רחלי ילדה במושב האחורי של המכונית: "ואז אני אומרת ליהודה שהוא בחוץ"

לא כך תכננו רחלי ויהודה גולדשטיין ללדת את בנם בכורם. ביום שישי האחרון, אחרי שהחלו לרחלי צירי לידה, יצאו בני הזוג לכיוון בית החולים אסף הרופא, אבל כבר בדרך החלה הלידה ורחלי, בקור רוח, ילדה את התינוק ברכב על הספסל האחורי. למרות הצעקות של רחלי והחשש, יהודה לא עצר והמשיך לבית החולים. לתינוק ולרחלי שלום, וגם ליהודה. בשישי הקרוב הם יקיימו את ברית המילה בחיק המשפחה.

רחלי בת 25, עובדת סוציאלית. יהודה בן 28, רואה חשבון. "לפני כשבוע, עברנו דירה ואמרתי שעד שאני לא מסיימת לפרוק אני לא יכולה ללדת", מספרת לנו בחיוך רחלי. "גם על פי התאריך המיועד עוד היה לי זמן. זו לידה ראשונה ובדרך כלל אומרים שלא יולדים בזמן וגם כך לוקח לפחות 20 שעות מתחילת הצירים ולכן לא הייתי בלחץ. ביום שישי בשעה 13:45 סיימתי לפרוק את הארגז האחרון ואמרתי ליהודה שסיימתי לפרוק את הארגזים ולדעתי מתחיל לי ציר ראשון. בשלוש וחצי הבנתי שזה צירים אמיתיים, כי הזמן בין הצירים הלך ופחת והתחילו לי כאבים ממש חזקים. התחלתי לתזמן וראיתי שבין ציר לציר יש כשלוש דקות. בקורס הכנה ללידה שעברתי, אמרו לא למהר להגיע לבית החולים, במיוחד בלידה ראשונה על מנת לא לחכות שם".

אז בהתאם למה שנאמר לה בקורס ההכנה, רחלי לקחה את הזמן שלה. היא נכנסה להתקלח והחלה להתארגן על מנת לנסות להעביר את הזמן. "תוך כדי התארגנות הרגשתי שהצירים הולכים ובאים בצורה מאוד כואבת ואני אומרת ליהודה שלא בטוח שאספיק להגיע לבית החולים ואולי כדאי להזמין אמבולנס. מצד שני, אמרתי שזו לידה ראשונה, זה בטח ייקח זמן ולכן החלטנו לצאת לדרך לאסף הרופא. תכננו ללדת בלידת מים בבית החולים אסף הרופא והייתי בטוחה שעוד אספיק", היא ממשיכה ומספרת. "ירדנו לרכב בשעה 17:10, לקחתי מגבת והתיישבתי מאחור, אמרתי במידה ותתחיל הלידה שיהיה לי נוח. עדיין הייתי בטוחה שזו רק תחילת הלידה ולא הספקתי לדבר עם אף אחד מהמשפחה. בשעה 17:25, אני מבינה שהלידה בעצם התחילה. מאחר ועשיתי קורס הכנה ללידה והסבירו לנו את התהליך, מה השלבים ומה מרגישים, הבנתי שהתינוק מתחיל לרדת. אמרתי לעצמי שאני חייבת להתרומם כי הוא לא יכול לצאת לבד והחשש שלי היה שהוא יתקע. צרחתי צרחה חזקה, צרחה לא של פחד אלא של כאב, וידעתי שאני חייבת לדחוף אותו כמו שלימדו אותי וכך היה. ואז אני אומרת ליהודה שהוא בחוץ, הוא מסתכל ורואה את התינוק על הידיים שלי. ברגע הראשון הוא היה לחוץ, אבל הוא נרגע כשהוא שמע את התינוק מתחיל לבכות", היא מספרת בגאווה.

רחלי מסבירה שבשלב הזה היא החלה להניק אותו כמו שהדריכו אותן. "היינו שלוש דקות מבית החולים, אמרתי ליהודה שימשיך לנהוג, כל הדרך הוא נהג בתנאים לא תנאים, לא פשוט לנהוג שאתה שומע את אשתך צורחת למרומים והוא לא הפסיק להגיד לי שאני גיבורה".
המאבטחים שפגשו אותם בכניסה לבית החולים, כבר הודיעו לצוות הלידה והאחות והסניטר חיכו להם בחנייה. רחלי לא שכחה לבקש מיהודה לצלם אותם למזכרת. "הם לקחו אותי על אלונקה לחדר לידה, ניתקו את חבל הטבור. כולם היו בטוחים שמדובר בלידה שנייה והיו בשוק מכך שזו לידה ראשונה שלי".
בשום שלב לא היית בלחץ?
"כולם שאלו אותי, אבל לא. אולי בזכות שעשיתי את הקורס, ידעתי מה השלבים. אני תמיד אוהבת לדעת מראש מה צריך לעשות. יכול להיות שאני גם עדיין לא מעכלת את כל הסיטואציה וכרגע זה יותר מצחיק אותי מאשר מלחיץ אותי. הרגשתי גאווה שעזרתי לתינוק שלי".

אז כמה הוא נולד? רחלי מציינת שלמרות שהיא ויהודה נולדו במשקל של כארבעה קילו, התינוק הגיח לעולם במשקל של 2.790 קילו. ומה עם הברית? "הברית אמורה להתקיים ביום שישי, בחיק המשפחה", אומרת רחלי. "זה נחמד להיות רק עם האנשים הקרובים לך, במיוחד כשכמה ימים לפני ילדת והגוף שלך עוד עייף".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו