אז מה עושים אנשים בפתח תקוה בתקופת הקורונה? כותבים ספרים

בימים אלה, ימי הקורונה, יוצאים לשוק לא מעט ספרים חדשים וביניהם גם ספרים של סופרים מקומיים. המשותף: כולם נכתבו בתקופת הקורונה. אז מה יש בה בתקופת הקורונה הסוערת שמביא אנשים לכתוב ספרים? סיגל מזרחי, הבעלים של הוצאת סיגליות, מספרת: "יש פריחה יצירתית בתקופה הזו. אנשים כתבו המון בתקופה הקורונה. זה זמן התכנסות, לאנשים התפנה זמן רב, זמן בו הם יכלו לכתוב. במהלך התקופה הזו, קיבלתי לא מעט טקסטים. טקסטים שרבים מתוכם לא ייצאו לאור דרך הוצאה, כי לא כל מה שמישהו כותב מתאים לשוק. אבל בסך הכל כתיבה זה משהו שבוער בבטן ומשחרר וגם לזה יש ערך. לכן יש אנשים שמוציאים את הספרים באופן עצמאי, כי חשוב להם להוציא את הספר החוצה".

סיגלית מזרחי

רפי דהן. צילום זאב שטרן

"החלטתי שאני מספר לנכדים על הילדות במרוקו"

רפי דהן, "הציפור שבלב"

המשנה לראש העירייה רפי דהן הוציא את ספרו החמישי, ספר הילדים 'הציפור שבלב'. "במהלך הסגר והסבב הראשון של הקורונה, לא נפגשתי עם הנכדים שלי במשך חודשיים וחצי וזה היה מאוד קשה", מספר דהן. המפגש הראשון איתם לאחר הסגר היה מאוד מרגש. היו להם המון שאלות כמו לאן סבא וסבתא נעלמו. נכון שתקשרנו בפייס טיים, אבל זה לא היה כמו הדבר האמיתי. אחד הדברים שאנחנו עושים ביחד, זה שאני מקריא להם ספרים, בדרך כלל זה מהספרים הקלאסיים ובמפגש המחודש, החלטתי שאני מספר להם סיפור על הילדות שלי במרוקו בהרי האטלס. מדובר בסיפור שמשלב את החיים במרוקו לצד הדמיון".

הציפור שבלב מאת רפי דהן

הספר של דהן מספר על היותו ילד בגן, ביום חורפי וסוער. "בסיפור אני הולך לגן, ללא מטריה וברגל ובדרך נעצר מתחת לעץ על מנת להמתין שהגשם יחלוף ויירגע. שם אני שומע ציוץ של ציפור שקוראת לעזרה. הציפור נמצאת בתוך שלולית מים ואני אוסף אותה ורץ הביתה לאמא. אני חושש שאמא תכעס, אבל היא לוקחת את הציפור ומטפלת בה, בזמן שאני חוזר לגן. בהמשך, הציפור מבריאה, מצייצת ועפה ואני מחליט בתור ילד לשחרר אותה. אחי הגדול שואל אותי למה לשחרר את הציפור ואני אומר לו שמקומה בטבע ואני עולה לגג ומשחרר אותה. הציפור מתעופפת ואז חוזרת להודות לי על הטיפול בה", הוא מספר.
דהן מציין: "בזמן שהקראתי לנכדים את הסיפור, שאלתי אותם מה נכון לעשות, האם זה בסדר לשחרר את הציפור ומה הם היו עושים וסיימתי את ההקראה עם השיר 'יש לי ציפור קטנה בלב' של יגאל בשן. הנכדים מאוד התלהבו ואני התלהבתי מהתגובה שלהם ולכן החלטתי להקריא את הסיפור גם בגן של הנכדים שלי וגם שם זו הייתה חוויה מאוד גדולה והילדים כולם התלהבו. הילדים שיתפו אותי בסיפורים אישיים, אחד סיפר על הכלב שלו שנפצע, על החתול בו הוא טיפל ואז הבנתי שאין לי מה להתלבט, אני צריך להוציא את הספר".
עד כה כתבת רק למבוגרים.
"נכון. כאיש חינוך כתבתי ספרים בהקשר של חינוך, מסרים חברתיים, אהבת הארץ והמולדת. המפגש המחודש עם הנכדים הוביל אותי לכתוב גם לילדים ובסוף החודש אמור לצאת ספר נוסף, הפעם לנוער, וממנו אני מתלהב יותר מכל".

מגזין סופרים – אריאל הכהן

"מצאתי את עצמי בבית לבד, לא רק בלי עבודה, אלא גם בלי אוויר"

אריאל הכהן, "דרך לא דרך"

תושב העיר והמחזאי אריאל הכהן הוציא באחרונה את "דרך לא דרך", רומן ביכורים שלו. הספר עוסק באהבה, מערכות החיים, יחסים ורגשות. "אני כותב לתיאטרון ובחודש מרץ הייתה אמורה לעלות הפקה חדשה שלי, קומדיה", הוא מספר. "היינו אמורים להתחיל חזרות ואז הגיעה הקורונה והסגר הגדול וכך מצאתי את עצמי בבית לבד. לא רק בלי עבודה, אלא גם בלי אוויר. אני ללא זוגיות, בלי תיאטרון ובלי השחקנים. באחד הימים שאלתי את עצמי שאלה פשוטה, איך הגעתי לפה, לפתח תקווה ואז נזכרתי שהגעתי לעיר בגלל אהבה. לפני תשע שנים הכרתי מישהי מקסימה ובאתי לגור איתה בעיר. חיינו ביחד שבע שנים, עד שזה נגמר והמשכתי לגור בעיר, כי אני אוהב את פתח תקווה, את השוק, המרכז הישן ואזור הברים. פתח תקווה היא סוג של בועה, עם אנשים נחמדים שרוצים לעזור לך".
ולמה לכתוב ספר ולא מחזה?
"מהסיבה שבימים האלה, לכתוב מחזה כשהכל מסביב מת ואין צפי מתי חוזרים, זה אומר לכתוב מחזה שלא בטוח שבכלל יעלה, לכתוב אותו למחשב וזה לא כיף. לפני מספר שנים, כתבתי סיפורים קצרים בהקשר של אהבה ואמרתי שזה הזמן הנכון לבוא מהצד של הפרוזה. ישבתי ימים ושעות ויום רדף יום. לכתוב ספר זו חוויה שונה ממחזה. במחזה אתה חושב על במה ובספר אתה יכול ללכת לאיבוד והמילים מתחברות לדמויות. וכל הזמן חשבתי איך הספר יהיה מיוחד ולהעביר אותו לקורא בצורה בלתי נשכחת".
ואיך עושים זאת?
"הספר הוא רומן שיש בו חמישה סיפורי אהבה והם מובאים לקורא כמו משחק. סיפור אחרי סיפור. אפשר לקרוא את הספר מהתחלה לסוף ואפשר לקרוא כל סיפור בפני עצמו ללא סדר ואז הסיפור מקבל משמעות אחרת".

מגזין סופרים – דרך לא דרך מאת אריאל הכהן

למי הספר מיועד?
"כל מי שאוהב/ת ספרות יפה. מי שמחובר לאהבה, פרידה, יחסים. בספר יש המון הומור, אבל הוא גם נוגע בעצבים חשופים, של נטישה, של מחשבות עמוקות. זה ספר כיף, כי הוא כתוב בשמחה ובזמן קשה. הזמנים הקשים, הם הזמנים היצירתיים ביותר שיש לסופרים ואני כבר כותב את הספר הבא, שיהיה בווריאציה דיגיטלית. עובדה חשובה היא שכמו שבהצגות שלי עשיתי הכל לבד מההתחלה ועד הסוף, ככה גם עם הספר. במקום ללכת עם הראש בקיר ולשלוח את כתב היד להוצאות הגדולות ולקבל תשובה אחרי חצי שנה, למדתי להוציא לאור, וחיפשתי ומצאתי אנשי מקצוע מעולים שילוו אותי ביצירה".
הכהן נולד בשכונת באריו נורטה שבבואנוס איירס. בגיל 5 עלה ארצה לטבריה, אחרי הצבא עבר לתל אביב ובשנים השנים האחרונות מתגורר בשכונת רמת ורבר בפתח תקווה. יש לו תואר שני בתנ"ך והוא מלמד במספר מסגרות וולונטריות. לצד זה הוא כתב מספר מחזאות שקטפו פרסים: "תמות אהובי", "הרווק", "על גברים נשים ואלוהים", ו"טובעים השניים".
ואתה רואה מתישהו סוג של חזרה חלקית לשגרה במקצוע שלך?
"לא. כבר חצי שנה שאנחנו בבית ולא רואים את הסוף ומתי הכל יסתיים. אנחנו הולכים להפגנות ולא רואים קצה. כלום יושבים בבית ומחכים וזה נורא. מדובר באלפים, אין ספור של אנשים שלא עובדים וזו מצוקה גדולה".

מגזין סופרים – דורון בראונשטיין. צילום יח"צ

"דווקא בתקופת הסגר מצאתי את עצמי זוכה לנביעה של יצירה"

דורון בראונשטיין, "לנועה יש קורונה", "קורונה: המחלה שמשגעת את העולם"

בימים אלה הוציא דורון בראונשטיין (44) סופר, משורר, מחזאי, זמר ואמן, תושב פתח תקוה, שני ספרים חדשים בנושא הקורונה. הספר הראשון הוא ספר הילדים 'לנועה יש קורונה", אשר עוסק בילדה החוזרת יום אחד מבית הספר עם חום גבוה, ומסתבר שנדבקה במחלה. היא ואמה נכנסות לבידוד ולאשפוז בבית חולים ולבסוף מחלימות. הספר השני – "קורונה: המחלה שמשגעת את העולם", הוא ספר המספק מידע על מקורות הקורונה, הסיבות הפיזיות להגעתה לעולם, ההשלכות של המחלה על הכלכלה ועל החברה ואת השפעת התקשורת והרשתות החברתיות. הספר חוקר גם תיאוריות קונספירציה שונות שנקשרות למחלה הזאת ויש פרק המוקדש לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ והיחסים המורכבים שלו עם ממשלת סין.

מגזין סופרים – לנועה יש קורונה מאת דורון בראונשטיין

"אני מאמין במשפט מעז יצא מתוק ולפעמים דווקא ממקומות קשים ומורכבים, יכולה לנבוע יצירה מיוחדת", אומר בראונשטיין. "דווקא בתקופת הסגר הקשה שבה הייתי בבית, ספון בדירתי בפתח תקווה, מצאתי את עצמי זוכה לנביעה של יצירה וממש כמו שליח שנבחר, מצאתי את עצמי כמו פסנתרן, יושב וכותב ועורך ועושה הגהות".
הוא מספר מאיפה הגיעה ההחלטה לכתוב שני ספרים: "הספר לנועה יש קורונה, נכתב בעקבות כתבה שראיתי בטלוויזיה על מחקרים שעסקו בשאלה האם ילדים שנחשפים להורים/ סבא וסבתא עם קורונה נדבקים יותר או פחות. החלטתי לעודד את אותם ילדים והורים והספר מסופר מהחוויה של הילדה. הספר השני הוא מחקר בו נכנסתי לעובי הקורה ולמדתי את התחום. אני אישית מאמין שקורונה זו מחלה מהונדסת ומסרב להאמין שמחלה ששיתקה ושינתה את פני העולם כולו בצורה מטורפת, הגיעה סתם כך מסין".
איך הספרים התקבלו?
"מצוין. אנשים פשוט אוהבים אותם".
ומה הספר הבא?
"אני יותר מתקשר ספרים, מאשר כותב ספרים. אני חולם חלומות וזה נותן לי את התמריץ לכתוב. אני עובד על רומן שעוסק בבחור פלסטיני".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו