נכון שפתח תקוה, ואפילו ישראל כולה, הן עדיין לא הוליווד, אבל זה לא אומר שאין כאן קולנוענים מוכשרים. בדיוק להפך. לאחרונה אפשר היה להיווכח בכך שוב כאשר בפתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים, ב-13.7, זכה סרט האנימציה 'בין שני ממדים', שהופק במגמת קולנוע בתיכון אחד העם בעיר, במקום הראשון בתחרות היצירה הצעירה.
הסרט מספר על נער היוצא למסע בין שני ממדים בעקבות אהבתו לנערה מהתיכון. הסרט נקרא כך מכיוון שהוא משלב בין אנימציה למשחק פיזי. מאחורי הסרט עומדים כמה תלמידים מוכשרים מהמגמה שבראשה עומד המרכז ד"ר מאור גל-אור. הבמאי והאנימטור הוא עדי אברהם, המפיק והשחקן דולב רייכמן, עורך שליו אזיקרי והצלמת ליהי עברי.
בנימוקי השופטים לזכייה בפרס צוין: "זהו סרט מרשים, מצחיק, מרגש המשלב בין לייב אקשן לאנימציה ברמה הגבוהה ביותר. המעבר בין העולמות אינו רק טכני אלא גם מנומק היטב בתסריט ומשתלב עם התמה של הסרט והמסר העובר לצופים. ההומור, היצירתיות והעשייה המוקפדת הפכו את הסרט לפנינה קולנועית מרתקת ושובת לב".
וזו לא הסיבה היחידה למסיבה. מגמת הקולנוע בתיכון חוגגת בקרוב 30 שנה, וללא ספק הזכייה היא דרך נהדרת לציין את התאריך החשוב. המגמה הוקמה עוד ב-1994 על ידי גל-אור כשהתיכון שכן עדיין במשכנו הישן ברחוב הפורצים. במהלך השנים זכו תלמידי המגמה בשלל פרסים בפסטיבלי קולנוע יוקרתיים בארץ ובעולם, כולל הזכייה ההיסטורית בפרס האוסקר בלוס אנג'לס – הוליווד בשנת 2006. בכל זאת, גם הפעם הייתה התרגשות רבה מכיוון שמדובר בסרט האנימציה הראשון שנעשה במגמה.
"מדובר בתלמידים שעובדים במקצועיות, בהשקעה ובאהבה למדיום הקולנועי", אומר גל-אור." שנה אחר שנה תלמידי המגמה זוכים בפרסים ומייצגים את בית הספר והעיר בכבוד רב. אני גאה בהם מאוד. אנחנו מתרגשים כי למרות כל הפרסים שזכינו בהם, זה מקום ראשון בפסטיבל הכי מכובד בארץ. בנוסף, זה סרט שמשלב גם עלילתי וגם אנימציה, משהו שהוא לא רגיל".
מה יש במגמה שלכם שמצמיחה מתוכה כישרונות כה רבים?
"אנחנו מתמודדים מול בתי ספר מאוד עשירים כמו תיכון אלון רמת השרון, תלמה ילין, עירוני א', בית ספר לאמנויות ירושלים, שבהם יש 7-8 מורים, ציוד שאנחנו רק יכולים לחלום עליו, משלמים שם למגמה פי 2 או 3 ממה שמשלמים אצלנו. בכל זאת בכל שנה אנחנו זוכים בפרסים. זה מוכיח שמה שחשוב זו הרוח, אהבה לקולנוע, מורה משוגע שאוהב את התחום ודוחף אותם. חשובה גם התמיכה לה אנו זוכים מהמנהלת הנוכחית ומכל אלה שהיו לפניה. לא מעט תלמידים שלנו ממשיכים ללמוד קולנוע ועושים היום קולנוע. הרבה מהם משתלבים בדובר צה"ל או ביחידות הסרטה. אפשר להגיד פתח תקוה אימפריה. אולי הגיע הזמן לעשות פסטיבל קולנוע בעיר או איזשהו אירוע. קולנועי אחר".
הבמאי והאנימטור של הסרט הזוכה, עדי אברהם, נשם אמנות כמעט מגיל אפס. "אני חי אומנות עוד מאז שאני זוכר את עצמי", הוא אומר. "בגן התחלתי לצייר. בגיל 10 כתבתי ואיירתי ספר, בתקופת החטיבה התחלתי לביים ולצלם סרטים וכשהגעתי למגמה, התחלתי להתמקצע באנימציה".
מה היה מקור ההשראה לסרט?
"כשהייתי בתיכון הייתה נערה שמצאה מאוד חן בעיניי, אך התביישתי לעשות את הצעד הראשון ולגשת אליה מהפחד שהיא תגיד לי לא וככה זה נשאר. המגמה נתנה לי הזדמנות ליצור סרט שיעשה סוף לסיפור הלא פתור הזה. הסרט מספר על נער בשם שחר, שדרכו בעצם אני מראה שלכל בני הנוער, ביישנים יותר וביישנים פחות, יש את היכולת להתגבר על המבוכה וחוסר הביטחון, ולעשות את הצעד הראשון. הסרט לא פונה רק אל בני הנוער, אלא לכל אדם באשר הוא – לכולנו יש פחדים ומחסומים, אך המסר הוא מאוד ברור – אל תפחדו להעז. תלכו אחרי החלומות שלכם, ובסופו של דבר תגשימו אותם, גם אם בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי".
איך הייתה מבחינתך העבודה על הסרט?
"סרטי גמר סטנדרטיים לרוב בנויים מארבעה שלבים: בימוי, הפקה, צילום ועריכה. אך הסרט שלנו, הוא סרט בין שני מימדים – מימד אחד מצולם והשני מונפש. כיוון שאנימציה זה תהליך מאוד ארוך ומורכב, העבודה על הסרט דרשה הרבה יותר זמן ומשאבים מהרגיל. האתגר היה ליצור סיפור מעניין ועמוק מספיק שיאפשר לנו לשלב בין שני העולמות, כך שהמעבר בין דמויות ריאליסטיות לדמויות מצוירות ירגיש חלק וטבעי עבור הצופים – גם מהבחינה הוויזואלית של הדמויות וגם מבחינת אופיין. זו הייתה משימה לא פשוטה בכלל, אבל אני חושב שצלחנו אותה לא רע בכלל".
כיצד תרמה המגמה להתפתחותך כבמאי ואנימטור?
"הגעתי למגמה עם חזון מאוד ברור, יש שיגידו יומרני – לעשות סרט מדע בדיוני. מי שמכיר סרטים מהסוג הזה, יודע שהם דורשים המון עבודה ומשאבים לעומת סרטים אחרים. המגמה נתנה לי את המיומנויות וארגז הכלים הנדרש על מנת לממש ולהוציא את החזון שלי לפועל. למדתי כיצד לביים סרט מתחילתו ועד סופו באופן מקצועי, כיצד לעבוד ולהוביל צוות וכמובן כיצד ליצור אנימציה איכותית".
איך הרגשת כשבישרו לך על הזכייה?
"האמת שזה סיפור די משעשע. כשבישרו לי שהסרט הגיע לשלב הגמר של התחרות, כבר קבענו חופשה משפחתית בחו"ל. ברגע הזכייה, הייתי על המטוס ללא קליטה. הלחץ היה גדול יותר, המתח היה ארוך יותר, אך בסופו של דבר זה השתלם – ברגע שנחתתי בברצלונה התבשרתי שהסרט שלנו זכה במקום הראשון. היה אפשר לעשות סרט רק על הסיפור הזה, באמת".
יש מישהו שחשוב לך להודות לו?
"בראש ובראשונה לד"ר גל-אור, על התמיכה והליווי המקצועי להוביל פרויקטים ברמה הגבוהה ביותר. תודה רבה לחברי הטוב, דולב, שהיה שם לצדי לאורך כל תהליך העבודה של הסרט, ותמיד האמין במה שיש לנו. וכמובן תודה ענקית לשאר חברי הצוות והשחקנים שעזרו ליצירה הזו לקרום עור וגידים: שחר שטיינהרדט, שלו וליהי. בלעדיהם זה לא היה קורה".
תגובות