סופר אמא

זו לא פעם ראשונה שאני מגלה כמה אנשים מטנפים על אחרים בקבוצות סגורות, בכל פעם שפונים למנהלי הקבוצה עם המידע שזלג החוצה, מה שהכי מטריד אותם זה לא הרוע

בניגוד להשפלות שעברתי בתחילת דרכי, אני כבר סופרת מוכרת. אז למה ימי החתימות הם עדיין הפחד הכי גדול שלי?

מתקופת בית הספר אני זוכרת בעיקר כעס. אבל היום פתאום הבנתי שאני חייבת לשחרר ולסלוח למערכת שלא חיבקה אותי ולא ניסתה להבין מה עובר עלי

סופרגול זו אחת התופעות האיומות שנחתו עליי כאמא. והפסטיגל? אחרי שנים שאבישי לא התעניין באירוע הזה, השנה זה הגיע. בקרוב תקראו כאן את החוויות

וכמוהו יש עוד רבים כאלה, מעברי חצייה שפעם חונה בהם אישה ש"רק" מחכה לילד שלה, ופעם רכב ש"רק" פורק סחורה. כדאי שנתעורר לפני שיקרה אסון

אבישי לא יכול להתמודד עם הגעה מוקדמת והמתנה ארוכה להופעה. אז בזאפה עזרו לנו וכתבתי על זה סטטוס. ולאלו שכתבו את התגובות המכוערות אני רוצה לומר: לא, זה לא בגלל שאני מפורסמת

הייתי בטוחה שאני חייבת להיות מישהי אחרת ממי שאני באמת, רוב הזמן ניסיתי להרשים ביכולות שלא היו לי. וכך נפלה עליי יום אחד אותה משימת ציור לא פשוטה

אלפיים איש צחקו על אותה אחת ששאלה מי קבע ששתיים כפול אפס זה אפס, ונתנה כדוגמה שני תפוחים על השולחן. אני רוצה להודיע לה: את בחברה טובה

תלמדו, תבקרו, תעירו, תאירו, תחדדו, תספרו, תחזקו, תכוונו, תנו כלים להתמודדות, תביעו את דעתכם. אבל זהו

את מולו וצגאי אתם מכירים? לפני מספר חודשים המלצתי על ספר הרפתקאות לילדים. הודעה אישית שקיבלתי מאישה שלא הכרתי הדהימה אותי

יש אנשים שיודעים לבקש סליחה ויש כאלו שלא, יש כאלה שזורקים לאוויר מין סליחה כללית כזו ויש כאלו שמתכוונים לזה. ואני? קבלו את רשימת הסליחות שלי, וגם תובנה אחת שקשורה לילדות שלי

כשמתחילה שנה חדשה, נפתחת הזדמנות לחלומות חדשים. אל תגיבו בזלזול כמו אותה חברה שלי, אל תזלזלו בחלומות של עצמכם

החודש, בדיוק לפני 50 שנה, יצא בבריטניה אלבום האולפן ה-11 של הביטלס, שהיה גם האלבום האחרון שהוקלט על ידי הלהקה הנפלאה הזו. הטור הזה מוקדש לו

אני אוהבת להקדים, בטח כשמדובר בהמלצות קריאה/מתנה לחגים. אז קבלו שלוש כאלה, ותיהנו

היו שנים, הרבה שנים, בהן התביישתי בשם שלי, חלמתי לשנות אותו, ולא הרביתי לציין אותו בקול רם. השבוע אבישי החזיר אותי אל אותם ימים

למה ילד צריך לשמוע מאמא שלו שהמורה שלו לא טובה, עוד לפני שהתחיל ללמוד בכלל?

כשהייתי קטנה אהבתי לעלות על קו 88 ולנסוע למרכז פתח תקוה. הרגשתי שם כאילו אני בתל אביב. אז בגיל 41, החלטתי לנסות שוב ולבדוק מה השתנה

ליום אחד הייתי מוכרת בחנות לבגדי נשים. הבטחתי לעצמי שאהיה בדיוק ההיפך מאותה מוכרת שהעליבה אותי לפני שנים. אז האם תהיה כאן הסבה מקצועית?