סיפורו של לוכד: "הוכשתי ארבע פעמים, שכבתי ללא הכרה, אני לא מכיר את המילה פחד"

רק לפני מספר ימים דיווחנו כאן על לכידת נחשת צפע גדולה בכניסה לבית בראש העין שעלולה הייתה להסתיים בהכשה. רגע לפני עונת השיא של הנחשים, דיברנו עם הלוכד הוותיק גדעון דעבול (70) מפתח תקוה, על תחילת הקשר שלו לתחום עוד כשהיה נער, על ההכשות, על האדרנלין, ועל כללי הזהירות שכדאי לשמור עליהם.

דעבול נולד בעיראק ועלה לישראל עם משפחתו כשהיה כבן שנה. מאז הוא מתגורר בשכונת עמישב בפתח תקוה. הוא גדל במשפחה מרובת ילדים, איבד את אמו ונסיבות החיים הלא פשוטות הובילו לכך שבית הספר ממש לא היה בראש מעיניו. את ספסל הלימודים הוא החליף בשטח – שם חיפש ולכד בעלי חיים שונים, ובין היתר נחשים. מה שהחל עבורו בהיותו נער כתחביב, הפך בשנות ה–20 שלו, לאחר התנדבות במשמר הגבול, למקצוע של ממש – לוכד נחשים מדופלם, שאין מי שלא מכיר אותו, את הנועזות וקור הרוח שלו, בכל אזור פתח תקוה וראש העין, ולא רק כאן. גם לאחר שהוכש והיה מחוסר הכרה מספר ימים, הוא לא מתכוון להניח את "היד הנוספת" שלו – הלוכדן. כמעט כל תפיסה שלו הוא מתעד ומעלה לפרופיל הפייסבוק שלו, שם ניתן למצוא מאות תפיסות של נחשים מכל המינים ובכל הגדלים. רוב האנשים יירתעו אפילו מהתמונות – אך עבור דעבול זהו כל עיסוקו.

צפו בלכידה השבוע:

"התחלתי ללכוד נחשים כתחביב כבר בגיל 13–14", הוא מספר למלאבס. "הייתי בורח מבית הספר והולך ללכוד נחשים. היינו משפחה גדולה וגדלתי לבד לאחר שאמא שלי נפטרה כשהייתי בן תשע. במקום ללכת ללימודים, הייתי הולך בלילות ובימים להסתובב בהרים ומחפש נחשים, דורבנים, ארנבות. אני ראיתי דברים שאני בספק שפקחים ברשות הטבע והגנים ראו עד היום. תמיד עשיתי את בתור כיף, ללא כסף. ברגע שהייתי שומע שיש נחש, ישר הייתי רץ לשם ללכוד אותו ולא הייתי לוקח שקל מהבן אדם. בשלב מסוים שמעתי שאנשים לוקחים 200 דולר על תפיסת כל נחש. אז באתי לאחראי בעירייה בראש העין, ששמע עלי, והצעתי לו 250 שקל על לכידת כל נחש. אז הוא ישר אמר לי גדעון תתחיל לעבוד. בהמשך הגעתי לשערי תקווה למי שהיה שם אב בית ואמרתי לו 400 שקל על כל נחש. כך המשכתי והתקדמתי בתחום. למעשה כעבודה בתשלום התחלתי לעבוד בזה בערך בגיל 27.

"הוצאתי את האינפוזיה, נסעתי לשם, תפסתי את הנחש וחזרתי לבית חולים. הרופא שואל אותי איפה היית? אמרתי לו תפסתי נחש ובאתי. הוא לא האמין לי, חשב שאני צוחק איתו"

אתה מפחד לפעמים ממשהו?
"אני לא מפחד משום דבר. כשהייתי במשמר הגבול, הייתי נכנס למערות שהיו בהם שועלים ודורבנים. עד היום אני לא יודע מה זה פחד. ארבע פעמים הכיש אותי נחש כשבאחד המקרים הייתי שלושה ימים ללא הכרה. באחת ההכשות, כשעוד הייתי עם אינפוזיה ביד, קיבלתי דיווח על נחש בראש העין. הוצאתי את האינפוזיה, נסעתי לשם, תפסתי את הנחש וחזרתי לבית חולים. הרופא שואל אותי איפה היית? אמרתי לו תפסתי נחש ובאתי. הוא לא האמין לי, חשב שאני צוחק איתו ואמר לי 'רציתי להזמין משטרה לחפש אותך'. הבאתי לו את הנחש מתוך הרכב והוא קרא לכל הרופאים וצחק עלי שאני משוגע. גם אחרי הכשות האלו לא פחדתי והמשכתי וללכוד אותם".

דרך העיסוק שלו בנחשים, הוא הכיר גם את בת זוגתו בשנים האחרונות לאחר שהוזעק ללכוד נחש בבית בו היא טיפלה בקשישה. "יש לי חברה פיליפינית. אנחנו כבר זוג 10 שנים. הכרתי אותה כשהיא טיפלה באישה זקנה עיוורת ולאחר מכן אני עזרתי לה עם כל הניירת. לאט לאט התחלנו לדבר ולצאת. בהתחלה כשהיא הייתה שומעת שיש נחש ברכב, היא לא הייתה נכנסת לרכב ואז התחלתי לקחת אותה איתי ללכוד נחשים והיום – ברגע שאני מקבל דיווח על נחש, בן רגע היא נכנסת לרכב, שמה את הלוכדן ועוזרת לי לחפש את הנחש".

גדעון דעבול ונחש שלכד, צילום באדיבות גדעון דעבול

כאמור, הניסיון שצבר דעבול בעשורים האחרונים בלכידת נחשים לא יסולא בפז. בעוד רובנו נברח מהנחש ברגע שנבחין בו, הוא מוכן וזמין בכל רגע לשיחת טלפון שתזניק אותו דווקא להתקרב אל הנחש וללכוד אותו. ממרום ניסיונו יש לו לא מעט טיפים וכללי אצבע מה לעשות וממה להיזהר.

"אני כל הזמן דרוך כדי להציל אנשים וגם נחשים", הוא מצהיר בגאווה. "שאחד לא יהרוג את השני. אם רואים נחש צריך לתת לו להמשיך בדרכו. הוא לא מחפש לתקוף. אנשים מנסים להכניס נחש לתוך בקבוקים, שקים וקופסאות. מדובר בחיה מוגנת ואסור להרוג אותם. הם מאזנים את הטבע. מהארס של הנחש עושים נסיוב וכך ניתן להציל אנשים. אם יהרגו את הנחשים, אז הרבה אנשים יוכלו למות כי לא יהיה את הנסיוב. אפילו נחש שהוא לא ארסי, יש לו תפקיד בטבע – הוא טורף את הארסי. אז אם יהרגו את הנחשים הלא ארסיים, הצפע יתרבה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

דעבול מדגיש: "ברגע שמבחינים בנחש, צריך לעמוד ארבעה-חמישה מטרים ממנו. לא לצלם בלילה עם פלש כי הוא בורח ואז קשה למצוא אותו. לא לזרוק אבנים, לא לרוץ ולא לדפוק עם הרגליים על הרצפה. אם לא מתעסקים עם הנחש – הוא לא יתקוף. הוא לא רץ לכיוון אנשים. אם נחש מרגיש שהכל רגוע ושקט הוא יתחיל לזחול לאט לאט ויתרחק".

דעבול מציין כי בישראל ישנם 42 מינים של נחשים – תשעה מהם ארסיים. תוחלת החיים של חלקם יכולה אף להגיע לשני עשורים ויותר, אולם רבים מהם מומתים בהיותם עוד קטנים על ידי בני אדם, למרות שמדובר בחיה מוגנת.

גדעון דעבול לוכד את נחש הצפע באולפנת הדר גנים צילום באדיבות גדעון דעבול

מתי השיא של עונת הנחשים?
"העונה התחילה באביב לקראת פסח ועכשיו זאת התקופה הכי מסוכנת. לקראת סוף הקיץ זאת גם תקופה מסוכנת כי הנחשים צריכים לאכול כמה שיותר לפני שמתחיל החורף, אחרת הם מתים. איך שמתחיל הקיץ, מאות מהם יוצאים ממקומות המסתור שלהם ואז כשמתחיל להיות קר, הם מחפשים להסתתר במקום הכי קר מתחת לאדמה כדי שהאוכל שהנחש אוכל לא יירקב ואז הנחש ימות".

איזה נחשים הכי נפוצים בארץ?
"הכי נפוץ זה צפע. הוא הכי מתרבה בארץ כי הוא מגן על עצמו. קשה להרוג אותו. גם אם חמישה חתולים יעמדו סביבו, אף חתול לא יתקרב. מי שיתקרב הלך עליו".

באיזה נחשים אתה נתקל באזור פתח תקווה וראש העין?
"צפע, זעמן מטבעות וגם זעמן זיתני יש הרבה – מדובר בנחש חום, הראש שלו קצת כהה וזה נחש שמגיע לכ-1.1 מטר. הוא זריז יותר. קשה מאוד לתפוס אותו. הרבה הורגים אותם – גם בעלי חיים, כיוון שאין לו ארס שיכול להגן עליו".

איפה הסיכוי הכי גבוה להיתקל בנחש?

"נוכחתי לדעת שבכל מקום יכולים להיות נחשים – ולא רק בשטחים פתוחים. מצאתי נחשים במקומות שלא חלמתי עליהם: בבתי חולים, בגן ילדים ואפילו בבית המשפט ליד הקניון הגדול היה נחש. הרוב אכן בחורשות ובמקומות מוסתרים שיש שם לחות. הם מחפשים מזון. אבל נוכח הבניה הנרחבת, כבר לא נשאר להם איפה".

אתה בן 70, עד איזה מתי תמשיך ללכוד נחשים?
"עד שאני אמות. אנחנו לוכדי הנחשים אוהבים את האקשן. אז לא עוזבים את זה עד שמתים".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו