כל יום שילד לא נדרס במעבר החצייה בדגל ראובן, זה נס

אף אחד לא קם בבוקר ואומר לעצמו "היום בא לי להרוג ילדים במעבר חציה", או "היום בא לי שבגללי מישהו יידרס בכביש". ובכל זאת, למרות שהדברים לא נעשים במודע, זו התוצאה של המעשים שלנו,
מעשים שמתרחשים בלי לחשוב על הסביבה יותר מידי, כבדרך אגב.

בתחילת השנה, הבן המהמם שלי הודיע לי שהוא מבקש ממני לא לאסוף אותו מהשער של בית הספר, כי הוא רוצה לחזור הביתה לבד. אך מכיוון שיש כבישים מסוכנים בדרך, קבענו שנפגש בסמוך לכביש. לפני כמה ימים, הגעתי בזמן והמתנתי לו על יד מעבר החציה. בשעה 12:50 יש צלצול, דקה לאחר מכן הרחוב מתמלא בילדים שמחים שרוצים לחזור הביתה.

על מעבר החציה, נעצרת מכונית ובתוכה אישה, היא משוחחת בטלפון. היא בכלל לא רואה את הילדים שהיא מסכנת. הם שקופים בעיניה. אני מקישה שלוש פעמים על החלון, האישה קופצת ממקומה. היא כל כך מרוכזת שנראה שהיא אפילו לא יודעת איפה היא נמצאת.
"מה?" היא שואלת בכעס.
"מה, מה? את על מעבר חציה. תסתכלי סביבך".
היא מסתכלת ורואה את הילד הקטן שהיא מסתירה לו את שדה הראייה.
האישה סוגרת את החלון בלי לומר דבר ונוסעת לאחור. חונה בתחנת האוטובוס. האוטובוס בדיוק מגיע, הנהג צופר. היא זזה ונעלמת מהמקום.

שניות לאחר מכן עוצר על המעבר חציה רכב שליחויות ענק של סופר גדול ומפורסם. גבר גבוה ושרירי יוצא מהמכונית ומתחיל לפרוק סחורה.
גם הוא, בדיוק כמו האישה, מתעלם מכל הילדים שהוא מפריע להם לחצות את הכביש. שני ילדים קטנים מסתבכים. אני עוזרת להם ולאחר מכן מתלבטת אם להעיר לו או לא. לא בא לי לחטוף אגרוף לפרצוף.
על פחות מזה אנשים כבר נדקרו בישראל.

אני מוציאה את הטלפון מהכיס ומצלמת את הרכב. הנהג רואה את זה. הוא חוזר למכונית, זז לאחור, נעצר באדום לבן סמוך למעבר החציה, במקום שמפריע לנהגים לראות את הילדים הקטנים שרוצים לחצות את הכביש.
אני ממשיכה לעזור לילדים לחצות את הכביש ומסתכלת עליו במבט זועף. הוא מתקרב אלי, וזה מלחיץ אותי.
"גברתי", הוא פונה אלי, "אני מתחנן בפניך, אל תשלחי את התמונות לאף מקום. יפטרו אותי. יש לי ילדים לפרנס. אין כאן איפה לעצור. אני חייב להביא את המשלוח הזה לבניין", הוא מצביע על הבניין שלידנו.
"אני אעשה את זה הכי מהר שאפשר. בבקשה תתחשבי בי".
הוא לא ממתין לתגובה שלי וממשיך להעמיס ארגזים על העגלה. אחרי כמה דקות הוא נעלם.
סוף סוף הבן שלי מגיע. אנחנו חוצים יחד את הכביש.

אני יודעת שכמו אתמול, שלשום ולפני שלשום, בעוד רגע יגיע רכב חדש שיעצור שם. פעם זו אמא שאין לה חניה וקבעה עם הבן שלה, ועד שהוא לא יגיע היא לא תזוז ממעבר החציה, פעם זה נהג מונית. לכל אחד מהם סיפור מרגש. לצערי הרב אין תקציב לשלוח לאזור באופן קבוע פקח או תלמידים של משמרות הזה"ב. כל יום שילד לא נדרס שם, זה נס.
זהו סיפורו העצוב של מעבר חציה אחד ברחוב דגל ראובן. כמוהו יש עוד עשרות, מאות ואלפים בכל רחבי הארץ.

ליד הבית שלי יש מעבר חציה סמוך למרכז מסחרי. ניתן לספור על כף יד אחת את הפעמים בהן יצאתי מהבית והוא היה פנוי, בלי אף רכב שחונה עליו או באדום לבן שמלפניו או אחריו. אישה נדרסה למוות על מעבר החציה הזה בשנת 2015 ולרגע חשבתי שלמישהו אכפת ואולי יהיה שינוי, אבל היא נשכחה. אף אחד כבר לא מדבר עליה.

בשכונת אם המושבות ברחוב משה סנה, הדביקו תושבי השכונה על שפת המדרכה שלטים שמתחננים בפני הנהגים לא לחנות על מעברי החציה או במקומות המסומנים באדום לבן ושחוסמים את שדה הראיה, אבל זה לא מזיז לאיש.

הפעם אני לא פונה למשטרה ולעירייה, כי לא תמיד אפשר להמתין עד שהשינוי יבוא מלמעלה, הפעם אני פונה אליכם, לכל אחד ואחת מכם – תחשבו על תוצאות המעשים שלכם. גם אם אלף פעם לא קרה כלום, כולנו יודעים שמספיקה פעם אחת כדי שהחיים שלנו או של מישהו אחר ייהרסו.

כנס נקודת מפנה

כנס נקודת מפנה: לא פשוט לכתוב ספר

קשה לכתוב ספר. רק מי שמעולם לא כתב ספר עשוי לחשוב שזו מלאכה קלה. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מתחילים לכתוב, וכל כך מעט (מתוכם) חוזים בסופו של דבר בספר שלהם על מדפי חנויות הספרים. במהלך הכתיבה עולות שאלות על עלילה ועל דמויות ועל עריכה ועל איך בכלל מוצאים זמן לכתיבה, ועולה גם בדידות שנראה שהיא כמעט חלק בלתי נפרד מהכתיבה, ועוד. כל כותב מתחיל חושב שרק הוא סובל מהבעיות האלה, וכולם טועים. המצוקה הזו היא מנת חלקו של כל כותב. כדי להתחיל לענות על השאלות האלה, הן המקצועיות והן האנושיות – הוקם כנס נקודת מפנה לסופרים.
כנס נקודת מפנה הוא הזדמנות לצאת ליום אחד מבדידות הכותב, ללמוד טכניקות כתיבה חדשות, להכיר כלים חדשים, ולפגוש סופרים, עורכים, מורים לכתיבה, ואנשים שונים בתעשיית הספרות, ולקבל מוטיבציה מחודשת להמשך הכתיבה. אל הכנס מגיעים חובבי כתיבה, סופרים בראשית דרכם וגם סופרים שכבר הוציאו כמה וכמה ספרים, עורכים, מו"לים ועוד. מדובר ביום של הרצאות שונות ומגוונות מפי מרצים שונים. לאורך השנים השתתפו בכנס סופרים ומנחי סדנאות כתיבה רבים, ביניהם שהרה בלאו, מירי רוזובסקי, אשכול נבו, אורית גידלי, הגר ינאי, נועה מנהיים, רוני גלבפיש, מעין רוגל, שגית אמת, יוסי סוכרי, אשכר ארבליך-בריפמן, ועוד.
נושא הכנס השנה הוא מבעד למראה. ידובר בו על הכתיבה כמראה, על חיי כתיבה, על כתיבה אישית וכתיבה ביוגרפית, על שירה, על טכניקה, על לקטורה, על כתיבת הומור, על הוצאה לאור, על ספרות דיגיטלית, על כתיבת מד"ב, על יצירת מסגרות קבועות לכתיבה שאינן דורשות שעבוד של חשבון הבנק, ועוד. במסגרת הכנס מתקיימים גם אתגר כתיבה בן 30 יום, תחרות סיפורים קצרים, קבוצת פייסבוק לעידוד כתיבה, דוכן למכירת ספרי משתתפים בכנס, ועוד.
רחלי לביא מארגנת הכנס היא כותבת, עורכת ומתרגמת. לפני עשור ביקרה בכנס כותבים בחו"ל והחליטה לארגן יום עיון כזה גם בישראל.
כנס נקודת מפנה 6 יתקיים ביום שלישי, 24.12.2019, בבית ציוני אמריקה בתל אביב, בין השעות 17:00-8:30. להרשמה: https://www.nemi.co.il/conference_2019 או חפשו בגוגל "כנס נקודת מפנה".

סטטוס לשבת: רציתי להזכיר לך, זה בעוד חודש

אבישי: אימהות לא שוכחות את ימי ההולדת של הילדים שלהם, נכון?
אני: אימהות אף פעם לא שוכחות.
אבישי: זה לא שאני לא סומך עליך אבל ליתר ביטחון רציתי להזכיר לך שזה בעוד חודש.