את העונה הזו מכבי פתח תקווה דווקא פתחה נהדר. לאחר מספר מחזורים היא התמקמה במקום הרביעי, נקודה מהמקום השני, ללא הפסד בחמשת המחזורים הראשונים של העונה, בהם בין היתר כבשה חמישייה נגד בני סכנין ושלישייה נגד מכבי חיפה. היה נראה שכבר בעונה הראשונה מאז חזרתה לליגת העל, היא בדרך להשיג כרטיס לאירופה. אבל בהמשך, מכבי הפכה לקבוצה שספגה הכי הרבה בליגה, וסיכנה אותה במאבק ירידה ממנו ניצלה רק שני מחזורים לסיום.
בגביע זו הייתה אופרה אחרת לגמרי, עם מינימום שלוש הבקעות למשחק. למעט המשחק המביך נגד מכבי יבנה בסיבוב ח, בו הזדקקה להארכה, כל שלב היה הצגה. ומחר, יום חמישי, ההצגה מגיעה לבמה המרכזית. ועם מכבי תהיה על הבמה הכבשה השחורה שלה, זו שמכבי כמעט ולא מצליחה לנצח, כולל בגמר הגביע לפני 4 שנים.
4 שנים זה מספיק זמן בשביל לקרר נקמה, ועכשיו הגיע הזמן להגיש אותה. נכון שמשתי הקבוצות לא נותרו הרבה שחקנים ששיחקו באותו גמר גביע בתקופת הקורונה, אבל האוהדים לא התחלפו. ובתור אוהד שיהיה זה גמר הגביע השלישי שהוא בא לדחוף בו את הקבוצה שלו, נקווה שבפעם השלישית – סוף סוף נאכל גלידה. בגביע.
אם זה יקרה, מכבי תזכה להתמודד במוקדמות הליגה האירופית, 20 שנים מאז ההעפלה הראשונה לגביע אופ"א, השם הקודם של הטורניר. חלק משחקני הקבוצה כמו עידן טוקלומטי ומלך שערי הגביע העונה לירן חזן, בכלל לא נולדו אז.
אז אחרי 72 שנה הגיע הזמן שהגביע יחזור הביתה. מגיע למכבי לסיים את העונה כפי שהתחילה אותה, עם כרטיס לאירופה.
תגובות