צדוק
רבקום, אני חולה עליה! על המדינה שלי. בת 71 אבל לא קשישה ולא נופל לה כלום. הקמטים היחידים שלה הם ההרים, הוואדיות, הגאיות, הנחלים, הרכסים, הבקעה, השבר הסורי אפריקאי, הנקיקים והרמות המרשימים. והיא שטוחה נפלא במישורים. חם בזמן וקר במועד. אפילו אירוויזיונים יש בה. המרחקים בין בני האדם שחיים בה קצרים לאללה. מרחק של נגיעות וחיבוקים. אני מתאהב בה כל יום מחדש. מושלמת? כן. טיפה צללים והכל אורות. ועובדה: כל המדינות נמצאות בחו"ל ורק ישראל נמצאת כאן. ולמה יש כאן אנשים חמוצים?! כי זאת כבר פתולוגיה ולא רציונליזציה.
"נפש מסתננים הומיה"?. ההמנון שלה הורס ומצמרר. חלק מבני עמי חושבים שצריך לשנות הטקסט. "ההמנון לא רלוונטי לערבים, לעובדים הזרים ולמסתננים", הם מסבירים. הם מנסים לשכנע שצריך לעדכן את ה"נפש יהודי הומיה", ולהוסיף: "נפש פיליפינית, תאילנדית, נפאלית, אריתריאית, חבשית, רומנית, מוסלמית, הינדית ובודהיסטית הומיה". וזה בסוף יקרה! ריד מיי ליפס. ועוד יוסיפו פס ירוק וחצי סהר גם לדגל הכחול לבן שלנו.
כה אמר הנשיא: "אני עומד בתוקף על דעתי שהעברים, יותר מכל עם אחר, עשו רבות להפיכת האדם לבן תרבות. גם אם הייתי אתאיסט ומאמין בגורל נצחי עיוור, עדיין הייתי מאמין שהגורל הועיד את היהודים להיות המכשיר המהותי ביותר להיווצרות תרבות העמים. גם אילו הייתי אתאיסט שמאמין שהכל מקרי הוא, עדיין הייתי מאמין שהמקריות הועידה את היהודים לשמר ולהפיץ בעולם את דוקטרינת הריבון העליון, הכל יכול של היקום, שהוא העיקרון המהותי הקיים בייסוד כל מערכת מוסר וביסודה של כל ציביליזציה". ג'ון אדמס, נשיאה השני של ארה"ב, 1809. ושום תעשיית שקרים מבית היוצר של האנטישמים לא תשנה אמת נשגבה זאת.
כה אמר הסופר: "המצרים הבבלים והפרסים עלו ומילאו את העולם בשאון, הדר ויופי , עד שהועם זוהרם והם שקעו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם. עמים אחרים הופיעו ובסוף גם המה אבדו. היהודי ראה את כולם, הביס את כולם, והוא היום מה שהיה מאז ומעולם. אינו מראה סימני שקיעה ולא תשישות של זיקנה. כל העמים הם בני תמותה. מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים אך העם הזה שורד!". מרק טווין, 1899. להוסיף משהו?
כה אמר הפילוסוף: "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית. העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן!!". ז'אן פול סארטר, 1969.
עשרת ימי התשובה החילוניים. הימים שבין איסרו פסח ליום העצמאות הם ימי ה"בין כסה לעשור" החילוניים. ימים של חשבון ושל ניגודים משלימים. ימים של צפירות ויגון וימים של משואות וגאון. ימים של שירי דיכאון וימים של מנגינות ניצחון. אפילו מזג האוויר מתהפך בהתאם לצפירות ולמשואות: בימי הזיכרון הכל כמו מעונן ואפור ובעצמאות יש הרבה אור ושמש. אלו ימים של קונצנזוס. אולי ימים אחרונים, כי לאחרונה ישנם יותר מידי סדקים בחומת מדורת השבט הישראלית. לא רוצה להביא דוגמאות יען כי כואב לי.
בנובמבר 1947 יצאו שני אוטובוסים של יהודים לכיוון ירושלים. הם נסעו בכביש 40. מעט דרומה משכונת פג'ה ובכניסה למושב נחלים, המתינו הכנופיות של אבו קישאק לאוטובוסים וטבחו בנוסעים
הכל התחיל בפתח תקוה?. לפעמים ישנה תחושה שהכל התחיל בפתח תקוה. כולל בריאת העולם ויצירת אדם וחוה. סתאאם. אבל לפעמים לתחושה יש בסיס עובדתי. למשל, יש אומרים שמלחמת העצמאות התחילה במלאבס. ליד עמישב/ נחלים/ הדר גנים. תשמעו עובדות. בנובמבר 1947 יצאו שני אוטובוסים של יהודים לכיוון ירושלים. הם נסעו בכביש 40. מעט דרומה משכונת פג'ה ובכניסה למושב נחלים, המתינו הכנופיות של אבו קישאק לאוטובוסים וטבחו בנוסעים. בטבח נרצחו 6 נוסעים ונפצעו עשרות. האירוע היה עצוב אולם איכשהו נשכח והפך לשולי. לפני מספר שנים הוקמה אנדרטה מיוחדת לזכר הנופלים. סעו לשם לראות, להתאבל ולזכור.
סיפור עם תקוה. קוראים לה תקוה. היא תינוקת בת 72. נולדה בפתח תקוה. גם הדוד שלה: עולה הגרדום אליעזר קשאני ז"ל, נולד בפתח תקוה. לפני שבוע סיפרה בצניעות וביראה את סיפורה המיוחד. "שבועיים לפני שהבריטים הוציאו להורג את הדוד שלי אליעזר , הוא נפגש עם אבא שלי ליאון, אחיו. אמא הייתה בהיריון וגזר דין המוות של אליעזר עמד באוויר. לאליעזר הייתה בקשה אחת מאחיו ליאון: "אם תיוולד לך בת תקרא לה תקווה". אני נולדתי שבוע לאחר הוצאתו להורג של דודי אליעזר. אני התגשמות הצוואה שלו. כל שנה אני נולדת מחדש!". התרגשתי מהסיפור. אמרתי כבר שהיהודים הם עם מיוחד? אפילו בצוואות שלהם?
ההיסטוריה חוזרת?. ראש העיר שינה את מתכונת חגיגות העצמאות והשנה יש שמחות גם בשכונות. אחלה. אבל גם בעבר היה כך ובדברי ימי המעברה יש פרק מרכזי על חגיגת העצמאות. בעיקר הדף על קלוד אברג'יל ולהקת הינשופים שלו. נשף העצמאות המעברתית נערך בשאנז אליזה שלנו. יעני, ברחוב צלח שלום. ברחבה שליד הבית של מלך הפלאפל גדליהו חסיד ומאחורי הבודקה של מכלוף סמבוסק. ברחבה הזאת הוקמה "במה" מארגזים של עץ למנוע התחשמלות, ועליה הופיעו בפק"ל שנתי קבוע, להקת הפופ של קלוד והינשופים. ללהקה היו גיטרות חשמליות, אבל כמעט בלי מיתרים. את החשמל לקחו מהדירה של אזרזר העצבני שתמיד ניתק להם את החשמל באמצע. הינשופים ידעו לנגן קצת אבל הבעיה הייתה שהם המציאו שפה אנגלית חדשה. הם שרו את הלהיטים של הביטלס והטרמלוס אבל את האנגלית שלהם אף אחד לא הבין. גם לא שייקספיר ז"ל. ככה היה במשך מלן ת'לפים שנות עצמאות במעברה עד שעצמאות אחד הם נעלמו. אומרים שנסעו להופעות בלונדון. חחח. אולי השנה יחזרו?! יען כי במעברה מתגעגעים אליהם…
חג שמח ושקט לעם ישראל.
תגובות