"אבא עלה לארץ מגרמניה לפתח תקווה בגיל שנתיים וכל הזמן היה פתח תקוואי. גם בשנים שלא גר כאן, פתח תקוה תמיד הייתה אצלו בלב", כך סיפר השבוע צביקה עציון, בנו של שמאי עציון, שהלך לעולמו בסוף השבוע שעבר בגיל 92.
שמאי עציון נולד ב-1930. הוריו, שחששו מהתחזקותו של היטלר, החליטו לעלות לארץ, וכאמור, הגיעו ישר לפתח תקוה, בה כבר גר קרוב משפחה שעזר להם להיקלט בארץ. "בהתחלה הם חיו בעוני, כמו כולם", נזכר צביקה. סבא עבד כפועל במפעל ברזלית והתקדם לניהול. הוא דאג שהילדים ילמדו. כשאבא התחתן הם עברו לבני ברק כדי לעזור לסבתא מצד אמא, אבל ברגע שזה התאפשר הם חזרו לפתח תקוה, לרחוב יהלום ושם גרו כל הזמן".
עציון ז"ל עבד באחד הבנקים והתקדם עד לדרגת סמנכ"ל. "כשבנק צפון אמריקה קרס בעקבות מעילה, הבנק הבינלאומי מינה אותו להסדיר את העניינים עד שפירקו את הבנק לגמרי", מספר צביקה. "הוא היה אדם ישר ואף אחד לא חשד בו. אבא תמיד אמר שנתנו לו לעשות את התפקידים הכי מעצבנים מתוך הערכה שהייתה כלפיו, שהוא יעשה אותם ביושר".
עציון היה בעל ידע עשיר בלשון עברית, היסטוריה, תנ"ך, ספורט ופוליטיקה. הוא אהב לחלוק את הידע הרב שלו עם אחרים, נהג לתת שיעורים ואהב לקרוא ספרים מספרייתו העצומה. "עברנו עכשיו על הספרים", מספר צביקה, "וראינו שברבים מהם יש סימונים והדגשות". עציון לא רק אהב לקרוא אלא גם לכתוב. הוא כתב רבות על הרחובות של העיר. ליתר דיוק, על האנשים שהונצחו בשמות הרחובות. עבורו הם היו אנשים שהוא הכיר מקרוב בתור ילד. "אבא היה שובב", אומר צביקה. "הוא סיפר לנו שבתור ילד הוא היה דופק לאנשים האלה, שהיום הם רחובות, בדלת ובורח".
רוצים להישאר מעודכנים?
עציון, שהיה איש דתי, כתב גם על רבנים. הוא כתב במקומון 471, היה חבר בוועדה לשימור אתרים ואף זכה לקבל את תואר יקיר העיר.
בשנים האחרונות בריאותו החלה להידרדר. אשתו הדסה חלתה באלצהיימר לפני ארבע שנים והוא התקשה להתמודד עם המצב. צביקה: "היה לו קשה לראות את המצב של אמא. הוא לא הצליח להתמודד עם זה שהיא לא עונה ולא מדברת. אחר כך הגיעה הקורונה והוציאה אותו משיווי משקל, מסדר היום שלו, מהשיעורים שהוא נתן. היו ימים שלמים שהוא ואמא שכבו במיטה ולא יצאו ממנה. בסוף שכנענו אותם לעבור לבית אבות והייתה להם שם תקופה יותר טובה. אבל הוא חלה בדלקת ריאות. היו לו שלושה סבבים עד שדעך לגמרי. בהתחלה הוא עוד שמר על חוש ההומור שלו, היה מתלוצץ עם המבקרים ועם האחיות, אבל בסוף הוא נחלש. ביום חמישי קראו לנו להיפרד ממנו. כל המשפחה המורחבת, מכל קצוות הארץ הגיעה. הוא כבר היה בלי הכרה, אבל חיכה בסבלנות שנגיע להיפרד ורק אחרי שנפרדנו ממנו עצם את העיניים לתמיד. קשה לנו. הוא היה איש משפחה מצוין, תמיד נתן עצות טובות ואנחנו מאוד נתגעגע אליו".
שמאי עציון ז"ל הניח אחריו את אשתו הדסה, אחיו יגאל בוימולד, ילדיו חיה ישראל, אלי עציון (יו"ר מרכז אליצור) וצביקה עציון, תשעה נכדים ושלושה נינים.
יהי זכרו ברוך.
מערכת מלאבס משתתפת בצער המשפחה.
תגובות