ברגע שהתחילו דיבורים על סגר נוסף הרגשתי את תחילתו של אי שקט שמציף לי את התודעה. לא יכולתי לחשוב שוב על מצב בו אני כלואה בבית בלי אפשרות לצאת לשום מקום, לעבוד, לפגוש חברים, לטייל. אחרי יום של מחשבות מדכאות הבנתי שזה לא בשליטתי, שאם המצב ידרדר לכדי סגר נוסף, אין לי הרבה מה לעשות עם זה חוץ מלהכין את עצמי, כלומר לדאוג שכל מה שעושה לי טוב על הלב יהיה בבית.
כשחשבתי על תקופת הסגר, שפתאום נראית לי רחוקה כל כך, נזכרתי במה שעזר לי להעביר את הימים הארוכים: פיג'מות נעימות ושמחות, בגדי בית יפים ונוחים, גרביים צבעוניים, מצעים בגווני פסטל וחפצי נוי קטנים שעושים לי טוב. אז כן הטור הזה אולי יהיה קצת שטחי וצרכני, אבל גם זה חשוב לפעמים. חוץ מזה אפילו ראש הממשלה אמר שצריך להניע את הכלכלה, לא?
סופר אמא – מאירה והכובע
אז החלטתי לקפוץ לקניון לרכוש בגדי בית נעימים שישמחו אותי בתקופה המוזרה הזו ועל הדרך אולי למצוא גם ג'ינס חדש.
אחרי שיטוט במספר חנויות נכנסתי לדיכאון קל.
"מכנסיים קצרים? למידה שלך?", בחנה אותי מוכרת צעירה במבט עקום, "אני אבדוק אם נשארו". היא חזרה בידיים ריקות. "אין לנו כל כך הרבה דגמים במידה הזו".
עמדתי מול המראה. נראיתי לעצמי די חמודה. לא, אני לא דוגמנית, אני אישה בת 42 עוד מעט, יש לי בטן שמנמנה, רגלים רזות, לא משהו דרמטי. אני לובשת מידה 44 ולפעמים 46.
עברתי לחנות הבאה. בכניסה הייתה פרסומת עם דוגמנית גדולה ויפה. "כאן בטח אצליח למצוא בגדים", חשבתי לעצמי. אבל למרבה ההפתעה, הדוגמנית הגדולה בפרסומת נמצאת שם רק ליחסי ציבור. מידות בשבילי לא היו שם.
כך עברתי מחנות לחנות רק בשביל לגלות שהמידות שלי תמיד נגמרו, שאם ה- xl קצת לוחץ לי, אין מידה גדולה יותר ושלעיתים נדמה שלמוכרות ולמוכרים לא ממש נעים ממני.
זה מצחיק, לא משנה כמה אני שוקלת, מגיל 19 ועד היום, ממשקל 60 ועד משקל 80, מבחינת עולם האופנה אני תמיד שמנה, זו שצריכה ללכת לחנות מיוחדת בקניון. אבל בחנויות המיוחדות שם אני רזה מידי והבגדים נופלים ממני.
נכנסתי לכוווווווווול חנויות הבגדים בקניון ומצאתי אולי בגד אחד שהתאים לי וגם זה רק בגלל שהתפשרתי.
על הניסיון לרכוש ג'ינסים כדאי שאפילו לא אכתוב כאן מרוב שהוא היה מביך.
בסוף החלטתי להפסיק לנסות להתאים את עצמי בכוח לעולם שלא רוצה אותי. למה להתעקש לקנות בגדים במקום שלא נותן לי תחושה נעימה?
החלטתי לחפש מחוץ לקניון, נסעתי לחנות בשם פיפה ((pipa חנות שממוקמת באזור התעשיה ברעננה, ברחוב המסגר 4 ויש גם אתר אינטרנט מעולה, חפשו בגוגל 'אופנת פיפה'). שמעתי עליה הרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק "אופנה מלאה ישראל".
תקשיבו לי – מדובר בגן עדן לנשים במידות 42-52 (וגם לגברים). פתאום לא הייתי צריכה טובה מאף אחד! כל הבגדים הכי אופנתיים במידות שפויות. אף מוכרת לא גלגלה עיניים כשביקשתי מידה קצת יותר גדולה כי הג'ינס לא נסגר.
סופר אמא- טייטס. צילום אביטל אפשטין
אני רוצה להמליץ על כמה פריטי בסיס משמחים ביותר:
טייטס LILLY:
בתור מי שמידות "וואן סייז" תמיד קטנות עליה, אני שמחה לבשר לכן שיש דבר כזה באמת, וואן סייז. כשנגעתי בבד ממנו עשוי הטייטס, הרגשתי שאני מתאהבת. הטייטס עשויים מבד רך ונעים במיוחד שאינו מורגש כלל בלבישה. בול מסוג הבגדים שאחרי פעם אחת שלובשים אותם, אי אפשר להבין איך הסתדרנו קודם. בסדרה יש טייטס בצבעים חלקים וקלאסיים כמו שחור, כחול, אפור וגם במגוון הדפסים: פרחים, צבאי, כוכבים, חתולים, כלבים, תווים, פלמינגו ועוד.
אני בחרתי שני סוגים, אחד שחור (לפעמים קשה לי לברוח מהמנהג שהתקבע אצלי מגיל צעיר שבגלל שאני מלאה אני חייבת ללבוש שחור כדי להרגיש טוב עם עצמי), והשני צבעוני ועליז. והוא כל כך נעים!! כתבתי כבר כמה הבד רך ונעים?.
סופר אמא- שמלה. צילום אביטל אפשטין
שמלת CHERRY
מכירות את זה שפתאום נשמעת דפיקה בדלת ולא נעים לנו לפתוח לשליח או לשכן כי אנחנו לא לבושות כמו שצריך? בסגר הסיטואציה הצחיקה אותי. השמלה הזו פותרת לי את הבעיה. שמלה שחורה, בגזרת A ובאורך הברך, בעלת שרוולים קצרים וכיסים (כיסים תמיד נותנים לי תחושה שמישהו חשב עלי כשעיצב את הבגד), עשויה מבד רך ונעים. כשיש סגר או סתם בימי שיגרה אפשר להתפנק איתה בבית וליהנות מהרכות ואפשר גם לרדת איתה לסיבוב קצר בחוץ. היא נראית הכי פשוטה אבל היא הרבה יותר מזה.
סופר אמא- גוזייה. צילום אביטל אפשטין
גוזיית LUCY
בואו נדבר קצת על דברים שאולי קצת מביך לדבר עליהם. יש לי בבית ילד בן 11 עוד מעט (ובשגרה גם לא מעט חברים שבאים לבקר אותו), אני לא יכולה לשבת כל היום בסלון בלי חזייה גם אם יש סגר וזה מוצדק. מצד שני אני לא בעונש. מאוד לא נוח להישאר כלואה בברזלים ימים שלמים.
עד לאחרונה שנאתי את המילה גוזיה. קנאתי בנשים רזות שיכולות להרשות לעצמן להסתובב איתן ואפילו לא חלמתי לנסות לקנות כזו עבורי, אבל החלטתי לראשונה לנסות ואני לא מבינה איך לא עשיתי זאת קודם.
בפיפה יש מגוון עצום של גוזיות למידות גדולות, חלקן עשויות מבד רך ללא תפרים, במגוון צבעים וגזרות, חלקן עם ריפוד נשלף וכתפיות מתכווננות ויש גם בעלות כתפיות רחבות וללא ריפוד. התלבטתי איזו לקחת ובחרתי את גוזיית LUCY. היא די פשוטה למען האמת אבל עושה את העבודה. היא עשויה מכותנה, היא תומכת היטב ומתאימה ללבישה גם בתור חזייה. מדובר בגוזיה מושלמת בעיקר לנשים בעלות עור רגיש כמוני.
# # #
מרעננה, קפיצה קטנה לשוק הכרמל. הפעם האחרונה שקניתי בגדים בשוק הכרמל הייתה כשהייתי בת 19. הגעתי לשם סקפטית לחלוטין, צעדתי כמו שהסבירו לי עד לכניסה הקרובה לרחוב אלנבי ושם כמו קסם מצאתי את דוכן החולצות הכי מגניב בעולם.
קניתי חולצות של להקות הרוק האהובות עלי ועל הבן שלי: חולצות ביטלס, חולצות של קווין ונירוונה. המבחר כל כך גדול והיה לי קשה לבחור אבל הכי חשוב, הייתה להם המידה שלי, והיא אפילו לא המידה הכי גדולה בדוכן. כדי להשלים את המראה העליז, בחרתי כובע שובבי עם הדפסה של החתול האהוב מאליס בארץ הפלאות שיוכל לשמש אותי בצעידות ברחוב.
סופר אמא- קופסה קפטן אמריקה
# # #
בדרך הביתה לא ויתרתי על חנות שאני מכירה כבר זמן רב, ואוהבת מאוד. MINISO – מיניסו. בפעם הראשונה שנכנסתי לחנות הזו נאלצתי לשבת רגע כדי לא להסתחרר משלל הפריטים המשמחים. מלא מחברות יפות, יומנים, פתקיות, כרטיסי ברכה, מוצרים קטנים שאני אף פעם לא יודעת מראש שאני צריכה וטוב שיהיו לי בבית. בתקופת הקורונה גיליתי כמה כיף להתלבש יפה וצבעוני וגם לשהות בבית מסודר עם פריטים קטנים שעושים מצב רוח טוב, כמו בובות קטנות וחמודות. במיניסו יש הכל והתלהבתי בעיקר מפתרונות האחסון שלהם, כל מיני סלים, ארגוניות, קופסאות, הכל מאוד פשוט וזול. הבן שלי התלהב מקולקציית גיבורי העל של מרוול. שווה לתת קפיצה לאחת מחנויות הרשת.
סופר אמא- מאירה ואבישי עם מסכות
סטטוס לשבת: אהבה למסכה
אבישי בן 10: "נראה לך שאפשר יהיה להמשיך ללכת עם מסכה גם אחרי הקורונה?. ככה אנשים מעצבנים שאני לא כל כך אוהב לא מזהים אותי".
תגובות