומראה את הכישרון שלי ותורם במה שאפשר. כולם ידעו שאני אתעסק במוזיקה בעתיד. כשהתגייסתי לצבא גם שם ידעו שאני ראפר. בצבא לקחתי את זה שלב יותר קדימה והתחלנו להקליט באולפנים, בהתחלה באולפן בבית וכשזה צבר תאוצה והשתחררתי התחלנו להקליט בחוץ”.

הסביבה, המשפחה, תומכת?

“המשפחה מצד אחד תומכת. אבא שלי הוא מוסיקאי, הוא מתופף והוא חלק מלהקה שנפגשת פעם בשבוע לנגן ולכן הוא תומך ומפרגן, אמא שלי בהתחלה לא כל כך הבינה למה צריך מוזיקה ואמרה שאני צריך ללכת לעבוד וללמוד, שיהיה לי מקצוע. מבחינתה מוזיקה לא מביאה כסף. אבל בהמשך, כשהיא ראתה שאני נהנה ושהתחלנו להופיע והשירים שלנו תופסים, היא הפכה להיות המעריצה שלי ואפילו הורידה את השיר שלי בתור רינגטון לנייד, גם אחותי תומכת ומשמיעה לחברים שלה, אבל המעריץ מספר אחד שלי, הוא אחי בן התשע, הוא שומע את השירים שלי כל היום ומשמיע אותם לחברים שלו. בכלל המשפחות מאוד מפרגנות, גם של אורי ואריאל”.

מה החלום שלך?

“החלום שלי, זה לפרוץ החוצה מבחינת המוזיקה. לקבל את החשיפה, לקבל את אהבה מאנשים על משהו שאני אוהב לעשות ולראות שאנשים מתחברים למה שאני עושה. להופיע על במות, כמה שיותר, לא משנה איפה ומתי. איפה שמזמינים אותנו, שם אנחנו נמצאים. ובעיקר להתפרנס ממה שאני אוהב, כי רוב האנשים בעולם עובדים במשהו שהם לא אוהבים”.

“הולה סניוריטה זה אני
האחד שקורא לך מהצד השני
את נראית לי מיוחדת אז תתקרבי
למה בא לי שנכיר אחד את השני
בלבוש מינימאלי שמצית את הדמיון
היא לא יודעת מה זה דה לאון
סטונדטית לריקוד למדה בטכניון
היא על מהירות מופרזת אין לה רשיון”
(טורפת חושים / אלמנטרי)