"הריחות היו קשים, זה משהו שקשה להתרגל אליו"

בסוף השבוע שעבר חזרה רב סרן רבקה כהן לארץ מברזיל, יחד עם המשלחת הצבאית הישראלית שיצאה לסייע באיתור 200 הנעדרים בברזיל, לאחר שקורות סכר קרסו שבוע לפני כן במכרה עופרת, במחוז מינאס ז'ראיס שבדרום המדינה. המשלחת מנתה כ-130 חיילים וקצינים בשירות סדיר ובמילואים מפיקוד העורף וביניהם מומחים הנדסיים, רופאים ואנשי חילוץ והצלה, יחידת להבה של כבאות והצלה, לוחמי היחידה התת ימית של זרוע הים, נציגי משרד החוץ ושגריר ישראל בברזיל, יוסי שלי. בראש המשלחת עמד מפקד יחידת החילוץ וההצלה הארצית, אל"מ (מיל') גולן ואך. במהלך ימי הפעילות, הכוחות ביצעו שורה של משימות חילוץ נעדרים, סייעו באיתור וחילוץ עשרות נעדרים בשילוב אמצעי טכנולוגיה מתקדמים וכן סייעו והשתתפו במספר טכניקות עבודה חדשות שסייעו ויופעלו גם בהמשך החיפושים.
"הגענו לשטח וראינו, בוץ, המון, המון בוץ. מה שבעיקר תפס לנו את העין, זה שהיינו רואים מידי פעם משפחות עומדות בצד הדרך וזה שובר את הלב. וכמובן הריחות, זה משהו שהיה מאוד מטריד, ריח שקשה להתרגל אליו", מספרת רב סרן כהן, ראש מדור אוכלוסייה בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף.
תוך שעתיים, מרגע קבלת הקריאה, סרן כהן וחברי הצוות כבר היו בבסיס עם תיקים, מוכנים ליציאה. "לרובנו או כמעט לכולנו יש תמיד תיק מוכן עם כל הדברים שאנחנו צריכים לקחת איתנו", היא מספרת. היא מבקשת להדגיש שהם קיבלו תמיכה לוגיסטית מלאה ודאגו לכל מחסורם, החל ממדים ועד קרם הגנה ותכשיר נגד יתושים. "הגענו לבסיס והתחלנו להתארגן", היא ממשיכה ומספרת, "עברנו הדרכה, השלמנו חיסונים, הכנו רשימות ומידע על מקום החילוץ ומהר מאוד מצאנו את עצמנו במטוס, בטיסה בת 15 שעות לברזיל".
על מה חושבים במהלך הטיסה?
"במהלך הטיסה בעיקר מתמקדים במשימה, בתקווה הגדולה שנצליח לעשות כמה שיותר ולעזור לכמה שיותר אנשים ולעמוד במשימה שהוצבה מולנו".

סרן רבקה כהן וחברי המשלחת. צילום דובר צה"ל

# # #
המשלחת נחתה בשעת לילה, בחוץ כבר היה חשוך ומאחר שבחושך לא ניתן לעבוד בבוץ, הופנתה המשלחת לבסיס של צבא הברזילאי כדי להתכונן ליום שלמחרת. "קיבלו אותנו באופן מדהים וגרמו לנו להרגיש בבית", מספרת כהן. "החל מכך שאנשים עמדו בצידי הדרכים ומחאו כפיים לשיירה ועד האנשים שקיבלו אותנו ועשו לנו קבלת פנים נעימה".
למחרת התפצלה הקבוצה לצוותים שבכל אחד מהם היה מתורגמן ולשטח הם הגיעו בעיקר במסוקים, מאחר ודרכי הגישה היו מאוד בעייתיות ולא נגישות. "אני בשלב הראשון עברתי בין החפ"קים בשטח, בחפ"ק של החברה שהעובדים היו שלה, בחפ"ק של כיבוי אש – שהיו אחראים על הכוחות המחלצים, בחפ"ק של הכוחות המחלצים, והכל על מנת לאסוף כמה שיותר מידע כדי שנהיה אפקטיביים בעבודה. ביום הראשון שלנו הצלחנו להוציא 15 גופות ובסך הכל איתרנו 35 גופות שהיו לכודות ועוד 20 שמות שהופיעו ברשימה ולא היו בשטח".
תפקידה של רב סרן כהן במשלחת היה קצינת התנהגות אוכלוסייה בדגש על מודיעין אוכלוסייה. "מודיעין אוכלוסייה, זה כל המודיעין שמצליחים לאסוף מהאנשים במקום בכדי לדעת איפה למקד את החילוצים בצורה הטובה ביותר. אם לדוגמא באיילון היה קורה אירוע בנקודה ספציפית, במקום לחפש בכל איילון בבוץ, ברגע שאתה יודע למקד את החילוצים שלך במקום ספציפי אתה חוסך זמן יקר", היא נותנת דוגמא כדי להמחיש ומוסיפה: "בשטח בעיקר מתשאלים וחוברים לכל כוח רלוונטי על מנת לקבל מידע. לדוגמא בשטח חברתי לחפ"ק של החברה בעלת הסכר, לטובת רשימות ומיקומים התחלתיים של העובדים. חברתי לחפ"ק כיבוי אש שהם היו הכוח האחראי על האירוע ומשם לקחתי מידע רלוונטי. חברתי לחפ"ק כוחות החילוץ משם יש נתונים על כמה פונו\חולצו ומהיכן. חברתי למרכז משפחות לתשאול על מנת לקבל מידע קונקרטי. תשאלתי למשדל את אחיה של בעלת האכסניה שנפגעה, וכדומה. והכל בכדי ליצור תמונת מצב עדכנית ורלוונטית ולמקד את מאמצי החילוץ כמה שיותר".
מימשתם שם את היכולות שלכם לסייע?
"אנחנו מימשנו את היכולת שלנו לסייע להם, היא אומרת, "סייענו למקד את הפעילות, והנחינו אותם איך לעשות את העבודה בצורה מהירה ואפקטיבית יותר. בנוסף, העברתי לכוחות החילוץ הברזילאים שעורים בנוגע למודיעין אוכלוסייה ואיך צריך לבצע אותו. ויש בקשה שנגיע לשם בעוד כשבועיים על מנת להמשיך את ההכשרות. מעבר לכך, אני חושבת שלא רק אני, אלא כולנו מאוד התרגשנו. בעיני זה כבוד ענקי שמתאפשר לנו לעזור ולהיות חלק ממאמץ שהוא בין לאומי, ואני חושבת שהזכות כולה שלנו, לבוא ולהיות חלק מדבר כזה ולעזור לעם אחר כשהוא צריך, זה חלק מכל ערך שבן אנוש אמור להיות מושתת עליו".

צפו בחזרת המשלחת ארצה:

# # #
מלבד רב סרן כהן, היו במשלחת גם סג"מ א' מפתח תקוה, קצין במודיעין. שהתגייס ללוחמה בחיל מודיעין במסלול ייעודי לקצונה ולאחר מכן שובץ בגדוד תבור – גדוד חילוץ והצלה של פיקוד העורף. במשלחת היה קצין לוגיסטיקה ומחלץ. גם סרן בן שמואלוביץ', תושב ראש העין, היה חלק מהמשלחת. שמואלוביץ' הוא מפקד פלס"ם בגדוד תבור של חטיבת החילוץ, שאחראי על התיאום הרפואי והלוגיסטי בפלס"ם.
מה הקושי המרכזי שחברי המשלחת התמודדו איתו?
"אני חושבת שהקושי הוא בעיקר המראות והריחות. אבל חשוב לומר שהיו איתנו אנשי בריאות נפש וכל יום לא נסגר עד שעשינו סגירה יומית עם כל הצוות ובדקנו האם מישהו צריך סיוע מיוחד".
את מרגישה שמילאתם את המשימה? שהשגתם את המטרה?
"כן. מבחינתנו המטרה הייתה לאתר ולחלץ כמה שיותר אנשים וזה מה שהצלחנו לעשות. חוץ מזה, היה לנו גם את האקסטרה, הצלחנו ללמד אותם איך לעשות את זה לפעם הבאה במידה ויצטרכו וכמובן מן הראוי שעם שקורא לך והוא בצרה, אתה צריך להיות שם".
מה היו התגובות המקומיות?
"מדהימות. גם כשעזבנו היו מחיאות כפיים בצד הדרך, אנשים שביקשו להצטלם איתנו וזה הגיע לרמה של חתימות. לא היה מקום שלא הלכת ולא הצטלמו איתך ואמרו לך כל הכבוד ותודה שהגעתם וזה מאוד מחמם את הלב. כל מי שפגשנו מאוד העריך את זה וזה היה באמת מדהים".

סרן רבקה כהן. צילום דובר צה"ל

# # #
כהן נשואה לנאור כהן, מורה לערבית ויש לה עוד שלושה אחים. מרים, שהייתה רופאה נפטרה ממחלת הסרטן. חוה מתתיהו, שאף היא חלתה בסרטן והבריאה, מנהלת את בית הספר קפלן. ואחיה, מתי רוזנבליט, רופא במילואים בגדוד מילואים של מחוז דן. "המחלה תמיד יושבת בראש", היא אומרת, "אבל לומדים לעשות מהלימון לימונדה ולהבין שהחיים קצרים וצריך לעשות את הכי טוב שלנו ולהגיע לכל מה שאפשר להגיע בזמן הזה. אחותי ז"ל הייתה אישה נדירה, רופאה, מצטיינת דיקן והיא השאירה לנו דוגמא ראויה. גם אני התחלתי לימודי רפואה, אבל אחרי שנה ויתרתי על זה. עזבתי את הצבא ובהשך חזרתי לשרות ואף אחד לא הופתע מזה. הצבא בשבילי הוא תחושת בית ותחושה שאני עושה משהו משמעותי".
ואיך מקבל בעלך את זה שאשתו משרתת שרות קבע?
"לא יכולתי לבקש לעצמי גבר יותר תומך, מאפשר ומדהים בכל קנה מידה. אני באמת חושבת שהתחתנתי טוב. אולי זה קשור לעבודה שהוא פתח תקוואי, כי הפתח תקוואים הם אנשים טובים. כשפגשתי אותו, הוא אמר לי שהוא אוהב את פתח תקווה ומיד ידעתי שאני צריכה להתחתן איתו. אנחנו מאוהבי העיר".

בן שמואלוביץ'. צילום דובר צה"ל

משלחת צהל בברזיל

# # #
כהן בת ה-31 התחילה את שירותה הצבאי כלוחמת בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף, יצאה לקצונה והשתחררה כקצינת מבצעים במחוז דן של פיקוד העורף. במילואים שירתה כמפקדת מחלקה ומפקדת פלוגה בגדוד חילוץ, השתחררה, וחזרה לשירות בתור קנ"ר (קצינת נפה ורשות) נגב בתקופת מלחמת צוק איתן בשנת 2014. "בצוק איתן הייתי אחראית על 23 רשויות. בכל הקשור לעניין ההכשרות, תרגולים, פקודות והקשר לפיקוד העורף. סך הכל פעלתי בתפקיד במשך שלוש שנים, בתוכן גם בזמן המלחמה". כיום משמשת כהן כראש מדור אוכלוסייה בחטיבת החילוץ – ואחראית גם על הכשרות ואימונים של כל יחידות פיקוד העורף ויחידות נוספות".
מה החזיר אותך לצבא?
"מה שהחזיר אותי לצבא, זו בעיקר השליחות. בצוק איתן הבנתי שהיכולת שלי בתור קצינה בצבא מאוד חשובה. אלה תחושות שאתה עושה משהו שבאמת משנה. כמו עכשיו, שיש את התחושה ששינית משהו בעולם ואין הרבה עבודות שיכולת להקנות את זה. אני באמת מאמינה בדברים שאנחנו עושים פה, בשינוי שאנחנו עושים, בדאגה לאזרח, בזה שאם מחר בבוקר קורה משהו אז יש מישהו שעל זה, שדואג לזה, שדואג לאזרחים. זו זכות מאוד גדולה".
את מרוצה מהעשייה שלך כיום?
"אני חושבת שמלבד התפקיד שעשיתי בקנ"ר, התפקיד הזה הוא אחד הדברים הכי מדהימים שיכולתי לעשות. זכיתי שמאפשרים לי לעשות אותו כמו שאני חושבת שצריך לעשות אותו. זה בליבי ובנשמתי, זה סוג של חלום. ההגדרה של רמ"ד (ראש מדור) אוכלוסייה היא אחריות על בנייה וביצוע של כלל ההכשרות והאימונים בתחום האוכלוסייה בחטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף. בחירום האחריות היא על כלל התחומים של אוכלוסייה – מודיעין אוכלוסיה, התנהגות, הסברה, קשר עם המרחב האזרחי במידת הצורך ועוד".
יש מחשבות על התפקיד הבא בצבא?
"אני בשאיפה להגיע הכי גבוה שאוכל. בשלב הנוכחי השאיפה היא לממש את התפקיד בצורה הכי טובה שאני יכולה".
מה זה הכי גבוה?
"רמטכ"ל אין סיכוי שאני אהיה. אבל המטרה היא להגיע הכי גבוה בסבב הדרגות שאוכל להגיע אליו ולהמשיך לעשות דברים משמעותיים. החלום שלי המקצועי הוא קריירה צבאית ענפה, שתשפיע כמה שיותר על המרחב האזרחי ותוביל אותנו ואת המדינה למקומות הכי טובים, מוכנים ככל האפשר לכל צרה שלא תבוא".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו