לא נוגעים ביקיר המשפחה | הטור של אלמוג אופיר

1. 11 מחזורים לתוך העונה הנוכחית, ומכבי פתח תקוה רואה את הקו האדום מלמטה. עלוב? מביך? מביש? כל התשובות נכונות. לכישלון הקולוסלי אחראי כמובן המאמן הכל יכול גיא לוזון, שבכל מקום עבודה נורמלי היה מפנה את הכיסא. אבל כאן הוא חלק מהמשפחה השולטת, ולנראה לפי ההתנהלות עד עתה, שלאף אחד – בייחוד לא לדוד היקר אבי, משנה מצב הקבוצה, היכולת שלה והטבלה. מכבי בדרך ללאומית, אבל עושה רשום שזה לא ממש משנה. נראה כי יותר חשוב לדאוג לאקזיט הבא שימשיך את השושלת המופלאה של מנור סולומון וליאל עבדה. וכן. גם המשפחה חשובה.

2. בממלכה של גיא אין מקום לאיש זולתו, בטח לא לאוהדים, שכבר מזמן נחשבים לאורחים לא רצויים בקבוצה של עצמם. זו גם הסיבה שבמועדון יצאו מדעתם בעקבות שלט המחאה ביציע בנתניה, עליו נכתב "תורידו מהליצן ת'כתר! גיא הביתה!". אוהדי הפועל יכולים להמשיך ללעוג לכמות שלנו בזמן שהם מבלים בדרכים בצהרי שישי בין ריינה לנצרת, אבל זה לא משנה את העובדה שמחאה היא מחאה, ולא משנה אם אלו 500 אוהדים, כמה עשרות, או 20 אלף. כל עוד המחאה לגיטימית – היא מותרת.

אלא שבמכבי יש חוקים אחרים ובדומה לפרעה במצרים – על פיו של המלך יישק דבר. נראה לכם שיש להנהלה שלנו בעיה לחפף את הקהל ליציע הרחוק? ברור שלא. טענות? חוקים? זכות בסיסית של בעלי המנויים לשבת ביציע הייעודי ובמקום עליו שילמו במיטב כספם? עזבו אתכם. הוראות של מינהלת הליגות  להושיב את הקהל הביתי מול המצלמות? מעניין שפצאום נזכרו.

3. אפשר ורצוי להפסיק להתייפייף ולהזכיר לכבוד המאמן עד כמה הוא כישלון חרוץ, ולא מהיום. ירידת הליגה עם מכבי, הקדנציה בהפועל תל אביב, והקדנציות בבית"ר ירושלים ובמכבי חיפה הן דוגמאות בולטות. בכדורגל שלנו, כידוע, מחליפים מאמנים על הרבה פחות.

אבל עכשיו יש גיבוי משפחתי מהאיש הכי חזק בכדורגל הישראלי, אז מה אכפת לו להצהיר שהסיכוי שיתפטר הוא כמו הסיכוי לזכות בלוטו? ואם אפשר לדבר על האוהדים בזלזול ובשחצנות אופייניים, למה לא בעצם? אי אפשר לגעת במאמן, גם אם הוא נכשל.

ומה קורה בשריקת הסיום? יו"ר של קבוצה אוסר על שחקניה לרוץ להודות לקהל. ולמה שירשה להם, כשהם מעזים למחות נגד אחיינו האהוב? בקיצור, אין מוצא מהצרה הזאת ופתרון לא נראה באופק. כל שנותר לנו הוא רק להתפלל לנס שלא יחזיר אותנו לדרבי בלהות בעונה הבאה.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו