אני משוטטת לא מעט באתרי גיוס המונים, ולא מזמן נתקלתי בסיפור כואב על בית ספר לילדים אוטיסטים. וגם במקרים אחרים, שונים לגמרי, של גיוס לספר, סרט, או אלבום, אני נהנית להיות חלק מהיצירה
בשנים הראשונות שלו אבישי בחר ברביות, כלי מטבח בצבע ורוד ואת אופסי דייזי. לא ניסיתי לשנות את זה, למרות התגובות של הסביבה
לשנוא, לקלל, לעקוף בתור, ללכלך. יום הכיפורים עבר, אז העם, טוב, רובו של העם, חוזר לשגרה
לכבוד יום הכיפורים, אני מגישה לכם את לקט המעשים המעצבנים ביותר בפייסבוק. לגזור, לשמור, לבקש סליחה ולהשתדל לא לחזור עליהם שוב!
ראש השנה מביא עמו רוח טובה של שינוי וחידוש. יש משהו מאד מעודד במחשבה שניתן למחוק את הדברים הפחות טובים מהשנה שעברה ולקבל הזדמנות להתחלה חדשה. אחת ההחלטות הפופולריות ביותר לקראת השנה החדשה קשורה למשקל גוף. חברה שהכרתי בפייסבוק הורידה 30 קילו ממשקלה. זו הייתה עבודה קשה מאוד. במשך שנה וחצי היא רצה כמעט כל […]
לווייתנים שרים בעמק / רונה שפריר, הוצאת ע"ע רומן מתח המתרחש בקיבוץ המסתיר סוד גדול שחשיפתו תעלה לכולם ביוקר. "הרבה אנשים בקיבוץ בית ראשונים סבורים שמרגלית בן שושן היא נפש לקויה קצת, שהקיבוץ בטובו מציל אותה ומאפשר לה חיים הגונים. 'אנחנו עושים מצווה בעניין של מרגלית בן שושן', אמר פעם חיים אהרון באחת הישיבות, שבה […]
לאחרונה שמתי לב, שאני לא יכולה להזכיר את השם "מיכל צפיר" במפגש בנות מבלי שיתחולל קרב קשה לחיים ולמוות. תוך שניות החבורה מתפצלת לשני מחנות. המחנה הראשון: המעריצות שאוהבות אותה ואת הדרך אותה עשתה בעשור האחרון. קוראות כל מילה שהיא כותבת בפייסבוק ואוהבות לצפות בסרטוני העצמה אותם היא מפרסמת. מהצד השני: אלו שלא סובלות אותה, […]
קיבלתי לידי את הספר (המאוד מומלץ ראוי לציין) של אודי מירון, "סע הביתה ינקי". בעמוד התודות הוא מודה רק לאדם אחד – למורה שלו יהודית רייך, המורה של כתה ו' 2 בבית ספר ארלוזרוב. הוא מספר שם שתקופה ארוכה בהוראת רופא עקב בעיות בגרון נאסר עליו לדבר, לכן הוא שמח מאד שלא יפנו אליו המורות […]
בפעם הראשונה ראיתי אותך בסוף חודש יולי. הגעתי לבריכה עם הבן שלי. היית עם הטלפון ביד ובקושי הרמת את העיניים מהמסך. אחד החניכים הגיע אליך בוכה לאחר שהמציל הוציא אותו מהמים. הוא טען שזה לא היה בצדק ואתה אפילו לא ביררת את העניין. נראה שזה לא נוגע בך. "לך, לך לדשא, תשב שם חצי שעה […]
"אף פעם לא הצלחתי לאהוב ממש שירה. שירה נתפסה בעיניי כמשהו אליטיסטי, משעמם להחריד שלא מתאים לאופי שלי. עד שהגיע גיורא פישר"
כבר בצעדים הראשונים במסדרונות "היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית" חשתי כיצד הדיכאון משתלט עליי. כמעט עשר שנים עברו מהפעם האחרונה שנאלצתי לשהות בחדר ההמתנה ונראה כאילו כלום לא השתנה
