גם אם אתם עדיין לא מכירים את הילה מערבי אלמוג, את הקול שלה ככל הנראה שמעתם לא פעם, ואם לא אתם, הילדים שלכם. מערבי אלמוג בת ה-44, תושבת פתח תקוה, המתגוררת בכפר גנים, היא שחקנית בוגרת בית צבי ומדובבת. באמתחתה עשרות מחזות זמר ודיבוב לסדרות הכי מוכרות שיש, בהן דורה, סמי הכבאי, הנסיכה סופיה, בוב הבנאי ועוד רבות וכן סרטים כמו הקול בראש, אנגרי בירדס, טרולים, והלהיט של הקיץ ספייס ג'אם.
בימים אלה היא משחקת את אתרוגה, אשתו של סלאח שבתי, בהפקה החדשה של המחזמר מבית התיאטרון הארצי בבימויו של צדי צרפתי. היא עושה את זה לצידם של איציק כהן, נופר סלמאן, עדי אלון ועוד רבים וטובים. על השחקן שמולה היא מספרת: "איציק כהן הוא פרטנר מדהים ונשמה טובה, שחקן מלא רגש שכל מה שהוא עושה הוא עושה טוב. הוא ממש בית ספר למשחק בבנאדם. הוא עושה את סלאח שבתי בצורה כל כך מרגשת ומצחיקה שהקהל וגם אנחנו השחקנים עוברים איתו ממש תהליך".
איך היה לחזור להופיע אחרי שנה וחצי שהתיאטראות היו סגורים?
"וואו, זה היה ממש כמו לזכות בלוטו. רק שלא יפסיק. למרות ההגבלות שיש היום, האולמות מלאים, מרגישים שהקהל פשוט צמא לצאת מהבית. הקהל מגיע עם מסיכות ויושב שעתיים וחצי והאנרגיות מטורפות. השבוע היו לנו 7 הצגות – טפו, טפו. אנחנו ממש נהנים, גם מזה שיש לנו עבודה ערב-ערב וגם מכך שהקהל מגיב בצורה כזו ומצביע ברגליים. זה מחזמר שהוא נכס צאן ברזל ומייצג את ההיסטוריה שלנו".
אך תקופת הקורונה לא הייתה ההפסקה היחידה שעשתה מערבי אלמוג בקריירת המשחק הענפה שלה. כשבנותיה (10, 8 ו-3) נולדו היא הורידה רגל מהגז ובחרה לעצור. "זו קריירה תובענית ורציתי להיות נוכחת, אז בחרתי להישאר בבית ופחות להופיע", היא נזכרת, "אבל התגעגעתי לבמה ולאחרונה החלטתי לחזור. בהתחלה היה להן מוזר שאמא יוצאת מהבית וחוזרת בשעות ממש מאוחרות. נגיד כשיש הצגות רחוקות, זה אומר לצאת בצהריים. אבל הן התרגלו וגם ראו בעצמן את ההצגה וכיום הן מאוד גאות ומפרגנות".
הילה לא שוכחת להכיר תודה לסביבה שלה, שמאוד מפרגנת ועוזרת גם עם הבנות. "החברות, המשפחה וכמובן בעלי שנותנים מעצמם, כדי שאני אוכל להגשים את עצמי. לא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדיהם", היא אומרת. "זה לא מובן מאליו בכלל. זו לוגיסטיקה מסובכת. אני יודעת שבחרתי בקריירה שהיא לא פשוטה, אבל לעשות את זה ולהצליח זה סיפוק אדיר. הכי קל זה לוותר על עצמך, כאמא. אבל כשטוב לך ואת מאושרת זה מקרין על כל הבית, זו לא קלישאה. כמה אנשים יכולים להגיד בלב שלם שהם מתפרנסים ממה שהם אוהבים לעשות?".
לדבריה, דווקא הקורונה חידדה אצלה בדיוק את הנקודה הזו: "הקורונה גרמה לי להבין כמה החיים קצרים ושגם אם יש מחיר, שווה לשלם אותו, כדי שנוכל לעשות את מה שאוהבים. פתאום במשך שנה וחצי את בבית עם המשפחה ולא עושה כלום כדי להגשים את עצמך. הנפש משתוקקת לזה. החזרה לשגרת ההופעות גרמה לי להעריך יותר את הדברים הקטנים ואת הזמן של הביחד", היא מסבירה.
ועם העשייה הגיע התיאבון. בימים אלה היא פותחת את ההרשמה לחוג "אורות הבמה" בהנחייתה, לתיאטרון ואומנויות הבמה לילדים בגילאי א'-ג' וכן ד'-ו', שיתקיים במרכז עולמות בפתח תקוה. "מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת לעבוד עם ילדים וללמד אותם משחק. להעביר אותם תהליך, לשפר להם את הביטחון העצמי ולקלף את שכבות הביישנות, כי אז נחשף הכישרון ויוצאים מהם הדברים הכי יפים ומעניינים שיש לשחקנים להציע", היא מסכמת ומדגישה: "אני רק מקווה כמו כולם שקורונה לא תרים את ראשה המכוער ותעצור אותנו".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות