"אני יכול לומר שעבור בחור חרדי זו גאווה גדולה ללכת עם המדים של צה"ל"

אין ספק שכיום להיות חרדי שמתגייס לצה"ל מצריך אומץ – בטח לאור כל החרמות, הגידופים וההשפלות שהם עוברים. צה"ל אמנם משתדל לספק להם את התנאים הנדרשים, אבל בחברה החרדית הגיוס הוא עדיין טאבו שאין לחצותו. ובכל זאת, מידי שנה מספר החיילים החרדיים שמתגייסים הולך וגדל. הסיבות לגיוס משתנות בין צעיר אחד למשנהו. הרווקים בדרך כלל מתגייסים למסלולי קרביים אותם התאים הצבא לאורח החיים החרדי שלהם, בעוד הנשואים, מתגייסים למסלולים מקצועיים – בהם הם רוכשים מקצוע וניסיון תעסוקתי לעתיד, דבר אשר מקל אליהם להשתלב בהמשך בשוק העבודה בחיים האזרחיים.
סמל דניאל ורדה, חרדי בן 26 מפתח תקוה, התגייס בנובמבר 2016 ומשרת כמדריך אוכלוסייה לשעת חירום ב"מערך צוהר כתום" המותאם לחברה החרדית. הוא למד בישיבת "דרך ישרים", התחתן לפני כשש שנים והחליט לצאת לעבוד. לפני כשנתיים, הוא קיבל צו גיוס למרות גילו המבוגר יחסית והיותו אבא צעיר לשלושה שהקטן ביניהם נולד לפני פחות מחודש והגדולה בת ארבע. למרות הספקות של מה תגיד החברה, ורדה החליט שהוא הולך על זה. הוא קיבל תמיכה מאשתו וגם מההורים, ששניהם שירתו בצה"ל לפני שחזרו בתשובה.
"לפני שהתחתנתי למדתי במסגרת 'בחור ישיבה', זו מסגרת שכל היום לומדים בה תורה", הוא מספר. "לאחר נישואי, עברתי ללמוד בכולל במשך שנה אחת ולאחר מכן התחלתי לעבוד כמשגיח כשרות. כשהייתי בן 24 שלחו לי צו גיוס. האינסטינקט הראשוני שלי היה לבקש פטור – כי אני צריך להחזיק משפחה, אישה וילדים והשירות לא משתלם כלכלית, אבל לא התנגדתי. הגעתי למדור גיוס חרדים ושם נתנו לי כמה אופציות. היום בצבא מאוד גמישים עם הציבור החרדי, הם לא קובעים לך מה לעשות, אלא נותנים לך אפשרויות, במיוחד אם אתה נשוי עם ילדים. הם בודקים עד כמה אתה בנוי לזה וגמיש מבחינת שעות ובכלל מה מתאים לך. הצבא מזמן בחורי ישיבה שלא לומדים ומאחר והפסקתי ללמוד בכולל, חשבתי שאני צריך לתרום למדינה. חוץ מזה היום המסגרת הצבאית בונה אותך, היא נותנת לך הרבה אפשרויות ובעיקר את ההזדמנות להתקדם גם אחרי השירות הצבאי, זה פותח המון דלתות. פתאום מסתכלים עליך במבט אחר. אני יכול לומר שזו גאווה גדולה ללכת עם המדים של צה"ל לבחור חרדי".

"בטירונות שלי למשל לא הייתה חיילת אחת באזור הבסיס שלנו, כל הסגל היו גברים. בשלבי הקורסים, לא היו בנות בסגל הקורס אבל בקורסים מקבילים כן היו בנות. בוא נגיד שזו לא הרגשה הכי טובה בעולם"

את הלימודים בישיבה הוא הפסיק מסיבות כלכליות. "דבר שני היה לי די קשה לשבת וללמוד המון שעות ולכן החלטתי להתפרנס", הוא מסביר. "כמובן שגם היום אני לומד משום יש לי חברותא בכל בוקר ובכל זאת לשבת כל היום זה לא קל בכלל".
אתה אומר שזו גאווה גדולה, אבל לא כולם מקבלים אותך.
"נכון, יש אזורים חרדיים או חרדיים קיצוניים ששם פחות מקבלים אותך. אבל בכל המגזר הכללי זה גאווה גדולה. אני יכול לומר שמתחיל להיות שינוי. בכל חודש מחזור של חיילי שח"ר – שילוב חרדים שמסיים וכל שנה יש כמות יותר גדולה של מתגייסים. פשוט לומדים יותר לקבל את זה. שוב, לא כולם, אבל זה הופך עם הזמן לעניין שבשגרה".
אומרים שמי שמתגייסים לצבא הם השוליים של החברה החרדית, אלו שלא מוצאים את עצמם.
"זה נכון. רוב המתגייסים הם חבר'ה שלא יכולים לשבת ללמוד כל היום. במחזור שלי היינו 120 חיילים בטירונות, כולם חיילים חרדים, אנשים יראי שמיים וכולם ברמה גבוהה מבחינה דתית בעיקר אלו הנשואים. אבל החבר'ה שלומדים נשארים בישיבה".

הסיפוק גדול

עניין נוסף שלא יורד מסדר היום הוא שילוב החיילים החרדים עם נשים. לא אחת עולות טענות על כך שהחיילים החרדים אינם מוכנים לקבל את החיילות המדריכות. רק לאחרונה הסתבר שכשהן בסביבה, אפילו באמצע הדרכה, החיילים עוזבים את המקום או מסובבים את הגב.
מבלי להיכנס לעולמו של חרדי שגדל בסביבה שמדירה נשים, מסיבות שאנשים חילונים נורמטיביים מתקשים להבין, גם ורדה טוען מצדו שיש פה בעיה. "צה"ל מודע לכך שהחיילים החרדים לא יכולים להסתובב בחברת נשים", הוא מסביר. "לצערי הצבא לא כל כך מצליח להסתדר עם זה, למרות שהם מנסים כל הזמן. בטירונות שלי למשל לא הייתה חיילת אחת באזור הבסיס שלנו – כל הסגל היו גברים. בשלבי הקורסים, לא היו בנות בסגל הקורס אבל בקורסים מקבילים כן היו בנות. בוא נגיד שזו לא הרגשה הכי טובה בעולם".
תסביר מה זה אומר להיות מדריך אוכלוסייה לשעת חירום במערך צוהר כתום של פיקוד העורף?
"אני מדריך בבתי ספר חרדים שכמעט ואין להם מודעות מה עושים בכל מיני מצבי חרום שונים. אני מלמד אותם את כל התורה מ-א' ועד ת', מה עושים ואיך מתפקדים בכל מצב חירום. הסיבה שמשלבים את החיילים החרדים שם היא כי אנחנו קודם כל יכולים להיכנס לבתי הספר חרדיים שלומדים בהפרדה מלאה ולהתחבר לצוותים שם. אנחנו מדריכים את התלמידים הבנים בלבד ובנוסף, אנחנו מדריכים גם בתי עסק, הולכים לבתי כנסת ועוד".
השירות הצבאי הוא מספק מבחינתך?
"אחרי כל הדרכה הסיפוק שלי מאוד גדול. אתה נותן לאנשים הרבה ידע שלא היה להם לפני כן ולך תדע איפה זה יתפוס אותם ואיפה זה יכול להציל חיים".
השירות של ורדה, הוא כמו עבודה. הוא יוצא בבוקר וחוזר בשעות אחר הצהריים הביתה, אלא אם כן יש לו הדרכות בשעות הערב למבוגרים, בבתי עסק ובבתי הכנסת. "אני מסדר לעצמי את הלו"ז ובדרך כלל מדריך באזור פתח תקוה, ראש העין אלעד והסביבה".

האישה תומכת

ורדה נולד וגדל בפתח תקוה. הוריו חזרו בתשובה לפני כ-30 שנה. כיום הוא מתגורר בעיר יחד עם אשתו וילדיו ומאוד אוהב את החיים כאן.
ספר איך הורים שלך קיבלו את הרצון שלך להתגייס?
"ההורים שלי מאוד עודדו אותי ללכת לצבא".
יש לך אחים נוספים, אחים שמתכננים ללכת בדרך הזאת?
"יש לי עוד שישה אחים, קטנים ממני, כרגע כולם לומדים בישיבות ובשלב הזה הם לא חושבים על גיוס צבאי. הם יושבים ולומדים וזה מה שהכי חשוב מבחינתם".
היית ממליץ לחברים נוספים להתגייס?
"הייתי ממליץ לחברים שלא יושבים ולומדים תורה כל היום, כמובן לתפקידים מסוימים משום שלא כל תפקיד מתאים לאוכלוסייה החרדית".
חשבת על גיוס קרבי?
"לאיש משפחה זה לא כל כך מתאים".
אשתך מסתדרת עם השרות הצבאי שלך?
"ברור, מסתדרת בסדר גמור. לאשתי יש משפחתון ובנוסף היא מגדלת את הילדים שלנו. היא אשת חייל. נולד לנו ילד לאחרונה ובינתיים אשתי נותנת לי לישון בלילה. כמובן שיותר קשה להתגייס לצבא בגיל מבוגר כשיש לך משפחה. יש לפעמים בעיות בבית ואתה לא זמין עבורם או שיש קריאות וזה לא קל בכלל כשיש ילדים. בלידה של הילד השני, הייתי בטירונות ונכחתי בה. שחררו אותי לאחר מכן והגעתי שעה אחרי שהיא כבר ילדה. זה לא היה פשוט, גם מבחינת האישה שהייתה צריכה אותי באותו רגע וגם מבחינתי, אבל לשמחתי אנחנו מצליחים להסתדר אם כל הקושי".
אם היית בן 18 ולא בן 24, היית מתגייס?
"לא יודע להגיד לך. אם לא הייתי יושב ולומד יש אפשרות שכן הייתי הולך לצבא. עכשיו כשאני אבא לשלושה ילדים, זה קצת יותר קשה, אבל אני חושב שכן הייתי עושה את אותו מסלול. יש לי חברים מהצבא שהגיעו לטירונות עם שלושה ילדים ואם הם עשו את זה, אז כולם יכולים".