היום לפני 35 שנה התרחש אסון הבונים הנורא. ב-11 ביוני 1985, רכבת נוסעים התנגשה באוטובוס שהוביל תלמידים מחטיבת הביניים ברנר לטיול שנתי ונתקע על המסילה. באסון נהרגו 22 בני אדם: 19 תלמידים, מחנכת הכיתה, נהגת האוטובוס ואם מלווה. הילדים ההרוגים למדו כולם בכיתה ז' 12 והיוו כמחצית מתלמידי הכיתה.
מי שחייה ניצלו מהאסון היא מאיה סורמלו בן ישראל, שהורדה מהאוטובוס כשעה לפני שהגיעו ליעד. "החברים שלי היו מכיתה ז' 12 ואמרתי למורה שאני רוצה לנסוע איתם באוטובוס. היא הרשתה לי בתנאי שאני לא אפריע ולא יהיה בלאגן באוטובוס", נזכרה היום סורמלו בן ישראל. "איך שהתחילה הנסיעה, כמובן שהיה רעש ושעה לפני התאונה הטראגית, המורה החליטה להעניש אותי והעבירו אותי בחזרה לאוטובוס של הכיתה שלי, ז'1". היא מצתיינת שמרגע התאונה עצמה היא זוכרת מעט מאוד: "זה היה עניין של שניות, האוטובוס הסתובב בחזרה לכיוון פתח תקווה. לא ידענו מה קרה והבום הגדול היה כשהגענו לבית הספר. זו תמונה קשה שחקוקה לי בראש, ראינו בצומת לבית הספר המון הורים ונפל לנו האסימון שקרה אסון גדול. ההורים התנפלו על כל אוטובוס שהגיע וכל אחד ניסה לזהות את היקר לו ביותר. אף אחד לא ידע מה קרה, לא היו טלפונים ולאט לאט התחילו להגיע עדכונים מבית החולים על הרוגים ופצועים".
וההורים שלך?
"אבא שלי שמע ברדיו שהייתה תאונה של תלמידים ונסע לכיוון בית חולים רמב"ם בתקווה למצוא אותי פצועה. אני זוכרת שירדנו מהאוטובוס ורשמו כל ילד שהגיע והלכנו הביתה. אני זוכרת את ההלוויה ושעברנו מקבר לקבר. הגיעו להלוויה אלפי אנשים ובאותו רגע אתה מדחיק את מה שהיה. בהמשך אתה עובר בשבעה ממשפחה למשפחה. בבית הספר דאגו שיהיו המון אנשי מקצוע, אבל אני כילדה דחיתי והדחקתי ולא הסכמתי לדבר עם אף אחד ורק בחיים הבוגרים זה השתנה".
סורמלו בן ישראל מוסיפה שלפני כשנתיים יצא הספר 'פתאום הכל השתנה', של הסופרת – ליאת לידה סנדומיר, ספר עלילתי לנוער המבוסס על חייהם של תלמידי ז' 12 ומורתם. "אני ממליצה לקרוא את הספר שהוא סוג של דרך הנצחה למי שלא איתנו".
35 שנה לאסון הבונים. צילום צדוק בן משה
35 שנה לאסון הבונים. צילום צדוק בן משה
היום התקיים באנדרטה במושב הבונים טקס הזיכרון השנתי להרוגי האסון. את העירייה ייצג סגן ראש העירייה צדוק בן משה, שהניח את זר העירייה. "למרות השנים הרבות שחלפו, הכאב עדיין לא נתפס", אמר בן משה, "למקום הגיעו בני משפה והיה טקס מאוד מאופק. חשתי בכאב העמוק של כל הנוכחים, כאב של בני המשפחות שלמרות הזמן שחלף עדיין מתקשים לקבל את המוות".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות