הגעגוע, הכאב והשיר של רוית ניב

רוית ניב אמנם לא גרה בשנים האחרונות בפתח תקווה, אבל מבחינתה, היא עדיין פתח תקוואית בנשמה. וכך בימים אלה, יצא השיר החדש שלה, 'חצר ילדותי היפה', שמוקדש לחצר מסוימת בפתח תקוה.
את השיר היא כתבה והלחינה על סבא אליעזר וסבתא אירנה ז"ל, שהתגוררו ברחוב הוברמן 36, הסמוך לבית הספר הוברמן. "היה להם קיוסק והם היו מוכרים בו לחמניות עם עגבנייה חמוצה ופלפל וכל ילד שגדל בסביבה ולמד בבית הספר הוברמן מכיר אותם", נזכרת רוית בגעגועים. "מעבר לכך שהם של כולם, הם היו קודם כל שלי. היה להם בית פרטי והייתה להם חצר קסומה. הם היו זוג ניצולי שואה שעלה לארץ בספינת המעפילים 'עצמאות' בערב הכרזת המדינה, ב־13.5. הם התיישבו בפתח תקווה והקימו מאפס חצר מדהימה. הייתה שם גינה בוטנית עם המון סוגים של קקטוסים, עצי פרי שכל הזמן הניבו פירות וכל מיני סוגי פרחים. בנוסף סבי ז"ל היה אומן שבתקופת השואה היה עושה צביעה אומנותית על הקירות של הנאצים והיה לו מחסן שהיה מלא בצבעי קיר ומכחולים. זה היה בית מאוד מיוחד וממש פרחתי שם. זה היה המקום המוגן שלי, שבו הרגשתי מאושרת".
# # #
כאשר סבא של ניב נפטר היא הייתה בת עשר. סבתא שלה נפטרה לפני כשבע וחצי שנים. "איך שסבתא שלי נפטרה, בבת אחת כל הגינה נבלה, לא היה מי שיטפל יותר בגינה", מספרת רוית. "זה היה ממש קורע לב, זה היה לראות את סופו של עידן, עולם שהיה ואיננו עוד. מול העיניים שלי הוא קמל ונעלם ומכל הנטעים שהיו שם בחצר, הנטע היחיד שנשאר זה נטע הגעגוע. בער לי בלב הרבה זמן לצאת עם השיר הזה החוצה".
כשרוית אומרת שסבתה לימדה אותה לא לוותר, היא מתייחסת למחלה בה חלתה רוית לפני מספר שנים, מחלה כרונית עם תסמונת פיברו מיאלגיה. "המחלה בה אני חולה", מספרת רוית, "היא מחלה של כאבים בכל הגוף, כאבים של 24 שעות ביממה ועייפות מאוד גדולה. מדבר במחלה שמנגנון הכאב בגוף נדפק וכל הזמן יש כאב שמטייל בגוף. למשל עכשיו כשאנחנו משוחחות יש לי כאבים חזקים ביד שמאל, יש רגעים שכואב לי הגב וקשה לי לזוז, כואב לי בזרת, כאבים הזויים, יש לילות שיש לי כאבים ברגלים וכל הלילה אני מתהפכת מרוב כאב. הייתה נקודה שהמצב שלי החמיר והרצון היה להיכנס למיטה ולא לצאת. שאלתי מה אני עושה על מנת לצאת מהמצב הזה וכל הזמן הדהדו המילים של סבתא שאסור לוותר. היא הייתה ניצולת שואה והייתה מדהימה והפריחה שממה וגידלה משפחה לתפארת והיא מודל לחיקוי והערצה בשבילי. אמרתי מה אני עושה על מנת להרים את עצמי, לעשות משהו שאני אוהבת והוצאתי את הסינגל הראשון שלי 'עיר ישנה'".
את השיר עיר ישנה הוציאה במסגרת פרויקט מימון המונים על מנת לגייס את הכסף הנחוץ מצד אחד ומצד שני לחשוף את עצמה לקהל הרחב כמוזיקאית וכיוצרת. "מאוד הופתעתי מכמות האנשים שפרגנו ותמכו בפרויקט, זו הייתה תקופה מאוד מרגשת. גם גידי גוב השמיע את השיר שלי אצלו בתוכנית הרדיו 'גידי גוב וחברים' ברדיו 102 FM. אני כל כך אוהבת אותו עוד מהיותי ילדה. כשהוא השמיע אותי ואמר שהוא אוהב את השיר ואת הקול שלי, מבחינתי זה היה השיא. החלום שלי הוא לשיר איתו דואט".

# # #
זה היה לפני כשנה, ועכשיו הוציאה רוית את הסינגל השני שלה בצורה עצמאית. "התגובות לשיר מאוד מרגשות. אנשים מספרים שזה זרק אותם לעבר תקופה אחרת, לתקופה מנחמת שרוצים לחזור אליה".
מי גר היום בבית של סבא וסבתא?
"אני לא מכירה את המשפחה שגרה שם, הבנתי שמדובר במשפחה מקסימה, אנשים טובים. זה בית מבורך וכל מי שגר שם מרגיש מבורך. אני באופן אישי לא מסוגלת להגיע לשם, אני יודעת שזה ישבור אותי, אני יודעת שהכל השתנה ולחלוטין אני לא מסוגלת. זה הבית של סבא וסבתא שלי, זה הבית שאמא שלי גדלה בו, אז השיר הזה הוא גם עליה".
איך המשפחה מתמודדת עם המחלה שלך?
"בעלי מאוד עוזר לי בבית וגם אמא שלי. הילדים תומכים ומבינים. הם ידועים שאימא נכנסת לישון צהריים, היא לא מתפנקת, אלא צריכה להרגיע את הגוף לכמה שעות. לומדים לחיות אם זה, אין ברירה ואסור לוותר".
מתי המחלה התפרצה?
"קצת אחרי שסבתא שלי נפטרה. אי אפשר לדעת ממה זה נובע, היו לי גם שני הריונות מאוד קשים וזה התפרץ שנה וחצי אחרי הלידה השנייה, הגוף עבר כנראה איזה סוג של הלם פיזי. זה התחיל בקטנה מכאבים באצבעות, ברגלים, בירך ולקח זמן עד שעלו על זה. בכלל כשאמרו לי את שם המחלה, לקח לי הרבה זמן להבין מה היא ולהגות אותה נכון. זו לא מחלה מוכרת והאנשים שחולים בה הם די שקופים, קשה לנחש שיש להם משהו, אבל חייבים להמשיך הלאה ולעשות דברים שאוהבים, שיהיה רצון וכוח לקום מהמיטה, תמיד צריך למצוא סיבות לקום בבוקר".

רוית ניב צילום ראובן חיון

# # #
רוית ניב היא בת 41, נשואה ואמא לשני ילדים, בן בגיל 12.5 ותבל בת 8.5. בעלה משה הוא מתופף. לאחר נישואיה עברה להתגורר בתל אביב ואחרי כמה שנים עברו לחולון, אך הקשר לפתח תקווה נשמר לאורך כל השנים. אביה הוא נפתלי כהן, מי שהיה חבר המועצה, יו"ר ועד ההורים העירוני וכיום חלק מסיעת הביצועיסטים אמה בתיה היא ציירת. "הורי עדיין מתגוררים בעיר ברחוב חיים חפץ חיים, אני מגיעה כל שבוע ופתח תקווה תמיד תישאר חלק בלתי נפרד מחיי", אומרת רוית.
היא למדה בבית הספר הס, המשיכה לחטיבת בן צבי ולתיכון בן גוריון, שרה בלהקת עבר, הווה עתיד המיתולוגית ותמיד אהבה את תחום האמנות והמוזיקה. "את כל נושא המוזיקה התחלתי יחסית מאוחר, אבל אסור לוותר לעצמך על דברים שאתה אוהב, זה יבער תמיד בעורקך ואתה חייב תמיד להגשים ולהוציא את זה החוצה", מציינת רוית. "לפני שיצאתי עם השיר, אמרתי לעצמי, מה אנשים יגידו, אני בת 40, אמא לשני ילדים ועכשיו אני מתחילה לשיר. אבל החלטתי שאני מזיזה ומעיפה את כל התירוצים הצידה, נשארת נקייה והולכת ומגשימה את מה שאני רוצה לעשות. אף פעם לא חשבתי שאני אהיה במקום היוצר, תמיד חשבתי שאם פעם אני אקליט שיר, זה יהיה סוג של קאוור, ופתאום גיליתי שיש בי את הרצון לכתוב וגם מצליח לי, יוצאות לי המילים והלחן. אני בכלל לא יודעת לנגן והלחן מגיע אלי ואני מקליטה אותו בטלפון ויוצאים תוצרים שכל כל הרבה אנשים מתלהבים ותומכים ואומרים לי להפיץ ולהראות לעולם. כל הנושא הזה מאוד מרגש ומחיה אותי ועוזר לי גם ביום יום להתגבר על הכאב הפיזי שאני חווה".
איך התגובות של הסביבה?
"אנשים מופתעים שחיברתי גם את המילים וגם את הלחן. זה צד שהרבה אנשים לא ראו בי ונפתחתי ויצאתי החוצה. מבחינתי יש עוד המון שירים בקנה. אני מתכוונת להוציא את השירים אחד אחד ואני מאמינה שבשלב כלשהו הם יתאגדו לאלבום. יש לי עוד כמה שירים מוכנים, אבל זה בעיקר עניין כלכלי. להוציא היום שירים זה לא רק להקליט, אלא צריך לשלם גם על יחסי ציבור, על חברת הפצה, ניטור ברדיו ועוד ואלו תשלומים לא פשוטים. ולכן אני עושה את זה לאט ובטוח, העיקר לעשות ולא להפסיק".
מה היו חושבים סבאו סבתא?
"אני בטוחה שזה מאוד מרגש אותם. אני מדברת עליהם בלשון הווה, כי מבחינתי הם איתי כל הזמן. אני בטוחה שהם שמחים ומאושרים מזה שאני מנציחה את הבית והחצר שלהם, זה משהו שהם נטעו והקימו במו ידיהם ושיר זה משהו נצחי, אני מקווה שעשיתי משהו קטן בשבילם".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו