בכיתה ז' חטפתי לראשונה בחיי מכות רציניות. זה היה נער מכיתה ט' | הטור של מאירה ברנע גולדברג

בתחילת השנה, לאחר מפגש סופרת שקיימתי באחד מבתי הספר, ישבתי בספרייה לנוח לקראת המפגש השני שאמור היה להתחיל אחרי הפסקת האוכל. לפתע הדלת נפתחה, ילדה ברחה מילד אחר שרדף אחריה. הנוכחות שלי לא הרתיעה אותו, הוא תפס את הילדה והחל להכות אותה בחוזקה. בלי לחשוב פעמיים קפצתי ממקומי ודרשתי ממנו להפסיק. הוא הסתכל עלי במבט כועס ועזב את הספרייה. הילדה התחילה לבכות. חיבקתי אותה והצעתי לה שנלך יחד למורה לספר לה מה קרה. הילדה סירבה. "זה לא יעזור, זה רק יעשה את הכל הרבה יותר גרוע".

במשך כל ההפסקה היא סיפרה לי כמה רע לה בבית הספר, ואיך היא חוטפת מכות ושותקת. זה החזיר אותי לילדות שלי בבית הספר.

כשהייתי בכתה ז' הייתה ילדה מכיתה ט' שבכל בוקר הייתה מחפשת אותי וגונבת לי את גומיית השיער מהראש. אני לא יודעת אם אתם זוכרים את תקופת גומיות הקטיפה היפות. אחרי כמה פעמים כאלו הפסקתי להגיע עם גומיות קטיפה. זה לא עזר. היא כבר התרגלה לצחוק על כל העניין והמשיכה לחפש אותי. אין לי מושג למה, אבל גם אני שתקתי. בחיים לא התלוננתי, לא חשבתי שאני יכולה להתלונן, לא חשבתי שאם אתלונן עליה משהו ישתנה. להפך, חשבתי שהמצב יהיה גרוע יותר. פשוט קבלתי את המצב בהכנעה, בתיק היו לי גומיות פשוטות ואחרי שהיא פירקה לי בגסות את הקוקו, ניגשתי לתיק, לקחתי גומיה וסידרתי לעצמי מחדש את התסרוקות.

אני די בטוחה שהיו מורות שראו את הסיפור הזה קורה ופשוט בחרו לא להתערב. זה היה נראה לי מאוד הגיוני באותה תקופה. ילדים לא מערבים מבוגרים בעולם שלהם.

בכיתה ז' לראשונה בחיי חטפתי מכות רציניות, זה היה נער מכיתה ט'. אני אפילו לא זוכרת למה, זה קרה בתור לקיוסק. זו לא הייתה סתם דחיפה או מכה. הייתי כל כך מזועזעת מהסיפור שברחתי לשירותים וסירבתי לצאת מהתא. "הפעם" חשבתי לעצמי, "אני חייבת לספר".
אף על פי שהתביישתי שיצחקו עלי כי אני כבר ילדה גדולה, עשיתי את זה. הלכתי ליועצת בית ספר כי חשבתי שהיא תוכל לעזור לי. מה שקרה לאחר מכן מדהים אותי עד היום. הנער נקרא לבירור שאחריו הופעלה עלי מערכת לחצים עצומה לחזור בי מהתלונה כדי שלא לפגוע בסיכויו להתקבל לתיכון טוב. גם היועצת עצמה ישבה איתי והסבירה לי עד כמה אני מסכנת את העתיד של אותו נער ושאם אלך עם התלונה הזו עד הסוף, הכל יהיה על מצפוני. אמו של הנער שוחחה איתי והוא אפילו בכה.

בסוף בשל הלחץ שהופעל עלי, אמרתי שכנראה הוא הרביץ לי בטעות ולא בכוונה ושפרשתי את הסיטואציה בצורה מוטעית. היועצת צעקה עלי. "למה לא אמרת מהתחלה שזה היה בטעות? כמעט הרסת את החיים שלו". ואני רק רציתי לשכוח מכל הסיטואציה הזו. ניסיתי לרמוז לה שאני לא סתם חוזרת בי מהתלונה, שיש סיבה, שאני חשה מאוימת, אבל היא הייתה כל כך עצבנית שברחתי מהחדר שלה בלי לומר דבר.

כשהסתיים המפגש האחרון שערכתי באותו יום בבית הספר, חיפשתי את אותה ילדה ונתתי לה במתנה ספר מיוחד שאני העורכת שלו. לספר קוראים "מדריך לגיבורת על". נתתי לה גם את מספר הטלפון שלי ואמרתי לה שלא תתבייש להשתמש בו. כמו כן ניגשתי לסגנית המנהלת וסיפרתי לה על הילד שהרביץ לילדה, ועל כך שהיא מפחדת להתלונן. הובטח לי שהמקרה יטופל כראוי.
למחרת הילדה התקשרה להודות לי על הספר וסיפרה לי שאותו ילד הושעה מבית הספר. מאז אנחנו בקשר ומתכתבות מידי שבוע בוואטסאפ. לצערי הרב הילדה בסוף נאלצה לעבור בית ספר כדי לפתור את בעיית האלימות נגדה.

כשהייתי ילדה, בכל פעם כשנפלתי קורבן לבריונות, ברחתי לעולם הדמיון והכתיבה. בסיפורים שכתבתי, הילדים החלשים היו החכמים שהצליחו בעזרת תחבולות להעניש את הרעים. אהבתי לשבת בחדר ולהמציא סיפורים שבהם העולם היה עדיין אכזרי ומרושע אבל בסוף הרעים תמיד נענשו.

סופר אמא – מדריך לגיבורת על

אין לכם מושג כמה שמחתי לערוך את הספר "מדריך לגיבורות על". הספר מספר על ליסה, ילדה חמודה שעברה לגור עם סבתא שלה בעיר חדשה וסובלת מאוד בבית הספר. חבורת ילדים הפכו אותה לקורבן קבוע. בכל יום היא בורחת מפניהם מיד בסיום הלימודים ומתחבאת בספריה. יום אחד היא מוצאת באחד המדפים ספר משונה, ספר אדום זוהר. היא מרגישה שהספר ממש מושך אותה אליו, הספר מדבר אליה. היא לוקחת אותו ומגלה ספר מיוחד במינו, ספר בשם "המדריך לגבורות על". הספר מסביר איך להתאמן ולרכוש 101 מיומנויות של גיבורת על אמיתית. ההתחלה של ליסה לא פשוטה, היא מנסה לפעול לפי ההסברים אבל דבר לא קורה. בעזרת נחישות ואמונה עצמית היא מצליחה לעוף ומשם הכול פשוט יותר. דבר אחד ברור, ליסה לוקחת את העניינים לידיים כי היא יודעת שלאף אחד לא מגיע לסבול מבריונות. כעת בספר השני בסדרה (שגם אותו ערכתי) שבקרוב יראה אור, ליסה מחליטה לשים סוף לבריונות בבית הספר ומתחילה לטפל בבעיות שלה, לא רק בבעיות של אחרים.

לאף אחד לא מגיע לסבול מבריונות. בית הספר צריך להיות מקום מוגן ובטוח לילדים, וכל מנהל ומנהלת, כל מורה וכל איש חינוך חייבים להיות מחויבים לעניין. אגב, גם היום כשאני בת 42 עוד מעט, אני אוהבת לדמיין איך כל האנשים המנוולים מקבלים את עונשם בסוף … הלוואי שהכל היה כל כך פשוט כמו בדמיון.

סופר אמא – ילדים סופרים

ילדים סופרים / סיפורי ילדות אמיתיים של אמנים שהפכו לאגדה / דיויד סטבלר, אייר דוגי הורנר, הוצאת הכורסא

ספר קסום לילדים שמספר את סיפור ילדותם של סופרים מפורסמים.
מכירים את ג'יי. קיי. רולינג? המחברת של הארי פוטר? מסתבר שהיא סבלה מבריונות בבית הספר. ילדה בכתה הרביצה לה באופן קבוע ורולינג החליטה לא להיכנע כמו התלמידים האחרים בכתה. זה אומנם עזר לה לא לקבל מכות, אבל היא נאלצה להסתכל טוב טוב לאן היא הולכת כדי שאותה ילדה לא תארוב לה מעבר לפינה. בעקבות הבריונות שהופעלה כנגדה רולינג ברחה לעולם הדמיון והחלה לכתוב ספרים על גיבורות נועזות שנלחמו ברשעים. גם הסופר אדגר אלן פו הסתבך בקטטות שלא באשמתו מאחר שהיה ילד שונה.
מחבר הספר "אליס בארץ הפלאות", לואיס קרול, נפל גם הוא קורבן לבריונות. לואיס קרול גמגם ונראה קצת שונה במשך רוב ילדותו, הוא התחמק מבריונים עד שמצא את הדרך להתמודד.
מעניין לקרוא את סיפורי ילדותם של הסופרים המפורסמים ולראות שהם בעצם לא כל כך שונים מאיתנו, לראות שגם להם היה קשה לפעמים אבל למרות הקשיים הם הצליחו להתגבר.
ספר גאוני ומיוחד, מתאים לתלמידים בבית ספר יסודי וגם להורים שלהם.
עוד בסדרה: ילדים אמנים / סיפורי ילדות אמתיים של אמנים שהפכו לאגדה.

סטטוס לשבת: "אמא עיזרי לי, ספרי לי איך השמנת"

אבישי: אמא, סבא אמר לי שאני רזה מידי ושאני חייב להשמין. תוכלי לעזור לי ולספר לי איך את הפסקת להיות רזה?

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו