המכולת המיתולוגית בעמישב נסגרה, הלב של שלמה צדוק נשבר

ד"ר שלמה צדוק. צילום:פרטי.

עוד דף היסטוריה נתלש. האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי: המכולת של אברם נסגרה והדמעות חונקות את הגרון. עמוד האש האחרון של המכולות ההיסטוריות כבה. הלב כאילו נשבר ונעצב אבל מסרב לקבל, יען כי נתלש עוד דף מספר דבר הימים שלנו ותם עוד פרק מיתולוגי בתולדות טייקוני המכולת של השכונה. תריס הברזל, שחציו חלוד וחציו חדש, עומד כמגן מעל חלון הראווה של המכולת של אברם, כמו מספר את האמת בפנים: תמו ימי המכולת!. מן הסתם, בחלון הראווה המאובק, זה שידע ימים גדולים של שפע ומגוון, כבר לא נותר אפילו ג'ריקן אקונומיקה אחד של "צח – צח". ואפילו לא קופסא אחת של שבבי סבון. האמת היא שמהלך הסגירה היה די צפוי יען כי בחודשים האחרונים צמצם אברם אט אט את סל המוצרים שמכר עד כי אפילו הקונים המסורים והנאמנים החלו לנטוש. חלקם לטובת המכולת של ז'קו דהאן האציל וחלקם לכיוון עוד איזה "היפר/סופר" אזורי ענק. והנוטשים נטשו בכאב ובדמע, יען כי רגילים היו לדמותו הציורית והמיוחדת של אברם, אלא שלא הייתה להם ברירה: בסוף הלא צריך להביא לחם וחלב הביתה. ולאברם כבר לא היה.
בצנטרום של המרכז המסחרי. המכולת של אברם הייתה בצנטרום של "קניון עמישב", יעני בלב המרכז המסחרי העתיק והשוקק חיים. לקניון שלנו היסטוריה ארוכה. אולי כמנין ימיה של השכונה אבל אין במועד זה ביטחון עובדתי. כך או כך, לקניון המסחרי יש שני חלקים: צפוני ודרומי. הצפוני הוא העתיק והדרומי החדש יותר. הצפוני עומד בקצהו של רחוב השאנז אליזה של המעברה. דהיינו, בקצה רחוב האוכל, הבאסטות והקניות. רחוב האוכל התחיל בבוטקה המיתולוגית של פלאפל חסיד, עבר בקיוסק הנקניקיות של פרידה הפתוחה, המשיך לבוטקה הסמבוסק של מכלוף הגדול והאציל, ירד לבסטת הסידקית של הרב תורג'מן ומסתיים בחנויות של הקניון. למרבה הצער, כיום לא נותרו סימנים למאכלי הגורמה של המאסטר שפים של הימים ההם, אבל לפחות נותרו הזיכרונות.
אין קנאה. כך או כך, המכולת של אברם הייתה במיקום הכי אסטרטגי בקניון. יעני משמאלו עמדה חנות הדגים של סמי טאטי ומימינו בוטיק הנעליים של אריה. מעט מימין להם עמדה חנות "אתא" ובהמשך הפרוזדור הייתה המכולת של שלמה ויצחק. אברם היה טייקון מכולת אדיר אבל קיבל פייט לא רע מטייקון מכולת אחר: גורג'י מקמל . המכולת של גורג'י עמדה בקצה המסדרון, במרחק קצר אך סביר מאברם, כדי שלא לגרום לבלבולים אצל הקליינטורה: עיראקים אצל גורג'י ופרסים אצל אברם. לאברם ולגורג'י היו מכולות אבל לא היו ביניהם מריבות ואו קנאות. הם היו שני ענקים שאפשר ויכלו להיות טייקונים סטייל רמי לוי, אלא שהגורל רצה והם המריאו לכיוונים אחרים. ועוד נספר את סיפורם.
ספר דברי ימי המכולת. היום כמעט וכבר לא נותרו מכולות במדינתנו, יען כי כל המכולות של פעם הפכו ל"סופרים", "היפרים", "מרכולים" וכו'. כלומר, הם יותר ענקיים אבל הכל נהיה שם קר וחסר נשמה. אמנם יש בהם מאות מעברים ואלפי מדפים אבל אין בהם אפילו אברם אחד. וגם לא גורג'י מקמל אחד.
"תרשום". בעלי המכולת שלנו לא מכרו רק לחם, חלב, לבניה, שמן של "עץ הזית", או אוקונומיקה "צח צח" ביתית שיוצרה בחצר של עזיז פירוזי הגדול, אלא הם היו גם מוסדות תרבותיים ומשפחתיים. מקום בוא באים גם לשפוך את הלב. מקום שהיו בו הרבה צרות אבל הרבה שמחה ואמונה. מקום שלא באת רק לקנות אלא באת לפגוש את השכנים. לרכל. לבדוק מי מתחתן עם מי ומי בכלל בהריון. מקום שבאים להחליף את תלושי הצנע של האורז בתלושים של סוכר. מקום שבו היו מוכרים חצי לחם ואת המלח היו שוקלים במאזניים עם משקולות של רבע קילו וחמישים גרם. יענו, לא בדיגיטלי. כן, ובמכולת המציאו את ה"תרשום"!. אלו היו ימים אחרים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

קרבות רחוב. בדברי ימי המעברה שלנו רשומים קרבות ראש בראש. הבוטקה של חסיד פלאפל מול הבוטקה של מכלוף סמבוסק ומול הנקניקיות של פרידה הפתוחה. נעלי הפוטין של בוטיק הנעליים של אגא מול נעלי השפיצים של בוטיק אריה. קולנוע מאור עם סרטי מצ'יסטה והרקולס מול קולנוע סמדר עם סרטי הדיכאון של ההודים והפרסים. מאפיית מאתנה ומאפיית אבו יצחק. החמורים של דעבול והטנדר ויליס של נורי. בתוך קרבות הרחוב האלו היה למכולות מקום של כבוד.
אני זוכר אותם מהמכולת. ואלו היו המכולות שלנו: המכולת של נאג'י בשוק העיראקי הקטן. של שלמה התימני, של קוקולו הראשון, של גורג'י מקמל העיראקי, של אברהם הפרסי, של דוד משה ושל דוד משאללה. כולם ענקים אחד אחד. ובסוף הרשימה הזאת עומדת המכולת של ז'קו, עוד איש ענק וטוב לב. המכולת שלו פועלת היום וכאילו עומדת כמו הכותל המערבי של הקניון. סיפורם של אלו יובא בפרקים הבאים. שווה לחכות.