הייתה תחושה מוזרה אתמול (שישי) בדקות הסיום של משחקה של הפועל מול רעננה. הקהל, שהגיע ביום סגרירי במיוחד לאצטדיון הפרה-היסטורי ברמת גן, נדם, ושחקני הפועל ירדו לראשונה העונה ללא מחיאות כפיים או מחאות/צעקות. הפועל שיחקה לא רע, הייתה עדיפה על המארחים וחזרה מפיגור מול קבוצה שלא הפסידה כבר תשעה משחקים, אבל כנראה שאת מרבית אוהדיה של הפועל זה לא הרשים. אולי זה בדיוק הרגע המתאים לעצור ולעשות סדר.
20 משחקי ליגה הסתיימו, משמע שיותר ממחצית העונה מאחורינו ועדיין אין לדעת לאן מועדות פניה של הפועל פתח תקוה. פתיחת העונה של הפועל הפתיעה את כולם לטובה, עם ניצחון על בני יהודה, תיקו מול כפ"ס ומקום 5 בתום המחזור ה-6 של העונה. משם הפועל נכנסה למשבר, כשהיא צוברת רק 2 נקודות מ-15 ולא כובשת אפילו שער אחד לזכותה. את רצף המשחקים הקלוקל הזה אנו עומדים להתחיל שוב כעת.
ברוב משחקיהן של קבוצות הליגה הלאומית הובקעו עד עכשיו למעלה מ-50 שערים, כשבמשחקיה של הפועל הובקעו 30 סה"כ (15-15), במשחקיה של ראשל"צ הובקעו פי 2 בדיוק. למה בכל שבוע יש משחקים משוגעים של 6,7 ואפילו 8 שערים ורק במשחקיה של הפועל עוד לא נרשמו יותר משלושה שערים במשחק? נכון, כיף להמשיך להתגאות בהגנה הטובה בליגה, אבל לא כשזה בא על חשבון משחק ההתקפה הדל שלנו.
צפו במצבו של איצטדיון רמת גן:
אני באמת לא בטוח מה דעתי בנוגע למאמן עופר טסלפפה. כמו רוב האוהדים, גם אני תמהתי ומחיתי על בחירת ההרכב ובמיוחד על ספסולו של רועי זיקרי. החלוץ, שהתחיל לא טוב את העונה, כבש שלושה ובישל שער אחד בחמשת המחזורים האחרונים, כשבשני האחרונים עלה מהספסל. אגב, זיקרי לא השלים 90 דקות באף משחק העונה, מה שכנראה מעיד על פציעה או על כושר לקוי. מחליף נוסף, אביב סלם, היה זה שבישל מצוין את שער השוויון של זיקרי.
עם כל הטענות שעולות ביציע, אני מתקשה להכריע. אם הפועל הייתה עם עוד ניצחון אחד בלבד – היינו מריירים על החלום לעליית ליגה ושוברים קופות חיסכון כדי להביא חיזוק. מנגד, עם ניצחון אחד פחות – היינו פסע מהמקום שמוביל למבחנים. עד כדי כך סבוכה וצמודה הליגה הלאומית הזו. בראיונות ועל המגרש, ניכר כי שחקני הקבוצה מחויבים ואוהבים את טסלפפה ואולי עם עוד חיזוק מדויק ונכון של שני שחקנים (קודם כל חלוץ-סקורר) העונה הזו תסתיים עם חיוכים ובלי הרבה שערות לבנות והחסרת פעימות לב.
אולי אני מתעקש להישאר מעט אופטימי, אבל הפועל הנוכחית טובה יותר לדעתי מזו של פתיחת העונה. כשזיקרי נכנס לעניינים, ירדן כהן חוזר להנהיג, ההגנה ועומר כץ ממשיכים בשלהם והחיזוק אליו אנו משוועים יגיע – צריך ויכול בהחלט להיות כאן טוב יותר.
רגע יפה מהמשחק אתמול שראוי לציון היה בזמן שער השוויון של הפועל. ירדן כהן, שנדמה שלא אהב את החילוף המוקדם שלו, חגג את השער מהספסל וסימן לזיקרי את סלם המחליפים ושאר החוגגים לרוץ לטסלפפה.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות