כבוד: המשנה לראש העירייה, רפי דהן, קיבל את אות ארגון מחתרות צפון אפריקה

רפי דהן, המשנה לראש עיריית פתח תקווה ומחזיק תיק הנוער, צעירים וקהילה, זכה לאחרונה לכבוד רב, כאשר קיבל את אות ארגון המחתרות מצפון אפריקה. זאת על תרומתו המיוחדת כנער פעיל במפעל הציוני של ההעפלה ממרוקו לישראל, כמו גם על חלקו במפעל המחתרתי, כפי שהיטיב לתאר בספרו האחרון – "מבצע שובי רוני".

הספר, החמישי במספר פרי עטו, התפרסם לפני כחודשיים ובו סיפור עלילה בסגנון חסמב"ה של שלושה נערים וארבע נערות בני 13 שהם חלק ממחתרת יהודית במרוקו וסייעו לאנשי המוסד שהגיעו במיוחד מהארץ.

דהן מתאר את החלק בחייו  שהוא הבסיס לספר, ועל הספר עצמו: "אני משמש כמפקד החבורה ומסייע בסופו של דבר לאלפי יהודים לעלות לארץ ישראל תוך כדי שאנחנו מעבירים מסמכים חשאיים ודרכונים, ונמצאים בקשר הדוק עם אנשי המוסד ואנשי העלייה במרוקו. חלק מהתמודדות שלנו היא בתוך מערה מפחידה וגם יש אתגר של בולענים וחבורות שודדים. בסופו של יום, אנחנו מצליחים לא רע בכלל במשימה להעלות עוד יהודים לארץ ישראל. הבסיס לספר הוא כמובן סיפור אמיתי. הספר מרתק, הנוער אוהב אותו מאוד. הוא נמצא כרגע במצעד הספרים של משרד החינוך. ארגון המחתרות וההעפלה מצפון אפריקה, בראשות היו"ר מאיר קנפו, החליט להעניק לי את תעודת ההוראה ואות הארגון על הפעילות החשאית שלי כנער וגם על כך שאני חושף פרק מפואר שמעולם לא נלמד. הטקס היה מפואר, מכבד ומרגש עם בני משפחה ואנשי העלייה".

רפי דהן ופעילי תנועת הנוער העובד והלומד, צילום הנוער העובד והלומד

סיפור חייו כנער בשנות השישים מסעיר ומרתק. דהן מספר על מה שאירע בין 1964 ל-1965, בהיותו נער בן 12 במרוקו. "גויסתי על ידי אנשי המוסד לפעילות חשאית וציונית במסווה של נבחרת כדורגל", הוא מספר, "המשימה הייתה להעביר מסמכים, אשרות עלייה וגם דרכונים בחשאי ממקום סודי שהיה המפקדה שלנו אל "עץ הדואר", מקום שבו אנשי המוסד היו באים לקחת את האשרות ומעבירים ליהודים ולמשפחות כדי שיעלו לארץ. אני הייתי האחראי על החבורה בפעילות של פעם בשבוע למשך כשנה וחצי. היינו עוברים דרך מנהרה, שהייתה די מפחידה מבחינתנו, והגענו למצודה, כשלידה היה "עץ הדואר".

איך הגיע המוסד אליך ואל הנערים?
"היו שלושה אנשי מוסד שהגיעו לעיר שגרנו בה, כשבאחד ממשחקי הכדורגל המאולתרים קראו לנו ושאלו אם אנחנו רוצים להיות חלק מהנבחרת ומאוד שמחנו, כי היינו בטוחים שמדובר בספורט. לקחו אותנו למחנה אימון ובסופו הזמינו אותי לראיון אישי, שם שאלו אותי אם אני רוצה לקחת על עצמי משימה חשובה".

הוא ממשיך ומספר: "ההתחייבות הראשונה הייתה כמובן שלא אספר לאף אחד, גם לא להורים. אבא שלי היה חושד בי כשהייתי מגיע בערב מאוחר, אז תירצתי ואמרתי שהתאמנו עד מאוחר בערב. בסוף המבצע אנשי המוסד חשפו אותנו במארסיי בצרפת במחנה מעבר שם היו מכינים את העולים לקראת עלייה. את כל הפעילות הזו עשיתי כנער כשניהלתי חיים רגילים, חברויות, תנועת נוער, לימודים ופעם בשבוע התייצבנו לשלוש שעות לפעילות. גם כיום אני נפגש עם אותם שלושת אנשי מוסד שגייסו אותי".

מה היה המניע לכתיבת הספר וחשיפת האירועים אחרי כל כך הרבה שנים?
"לפני 40 שנה הלכתי ללמוד הוראה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת ת"א. קיבלתי סילבוס, ושאלתי את ראש החוג למה אין חוג בנושא ההעפלה של יהדות צפון אפריקה, כי היה פה פרק ציוני מדהים, איך אפשר להתעלם? לא אשכח לעולם את המבט שלו, כשענה לי – "העפלה? ציונות? מרוקו? צפון אפריקה? ספינת אגוז?". בסוף חשפתי את זה דרך הספר. כל מי שקורא מופתע ומתפעל".

כאמור, דהן זכה בתעודת ההוקרה מטעם ארגון המחתרות של צפון אפריקה על פועלו, זאת במסגרת הטקס הממלכתי שנערך באשדוד מידי שנה לציון פעילות המחתרות וההעפלה מצפון אפריקה לישראל. הטקס נערך מידי שנה בתאריך 11.1, שהוא גם יום האזכרה השנתי ל-44 נספי ספינת 'אגוז' שטבעו בים בדרכם לארץ ישראל. השנה נערך הטקס המסורתי תחת הכותרת – '60 שנות העפלה מצפון אפריקה לישראל', בהשתתפות בני המשפחות של נספי הספינה, ראשי המחתרות ופעילי העלייה, זאת בראשות מאיר קנפו, יו״ר ארגון המחתרות.

גם בתנועת הנוער העובד והלומד זכרו את חללי ספינת אגוז. לציון יום הזיכרון ה-61 לטביעת הספינה, העניקו נציגי תנועת הנוער אות הוקרה לדהן, שהיה כנער פעיל המחתרת הציונית במרוקו, ואחרי שעלה לארץ הצטרף לנוער העובד והלומד. חניכים ומדריכים נפגשו עם דהן ופעילים נוספים במחתרת "המסגרת" שפעלה במרוקו כדי להוקיר אותם על פועלם הציוני.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

רפי דהן בן ה-68 נשוי+3 וסב לנכדים. הוא זכה בפרסים בחינוך, בהנחלת המורשת ובעשייה הציבורית, ובתעודת "יקיר יהדות מרוקו". כתב ארבעה ספרים ושני מחזות ומרצה לחינוך, להיסטוריה ולמורשת ישראל, וכיהן במשך שנים כחבר מועצת העיר בפתח תקוה.

האם אתה מרגיש שייך לפוליטיקה או דווקא מתחבר יותר לכתיבת ספרים?
"אני בא מעולם של חינוך, פוליטיקה זה לא האופי שלי, אבל התובנה החשובה ביותר שלמדתי היא שבפוליטיקה ניתן לשנות דברים בענק, ויש לה מחיר, אני מבין שצריך לשלם את המחיר הזה. אני מאלה שמאמינים שאפשר לעשות פוליטיקה בדרך נקייה וערכית".

מכוון לתפקידים אחרים בעירייה?
"אין לי שאיפה לתפקיד פוליטי אחר. אשמח להמשיך ולתרום באהבה גדולה לעיר שלי. בגילי יש לי פרספקטיבה ופרופורציה על כל החיים ואני שמח בחלקי. אני גר בבית צנוע עם 3 חדרים. אבי תמיד אמר לי – 'אשרי האיש השמח בחלקו'".

אתה אופטימי בנושא הקורונה?
"אין ספק שהחיים השתבשו, אבל אני מעריך שעוד שבועיים-שלושה הקורונה תהיה מאחורינו. הנגיף הולך ופוחת מבחינת האלימות שלו. המסר שלי הוא לדעת לשמור, להישמר ולהמשיך את השגרה לצד הקורונה".

בימים אלה עמל דהן על כתיבת ספר נוסף, שיעסוק במדריך נוער אשר מתמודד עם נער שנופל לסמים ועל מה שעובר על שניהם יחד. עלילת הספר מתרחשת בסוף שנות השבעים באחת השכונות בפתח תקוה. דהן מעניק הצצה לספרו הבא: "המדריך נחשף לנער אחד ספציפי שנפל לסמים קשים ועובר איתו רכבת הרים של עליות וירידות, בתי משפט וכלא. הנער מגשים לבסוף חלום ומתגייס לצה"ל, בזמן שהמדריך מלווה אותו ברגעים השמחים".

גם זה מבוסס על סיפור אמיתי?

"הכל מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש כאן בפתח תקוה".