הודעת הפיטורים המפתיעה מעבודתה בערוץ 13, תפסה את העיתונאית הוותיקה והמוערכת סמדר פלד, בדיוק חודשיים לאחר שהחלימה מסרטן השד. פלד הייתה כתבת טלוויזיה במשך 27 שנים. הימים הראשונים שלאחר הודעת הפיטורים, בחודש יולי האחרון, היו באופן טבעי ימים של עצב ודכדוך. אבל פלד החליטה להפוך את המשבר האישי לפרק חדש בחיים של צמיחה והתפתחות. היא החליטה לצאת לדרך חדשה. כחצי שנה אחרי אותם ימים לא פשוטים, דומה שהיא שמה את הכל מאחוריה ונהנית מהקריירה החדשה שלה – מאמנת אישית וזוגית, לצד כתיבה כמובן.
"זו הייתה שנה שהיו בה את כל הסיבות לרסק אותי, אבל עשיתי את כל מה שאני יכולה ואני עדיין עושה להפוך אותה לאחת הקסומות שלי", היא מספרת השבוע. "אני מתחילה שנה חדשה במקום אחר לגמרי, רחוקה במובנים רבים משנים קודמות. בהתחלה לאחר שפוטרתי הופתעתי ונעצבתי והייתה תחושה של עלבון. הרגשתי שאני עוד יכולה לתרום, אבל כיוון שזו הייתה הזדמנות אדירה לממש חלומות, זה באמת קרה וזה קרה מאוד מהר. אני מניחה שזה חלק מהגישה האימונית שלי, שזה המצב הנתון ונראה איך מתקדמים מפה. לשבת ולהתבכיין זו לא הגישה שלי".
הבנת למה פיטרו אותך?
"אני לא ממש יודעת ולא התעסקתי בזה. זה היה מהלך של קיצוצים. פוטרתי חודשיים אחרי שחזרתי מההקרנות, אבל אני נמצאת במקום שונה ואני לא עוסקת בזה. לא מדובר בהדחקה, ואני לא חייה את מה שהיה ותוך זמן קצר ברמת המחשבה יצאתי לדרך החדשה ותוך חודש וחצי התחלתי לאמן".
"נכון שהפיטורים נכפו עלי, אבל הכיף שבלאמן היה עיקר העניין. השנה הזו לימדה אותי המון על נתינה, על סביבה תומכת שאומרת שאמנם מפחיד להתחיל חיים חדשים, אבל יש דרכים לעשות זאת"
# # #
פלד, בת ה-57 החלה את הקריירה העיתונאית שלה בעיתון 'חדשות', כמה חודשים לפני שהוא נסגר. בשנת 1993 היא הצטרפה לחברת החדשות של ערוץ 2, שבדיוק הוקמה אז. היא החלה ככתבת משטרה והמשיכה ככתבת רווחה. לאחר כ-20 שנה בערוץ, עברה עם גולן יוכפז לערוץ 10. בערך באותה תקופה, גם החלה ללמוד אימון במכון אדלר. "המון שנים הייתי בטלוויזיה ולצד זה כל הזמן תחום האימון התבשל אצלי. עוד כשעבדתי בערוץ 10, אימנתי במשך השנים כתבים צעירים, לא רק בתחום התחקיר, אלא גם בהתמודדות עם עולם התקשורת ואיך להתמודד עם הלחצים והקשיים. ברגע שפוטרתי היה לי ברור שזו הדרך שלי, ופתאום זה קיבל את מרכז הבמה. גם היום אני אומרת למתאמנות שלי שצריך זמן לבשל, לתת לדברים לקרות, להתאהב בזה. גם מבחינתי המעבר לאימון היה תהליך כמעט טבעי. נכון שהפיטורים נכפו עלי, אבל הכיף שבלאמן היה עיקר העניין. השנה הזו לימדה אותי המון על נתינה, על סביבה תומכת שאומרת שאמנם מפחיד להתחיל חיים חדשים, אבל יש דרכים לעשות זאת. אני לא הזמנתי אף אחת מהחוויות שנכפו עלי, אבל לצד העצב, היה לי מהלך של עשייה ושל חזון של לאן אני רוצה להגיע, ופתאום להבין שאני רוצה חיים חדשים, נוספים ומעניינים, ועם תרומה אמיתית לנשים".
לא היה לך פחד לצאת לדרך חדשה, לא היה חשש מהפרנסה בתקופה כל כך לא ברורה?
"תמיד יש פחד. הייתה לי משכורת מצוינת ומסודרת ותמיד יש פחד משינוי. אבל זה לא משהו שמשבית או משתק. זה פחד שבמבחן המציאות מתגלה שזה משהו שאפשר לבצע איתו תוכניות, להגשים ולעשות אותן וזה מאוד כיף".
# # #
ממש לפני שפרץ כאן משבר הקורונה במלוא עוצמתו, ולפני הפיטורים, חלתה פלד בסרטן השד. זה היה בדצמבר 2019. כשהיא גילתה שהיא חולה, היא הייתה בדיוק בגיל בו נפטרה אמה מאותה מחלה. "גיליתי את הסרטן אחרי כמה חודשים של כאבי ראש", היא מספרת, "עשיתי כל בדיקה אפשרית. יומיים אחרי שהרופאים אמרו לי שאין לי גוש בשד והבדיקות תקינות, הייתה לי עדיין הרגשה שמשהו לא בסדר. ערב אחד מיששתי את החזה והרגשתי את הגוש, גיליתי אותו לבד. במהלך התקופה בה עברתי הקרנות הייתי מאוד מכוונת מטרה. כתבתי לעצמי על פתקים באופן מפורש איך זה הולך להראות ואיך אני הולכת לעבור את זה. כיום אני בריאה. אני עדיין במעקב, אבל הולכת הלאה, חיה ונהנית".
זה גנטי?
"לא. למרות שהייתי במעקב כל השנים. הייתה לי תחושה ולכן הלכתי לרופאים. והרופאים עם כל הכבוד המקצועי שיש לי כלפיהם, הם לא תמיד מגלים. את הידיעה על הסרטן קיבלתי שבוע לפני שהבן שלי סיים קורס קצינים ולא שיתפתי אותו עד אחרי שהוא מסיים. לאורך כל התקופה היה לי ברור שאני הולכת לעבור את זה ולהמשיך בחיי".
"במשך שנים רבות עסקתי בחדשות וסדר היום היה מנהל לי את החיים. עכשיו אני יכולה לקום בחמש וחצי וללכת לים ופתאום הזמן הוא שלי ואני מנהלת אותו"
# # #
איך בתוך כל המערבולת הזו שרדת את תקופת הקורונה?
"מתנהלים הרבה בזום. אני מאוד שומרת על עצמי, עברתי חיסון ויש הרבה זהירות. אני כל בוקר הולכת לים וצועדת, בזמן שיש מעט מאוד אנשים. להקרנות הגעתי תמיד אחרונה ועם הרבה מסכות לטכנאים ואת האימונים אני מקיימת בזום. התחלתי לצייר, אני אדם של מילים וכתיבה ופתאום אני מחזיקה צבע ביד. את הים מאוד אהבתי תמיד והוא הפך להיות חלק מרכזי ממני. אבל מאוד חשוב לעשות הכל בהדרגה ואני אימנתי את עצמי לעשות שינוי".
ספרי קצת על העשייה שלך כיום.
"אני מאמנת נשים וזוגות בכל מיני תחומים. נשים שמבקשות לעשות שינוי, שמגיעות לצומת בחייהן כאשר לקורונה יש חלק מאוד גדול בזה והן מבקשות לעשות משהו אחר. אולי גם האווירה האפוקליפטית גורמת לאיזשהי תובנה של 'מה הספקתי עד עכשיו', 'לאן אני יכולה להתקדם ולהגיע'. האימון הוא מכוון ואני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. צריך להבין שתקופת הקורונה גרמה ללא מעט שינויים, דפוסי התנהגות השתנו, גם אצל זוגות וגם אצל אנשים בודדים. אנשים שחיו זוגיות נפלאה, פתאום הכל משתנה להם, אין נסיעות לחו"ל, מסעדות ומפגשים חברתיים ואז לא פעם מתגלים קשיים, דברים שלא באו לידי ביטוי לפני כן. אני מדברת גם על אנשים שהוצאו לחל"ת ואיבדו את הפרנסה שלהם. אני מסבירה שצריך לעשות דברים בשעות קבועות, בזוגיות לתת אחד לשני מרחב על מנת לנשום. יש נשים שנמצאות לבד והחרדה גדלה וגם פה אני עוזרת להן להתמודד עם התקופה. האווירה גורמת לתובנות ואני יכולה לעזור ולחלוק גם מהחווית האישיות שלי. התהליך הזה הוא תהליך קסום".
מתגעגעת לטלוויזיה?
"לא ממש. אני עוסקת בתיעוד, לא תיעוד חדשותי, אלא דברים יותר עמוקים, עובדת על הרבה סדרות וכתבות מגזינים גם באופן פרטי וגם דרך גופים שונים ואני כותבת הרבה. משהו בקצב אצלי השתנה, אני יותר מעמיקה, אני אדון לזמן שלי ועכשיו אני רואה כמה שטוב לי במקום החדש שלי. במשך שנים רבות עסקתי בחדשות וסדר היום היה מנהל לי את החיים. עכשיו אני יכולה לקום בחמש וחצי וללכת לים ופתאום הזמן הוא שלי ואני מנהלת אותו. אני מתחילה עכשיו שנה חדשה במקום אחר לגמרי, רחוקה במובנים רבים משנים קודמות".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות