טונות של אוזני המן ועראק חבושים זרמו במעברתנו מאז פורים המעברה האחרון ועד היום. בפורים ההוא חגגנו כאילו אנחנו ואבותינו היינו בשושן הבירה ועדים לטקס התלייה של המן ועשרת בניו בכיכר שושן…
ובימים ההם עשינו רק תחפושות אורגינליות מהטבע. יעני, אסתר הייתה באמת מלכה, מרדכי לבש שק יוטה מלא אבק וחול, לאחשוורוש היה כתר מנייר בריסטול נטול עץ, הרעשן של נורי הרעיד אפילו את המן מקברו ואפנדי דעבול הביא לנו חמור אמיתי בשביל ה"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו…". למעט שנה אחת שבה לא נמצא חמור ונאלצו להשתמש בכבשה…
ובימים ההם השתרעה המעברה משיכון האסבסטונים ועד בואכה השיכונים הפיניים, שבע וקצת רחוב וסימטה. ובלב השכונה עמד ביה"ס" מורשה". ומנהג היה לנו בעת ההיא בביה"ס: לעשות תהלוכת פורים כהלכתה. יעני: עדליאדע.
תהלוכת פורים שלנו הייתה "דתית". כלומר, לא פיות ערומות, לא סופרמנים, לא ספיידר מנים, לא רמזורים, לא קופסת נעליים ולא הארי פוטרים חשפנים כמו היום. כל כיתה הייתה צריכה להתחפש לדמות אחרת מהמגילה ולהקיף את שכונתנו ז' פעמים. אין דמות, למעט וייזתא, שלא קיבלה כיתה. ובכל שנה הייתה מלחמת עולם בית כיתתית: אף אחד לא רצה להיות המן הרשע ואף לא ושתי. וכי ושתי למה לא?! והלא הייתה היא מלכה?! יען כי ע"פ המדרש סירבה ושתי לבוא למשתה אחשוורוש כיוון שצמחו לה זוג קרני ראם על המצח…
אבל המנהל הרמן לע עשה הנחות ולכן כיתה שלמה לבשה בגדי כלה עם קרניים. בדרך כלל זו הייתה כיתה ז' 3 …
וגם עם תחפושת מרדכי היה סיפור. מכיוון שנכתב במגילה: "וישם מרדכי שק ואפר על ראשו.." נגזר עלינו ללבוש שק קמח, מיוטה מסריחה ומלאה אבק, ולהסתובב עם זה כל התהלוכה גם אם מזג האויר היה רותח. הליצים שביננו היו מביאים לכזה מרדכי וואחד צ'אפחה שהייתה מוציאה מהתחפושת ענן אבק שהגיע עד ירושלים…
הכי דרמה בתהלוכה היה סיפור החמור והמרכבה. עאלק "מרכבה". זו הייתה רמפת עץ ופח עם גלגלים מקרטעים שנהגנו לקחת מהבית של חכם יהודה. באותם ימים היו החמורים כלי עבודה וצריך היה להתחנן לדעבולים לתת לנו חמור ליום שלם. את החמור היינו מקשטים בעלי נענע וריחן שהיינו קוטפים מחלקת הירק של המולא אלביס.
רוצים להישאר מעודכנים?
קרב רב היה מתרחש כל שנה בשאלה: מי ירכב על החמור ומי יהיה המן?. בדרך כלל היו מחליטים שהתלמיד הכי מופרע של הביתצפר יהיה המן והרוכב יהיה החנון של הכיתה. אבל למופרע לא היו כוונות להעביר את האירוע בשלום. ומה היה עושה? במהלך התהלוכה היה דוחף פילפל חריף לאן שצריך, החמור היה מאבד יציבות ואז מעיף את רוכבו ובכל השכונה הייתה שמחה וצהלה.
האגדה מספרת שבשנת תשי"ט, לא מצאו חמור. מה עושים? ישבו האחשדרפנים 40 יום ו40 לילה ובסוף הוחלט לצרף לתהלוכה כיבשה שתהיה על תקן חמור…בלי רוכב אבל עם המן..
בהתחלה הכבשה שיתפה פעולה אבל כשהגיע זמן התהלוכה לאחד הרחובות עמדה והוציאה כל מה שיש בה…
לפני מספר ימים הגיעתני שמועה שאחת מחברות הסלולר מציעה אפליקציית פורים שבמרכזה קולות של רעשנים. צחקתי. רעשן ווירטואלי?! ואני נזכרתי ברעשן העץ הענק של נוריאל. ובימים ההם היו שני סוגי רעשנים. רעשן שיוצר בנגריה של צומעי והיה של חנונים ורעשן שיוצר בנגריה של עזיז והיה של המופרעים. הרעשן של נורי יוצר בנגרית עזיז. נדרשו שניים כדי לסובב את הידית. והרעש? חבל"ז. דומני שפיסות מהרעשן ההיסטורי ההוא עוד מצויים במחסן היסטורי אי שם בשכונה.
קצרה היריעה מלהפליג לזיכרונות של אז והרי רובם כתובים על ספר דברי הימים של המעברה. וכיום , חמישים שנה מאז הכל שונה ואולי כבר לא משעשע. חג פורים שמח לכולם.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות