"אנחנו חיים במציאות מדומה שאולי קים טסה לחו"ל". ראיון עם שחר לבנגרונד שלא ישאיר אף עין יבשה

לפני כשבועיים, ביום חמישי, ה-12 בספטמבר הייתה אמורה קים לבנגרונד יחזקאל ז"ל את יום הולדתה ה-30. אבל במקום חגיגת יום הולדת של קים עם משפחתה האוהבת, עם בעלה גיא, ועם בנה הפעוט קאי, קיימו המשפחה והחברים מצעד זיכרון מבית העלמין בראש העין, אל גן השעשועים בו נהגה לבקר עם בנה הפעוט קאי. במקום התקיים טקס רשמי והוצב לוח לזכרה.
קים נרצחה ב-7 באוקטובר 2018, בפיגוע אותו ביצע מחבל רוצח פלסטיני במפעל אלון באזור התעשייה ברקן. בשעות הבוקר המוקדמות הגיע המחבל למשרדי מפעל "אלון מתכת" בו עובדים ישראלים ופלסטינים זה לצד זה. הוא הגיע כביכול לתקן תקלה במקום ולקראת השעה 07:30 פתח בירי לעבר מי ששהה במקום. קים לבנגרונד יחזקאל נורתה למוות לאחר שנאזקה. יחד עם קים נרצח זיו חג'בי, בן 35 מראשון לציון.
הרצח של קים השאיר בהלם את כל הסביבה הקרובה שלה, חברים, קולגות לעבודה ובעיקר את בני המשפחה הקרובה – ההורים רפי וחווה, אחותה שחר, ובעלה גיא. כולם עדיין מתקשים להתמודד עם הרצח והחור העצום שנפער בליבם.
"אנחנו עדיין לא לגמרי מעכלים את העובדה שהיא איננה ולא תחזור יותר לעולם", אומרת האחות שחר בראיון מצמרר. "הראש מבין, הלב מסרב להבין. אנחנו חיים במציאות מדומה שאולי היא טסה לחו"ל ואולי היא תחזור יום אחד. כשאני רואה ברחוב בלונדינית אני חושבת שאולי זו היא במקרה. מאוד קשה לנו להשלים עם העובדה שהיא איננה".
שחר מספרת על שנה מאוד קשה, מלאת תהפוכות, על לילות בלי שינה ועל תקווה שמדובר בחלום רע. "השנה הייתה שנה מאוד קשה, מאוד קשה. בשנה הראשונה כל דבר יותר קשה, כי זה כל דבר פעם ראשונה בלי קים. יום ההולדת שלי, של הילדים, של הבן שלה, החגים בלעדיה וכל דבר קשה. מתוך הרגל אמא שלי בכל יום שישי הייתה משאירה לה צלחת שאולי היא תיכנס ותאכל איתנו", היא אומרת בכאב. "הבן שלה היה בן שנה ושלושה חודשים והיום הוא בן שנתיים ושלושה חודשים, ילד חכם שהמציאות הכריחה אותו להתבגר מהר, לדבר שוטף בגיל שנתיים ולהסביר את עצמו, כי אין לו יותר מידי ברירות. אנחנו שורדים כל יום שעובר ואומרים תודה שהיום עבר ואנחנו עדיין פה".

קים לבנגרונד יחזקאל ז"ל מתוך הפייסבוק

"אני בסטרס ומתקשרת לאבא שלי ומצפה שהוא יגיד לנו שהוא צחק איתנו וזה לא קרה והוא אומר לי שזו קים נרצחה בפיגוע. אני זוכרת שהתחילה לי חולשה ברגליים וכולם דאגו שאני אשתה שלא יקרה כלום לעובר"

שחר לא שוכחת את אותו בוקר בו החיים שלה ושל המשפחה התהפכו. "זה היום שבו איבדתי את אחד הדברים הכי יקרים לי בעולם. אני זוכרת ששמתי את הבן שלי בבית הספר, השעה הייתה כמה דקות לשמונה ואיך שיצאתי מבית הספר קיבלתי לטלפון את החדשות הקופצות שהיה פיגוע בברקן. הייתי בחודש השישי להריון ובאופן אוטומטי הרמתי טלפון לאחותי שעובדת בברקן. היא לא עונה לי לטלפון ואני מתקשרת עוד פעם, חשבתי אולי הקווים קרסו, אולי לקחו אותם למקום אחר. אצלנו במשפחה, אין דבר כזה לא לענות אחד לשני. התקשרתי לאבא שלי שבכלל לא שמע שהיה פיגוע. הוא אמר שהוא יתקשר אליה וגם לו היא לא ענתה. פה כבר היה קשה לי לנהוג הביתה. ניסיתי להתקשר אליה שוב, להתקשר מהוואטסאפ ודרך הפייסבוק, לשלוח הודעות ואין כלום. התחילו לרעוד לי הברכיים ואני מתקשרת לבעלה. הוא היה בבית חולה עם חום והוא לא עונה לטלפון ואני רק רוצה לדעת אם הוא דיבר איתה. איכשהו הצלחתי להגיע לבית של אמא שלי, בדרך כלל הטלוויזיה אצלם בבית דלוקה והפעם היא הייתה כבויה ואמא שלי בכלל לא שמעה על הפיגוע. אני שואלת אותה מה שם המפעל שקים עובדת והיא לא זוכרת ופתאום אני רואה שהפיגוע היה במפעל אלון, לא הייתי סגורה איפה היא עובדת. קים וגיא התגוררו מול ההורים שלי דלת מול דלת, דפקנו על הדלת כמו משוגעות אצל גיא והערנו אותו משינה, שאלנו איפה היא עובדת והוא אמר במפעלי אלון ואז מתחילים לחשוב על מיליון דברים. התקשרתי למפעל וזה הגיע לשלוחה באזור. עונה לי הפקידה, אני אומרת לה שהיה פיגוע בברקן וביקשתי לדעת אם אחותי בסדר, היא שואלת אותי מי היא ואני אומרת לה קים, היא אומרת שהיא בודקת וחוזרת אלי ואומרת שאין לה מידע על ברקן. לא ישב לי בראש איך יכול להיות שהיא שואלת איך קוראים לה ואין להם מידע. התחלנו להתקשר לבתי חולים ובאותו זמן אבא שלי נסע למפעל וחיכינו שהוא יגיע. בדרך הייתה תאונה וחסמו את הדרך, אבל הוא הצליח להיכנס, הוא עבר את המחסום של השוטרים והחיילים ונכנס למפעל ונעמד מול הגופה שלה. הוא שאל את האיש ממד"א למה הם לא מטפלים בה והוא אמר שאין מה לעשות עם הבחורה הבלונדינית היפה, היא הייתה כפותה בידיים ואבא שלי עומד מול הגופה שלה ולא יודע איך להגיד לנו שזו היא. הוא התקשר לגיא בעלה, היינו כולם אצלנו בבית, יחד עם בת הזוג שלי ענבל ואמא שלי והוא אומר לו שזאת קים מתה וניתק לו את הטלפון. גיא נשכב על הרצפה במטבח ואני נשכבת בסלון ואמא שלי התחילה לחייג לכל איש קשר בטלפון וצרחה 'רצחו לי את הבת'. ענבל דאגה לי כי אני בהריון. אני בסטרס ומתקשרת לאבא שלי ומצפה שהוא יגיד לנו שהוא צחק איתנו וזה לא קרה והוא אומר לי שזו קים נרצחה בפיגוע. אני זוכרת שהתחילה לי חולשה ברגליים וכולם דאגו שאני אשתה שלא יקרה כלום לעובר. אבא שלי שהיה במפעל לא ידע מה לעשות, אם לחזור או להישאר עם קים. התקשרתי אליו ואמרתי לו שכולם קורסים".
שחר ממשיכה ואומרת: "מאותו רגע החיים שלנו השתנו. אני לא מאחלת לאף אחד לחוות את זה. היינו רק שתינו ומבחינתי איבדתי את החיים וזה כבר לא חיים. אתה קם בבוקר והשמש זורחת, אבל אתה לא באמת חי. כל יום עוד איבר מהגוף שלי נתלש, אבל החיים ממשיכים. אנשים הולכים לעבודה ועוד פעם השמש זורחת והתפקוד שלי לוקה בחסר. אני בטוחה שאם לא היו לי ילדים לא הייתי פה. המצב בבית זה רק עצבים ולחץ ואני מתחילה טיפולים פסיכולוגיים ומקבלת כדורים לחרדה ולהרגעה ואני לא במיטבי. הילדים לא מקבלים אמא. מאז שקים נרצחה לא ראינו טלוויזיה ולא שמענו מוזיקה בבית. עכשיו לאט לאט התחלנו לחזור לראות טלוויזיה".

הקעקועים שעל ידה של שחר

"אמא בקושי מתפקדת וכל לילה מסתובבת וכותבת מכתבים לקים. אבא לא מצליח לישון אחרי המראות שהוא ראה והבית מאוד עצבני. קים הייתה החוט המחבר במשפחה"

שחר בת ה-35 היא האחות הגדולה של קים. יש לה ולבת הזוג שלה ענבל שלושה ילדים. ילד בן שבע, בן שלוש וחצי וילד בן שמונה חודשים. "כל הנטל של הבית עבר לבת הזוג שלי, אם זה ענייני עבודה ותחזוקה של הבית ודברים נוספים. אני משתדלת להכין להם ארוחת צהריים ורוב היום אני ישנה. זה דכאון שאי אפשר לעכל אותו. אני לא מסוגלת לעכל שאני לא אוכל יותר לחבק את קים, אני בן אדם שהוא מאוד ריאלי ומוחשי והיא לא פה ואני לא מריחה אותה. לאורך השנה החולפת קיבלתי סימנים ממנה, אבל היא לא פה".
איזה סימנים?
"כשהייתי בקופת חולים לקבל ברזל לווריד, אבא שלי מתקשר ומבקש ממני לפתח לו תמונה של קים והמחבל בגודל A4. סיימתי והלכתי לחנות ליד קופת החולים ובדרך אני מדברת בטלפון ואז תוך כדי שיחה, אני מרימה את העיניים לחנות הראווה של חנות הפוטו ורואה מחזיק מפתחות שכתוב עליו 'אוהבים קים'. לא יכולתי להמשיך את השיחה, באופן אוטומטי עניתי גם אני אוהבת אותך, מה הסיכוי שאני אראה מחזיק מפתחות עם השם קים?".
היא נותנת דוגמא נוספת: "כשקים הייתה קטנה, היא החליטה שהיא לא אוהבת את השם שלה קים וביקשה שנקרא לה לינת במשך שנה שלמה. פעם נוספת כשהייתי בקופת החולים, אני שוכבת על המיטה וזה ביום שהרגו את המחבל ואני מקבלת מלא טלפונים. וברגע אחד שהיה שקט, אני מסובבת את הראש ועל הארונית של האחיות הייתה מדבקה עם השם לינת, שזה לא כזה שם נפוץ. יש כל מיני סימנים שאני מנסה להיאחז בהם. כנראה בגלל שבת הזוג שלי היא מאוד רוחנית היא נותנת לי לראות אותם ולי לא נשאר חוץ מלהיאחז בזה".

"המטרה שלנו זה ליצור הרתעה, את קים זה כבר לא יחזיר, אבל אם יהיה מחבל אחד מבין עשרות המחבלים שיבין שהמשפחה שלו ממש תסבול אם הוא יעשה פיגוע, אז עשינו הכל"

לאחרונה עזבו גיא, בעלה של קים, ובנם קאי, את הבית בראש העין בו התגוררו מול הורי ה של קים ועברו להתגורר קרוב למשפחה של גיא באשדוד. "זה מאוד קשה לנו, כי קודם כל זה לא לראות את האחיין על בסיס כמעט יום יומי", אומרת שחר. "הוא הזיכרון של אחותי. אבל אני מבינה את הסיטואציה, אני לא בטוחה שאם חס וחלילה זו הייתי אני, הייתי מחזיקה שנה ונשארת באותו בית. הוא צריך את המשפחה שלו ואת העזרה שלהם. אבל מצד שני זה קשה לנו להתרחק מקאי, למרות שלפחות פעם בשבוע אנחנו רואים אותו וכל סוף שבוע שני הוא איתנו".
קאי מדבר על קים?
"הוא לא זוכר אותה כאמא. הוא רואה תמונות ויודע שזו אמא קים ואומר שהיא שומרת עליו ועל אבא גיא. אף אחד לא זוכר דבר מגיל שנה ושלושה חודשים, אבל אני נשבעתי שכולם יזכרו אותה. קים הייתה בנאדם שלא משנה לאן היא נכנסה אי אפשר היה לשכוח אותה. אני אספר לו איזו אמא מושלמת היא הייתה. אנחנו כמשפחה קיבלנו את תעודת עורך הדין שלה בשמה, זה חלום שהתגשם לנו והיא לא זכתה לראות את זה. אני לא מאחלת לשונאים שלי את מה שאנחנו חווים יום יום".
ואיך ההורים?
"אמא בקושי מתפקדת וכל לילה מסתובבת וכותבת מכתבים לקים. אבא לא מצליח לישון אחרי המראות שהוא ראה והבית מאוד עצבני. קים הייתה החוט המחבר במשפחה. היא הייתה החברה הכי טובה שלי, החברה הכי טובה של אבא ושל אמא. היא תמיד הייתה מנהלת את העניינים ומחליטה על הכל ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד בלעדיה וזה לא מתעכל".
במשפחתה של קים לא נחים לרגע. לאחרונה היה צריך להשתחרר אחיו של המחבל מהכלא, לאחר שהואשם באי מניעת החזקת נשק ושיבוש הליכי חקירה. "הגשנו ערעור ולשמחתי הוא קיבל עוד שנה בפנים. אנחנו יודעים שהוא הסיע אותו בבוקר הפיגוע לברקן. המטרה שלנו זה ליצור הרתעה, את קים זה כבר לא יחזיר, אבל אם יהיה מחבל אחד מבין עשרות המחבלים שיבין שהמשפחה שלו ממש תסבול אם הוא יעשה פיגוע, אז עשינו הכל. שאני שומעת על עוד פיגוע, אני רק חושבת על המשפחה ואומרת שאין להם מושג לאיזה חיים הם מצטרפים".

שחר לבנגרונד צילום זאב שטרן

"אני לא מסוגלת לעכל שאני לא אוכל יותר לחבק את קים, אני בן אדם שהוא מאוד ריאלי ומוחשי והיא לא פה ואני לא מריחה אותה"

קים ושחר נולדו ברמת גן, גדלו בגינות שומרון במשך שבע שנים ואת הנערות והבגרות עשו כבר בפתח תקווה. הן למדו בחטיבת ברנר ובתיכון ברנר. קים עברה להתגורר בראש העין יחד עם בן הזוג הקודם שלה, לאחר מכן עברו ההורים ואז האחות שחר. "קים הייתה המנהלת של הבית, היא עברה לראש העין וכולנו עברנו אחריה ובגלל זה יש לנו חוסר מטורף. אין מי שינהל את הבית, אין מי שיעשה את התפקיד ויגיד לנו מה לעשות. היא אמנם הייתה אחותי הקטנה, אבל היא הייתה אחותי הגדולה בפועל. היא עזרה לי לצאת מהארון, תמכה בי ודאגה לי כאילו היא אחותי הגדולה. אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לחיות את החיים שאני חיה, בלעדיה. כיום אני מנסה להיאחז בדברים הקטנים אחרת זה ממש קשה".
שחר מדברת גם על יום ההולדת ה-30 שקים לא זכתה לחגוג: "לא כך חשבנו לחגוג לקים את החלפת הקידומות. קים הייתה מלאכית בדמות אנוש ועכשיו היא מלאכית בשמים, בטוח במקום הכי גבוה. אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר, מאז שהוא לקח אותה הוא לקח את המצטיינים ביותר. הילדים שלי מדברים אליה, במיוחד הבן הגדול, ולכי תסבירי לילד שלך. היא חסרה בהכל, בדאגה, באכפתיות ובשמחת החיים, בחיבוקים, בריח שלה ואפילו בקלמזיות שלה. קים הייתה טבעונית ואהבה כל יצור חי ואדם. היא נתנה המון בסתר ובשבעה גילינו דברים שלא ידענו עליה. כמו שהיא חסרה לי, למשפחה ולחברים, היא חסרה גם לבעלי החיים, לחתולים ולכלבים, היא חסרה לכולם. איך ברגע אחד החיים משתנים ואתה מבין שלא הכל מובן מאליו וברגע אחד החיים שלך יכולים להפוך לסיוט הכי גדול בחיים".
הקעקוע מצמרר. מתי עשית אותו?
"את הקעקוע של הפנים של קים עשיתי לפני כארבעה חודשים אחרי שסיימתי להניק. הסיבה היא שרציתי שהיא תהיה עלי לנצח ולא רק בלב. ידעתי שאם זה היה הפוך, היא גם הייתה עושה אותו דבר וזה אחד הדברים הטובים שעשיתי. יש לי שרוול שלם על היד של קים: שני שעונים שעשיתי על היד, שאחד מסמל את התאריך שהיא נולדה והשני את התאריך שהיא נרצחה והשעה. לב של בנאדם שפועל אצלי. גם החתימה שלה על היד שלי. הייתה לנו שפה משותפת 'אחותי- T שלנו לנצח' וזה מה שכתבתי על היד. קעקוע נוסף זה חלק מהשיר של עידן רייכל 'אם פתאום תיעלמי אחכה כל הלילה….', והכל בכתב יד שלי. עשיתי גם כנפיים של מלאכית, וקעקוע נוסף זה העין שלה. נשאר לי עוד קצת לסיים את השרוול בשביל שהוא יהיה גמור. יש לי תמונה מהחתונה שלה שאני הייתי מלווה שלה ואנחנו מנסים לעשות קלוז אפ על הידיים שלנו מחוברות ביחד".
איך מתמודדים עם החגים?
"בפסח טסנו לחו"ל, כי לא יכולנו להיות בארץ. היינו עם חברים ורצינו להתנתק וגם שם פגשנו אנשים שזיהו אותנו. זה הישראלי היפה, במיוחד בראש העין שמאוד מגובשת, אנשים מאוד מחבקים ואוהבים ומשתתפים בצערנו כל הזמן. את ראש השנה נעשה בבית עם המשפחה".

קים הייתה טבעונית ואהבה כל יצור חי ואדם. היא נתנה המון בסתר ובשבעה גילינו דברים שלא ידענו עליה. כמו שהיא חסרה לי, למשפחה ולחברים, היא חסרה גם לבעלי החיים, לחתולים ולכלבים, היא חסרה לכולם"