המשואה, הצעדה, האירועים בפארק ובחיים עוזר: תושבים מספרים על חגיגות העצמאות הכי מיוחדות שלהם

הקצינה גל יוסף. צילום דובר צה"ל

גל יוסף

"כשאני חושבת על התקופה הזו בשנה מתחברים לי בראש שני אירועים. הראשון הוא שירת "התקווה" על הר הרצל בסיום טקס הדלקת המשואות בשנת 2014. הייתי בת 16 והוזמנתי להדליק משואה כיו"ר מועצת התלמידים הארצית, לצד המדליקות המכובדות ומנהיגי המדינה. אני זוכרת את הלב מתפוצץ ועוד רגע יוצא מהמקום. האירוע השני המאוד משמעותי הוא ביום הזיכרון בו הייתי בפעם הראשונה על מדים, בתור לוחמת עם נשק. זו הייתה התרגשות משולבת עם גאווה גדולה מאוד שפשוט קשה להסביר במילים. אני זוכרת שהגעתי לתיכון אחד העם בו למדתי ושוחחתי עם התלמידים על השירות שלי ובערב הלכנו לחגוג את עצמאות בפארק הגדול עם חברים, פעם ראשונה בתור חיילת שחוגגת בעיר בה נולדה. השנה אנחנו חוגגים בחיק המשפחה בצורה מצומצמת, עם על האש והפלאפל המסורתי שאבא שלי מכין בכל שנה ובמקום לשיר בפארק הגדול, אנחנו שרים שירי ארץ ישראל וקריוקי בבית".

שלמה צדוק

ד"ר שלמה צדוק

"ביום העצמאות הזה יש קורונה אבל יש גם זיכרונות מימים אחרים. אני מפליג ליום העצמאות בשנת 63. פעם ראשונה שראינו סרט קולנוע בקולנוע מאור. המנהל שרגא הרמן הבטיח לנו סרט אמיתי בקולנוע אמיתי. עשינו מקווה של שבוע וצעדנו בזוגות לקולנוע. ישבנו מהופנטים וחיכינו לסרט, אבל מה שקיבלנו היה יומני גבע כרמל, עאלק סרט אמיתי. לא אשכח גם את ההופעה האגדית של להקת קלוד והינשופים. מידי עצמאות היו עולים לבמת הארגזים שברחבת רחוב צלאח שלום ומנגנים שירים באנגלית שאפילו מלומדי קיימברידג', לא הבינו אותם, אבל הייתה שמחה בלב וזה מה שחשוב. ביום העצמאות הקרוב אני חוגג בנוסח אשכנז. כלומר, הכי לבד שאפשר ובלי אורחים. אבל בלי לקטר ויען כי אני חושב שיש לנו ארץ זבת חלב ודבש. עם סגולה ומודל מופתי לכל העמים. אני ממנגל בבית עם הגרעינים והמשפחה הגרעינית, הכי קרוב לרחוב, שתהיה לנו הרגשה של בכאילו פארק. וכמובן נעמוד אל מול הדגל בכל ביס שניתן ושיר שנשיר".

רק שאלה – חגית ויחנסקי. צילום דימה

חגית ויחנסקי

"יום העצמאות הוא אחד מהימים האהובים עליי בשנה, הצבעוניות, האורות, הזיקוקים, ההמוניות של האנשים שנפגשים ורוקדים ברחובות זה פשוט אושר, אני עוד לא מעכלת שגם את החג הזה אנחנו חוגגים בהסגר, מרגיש לי כאילו העולם השתגע ואף אחד לא יודע איך לעצור את זה. קשה לי להצביע על יום עצמאות אחד, אני פשוט אוהבת את כולם, בימי העצמאות אפשר להצמיד אליי מצלמה ולראות כמה פעילות יש לי ביום הזה, רקדניות בבמה הזאת, ורקדניות בבמה ההיא, ומסיבות והזמנות. השנה אין שום אופציה אחרת, נהיה בבית שלנו במרפסת אני והמשפחה הגרעינית שלי כמו כל עם ישראל, נשמע מוזיקה שמחה, נעשה על האש אולי ונשתדל לדמיין את הרחובות שמחים".

סיגל רפאלי

סיגל רפאלי

"בתור ילדה קטנה בפתח תקווה, חיכיתי כל שנה לחג החגיגי הזה שהצהיר קבל עם ועדה שיש לנו מדינה, וארץ יפהפייה. למדתי בבית ספר הס וכילדה אני זוכרת שכל שנה קבענו כל הכיתה להיפגש בחיים עוזר שם נערכו החגיגות והשמחות ופיצה USA זה מאסט לקנות ולאכול. אבל זכורה לי במיוחד חגיגת עצמאות באתיופיה שם שהיתי עם הורי בשליחות (אבי מטעם הצבא), כל הקהילה הישראלית נפגשה וחגגה ולחגוג יום עצמאות של ישראל באתיופיה, הייתה חוויה בלתי נשכחת. יום העצמאות הוא חג אהוב עליי במיוחד. השנה בגלל נגיף הקורונה נחגוג המשפחה הגרעינית וכמובן שאי אפשר בלי סטייק אנטריקוט עסיסי. וכן, מצאתלי תמונה בה אני ילדה בת 4, עם דגל ישראל כמובן".

שרה הפטל. צילום זאב שטרן

שרה הפטל

"חגיגות העשרים למדינת ישראל נצרבו בזיכרוני עד היום כאירוע הגדול ביותר בתולדות המדינה. ישראל ציינה זאת לאחר מלחמת ששת הימים כאירוע גדול ותשדירי הטלוויזיה נפתחו בשידורי מצעד צה"ל. אבל מה עושים כאשר מעטים מאוד היו בתי האב שברשותם טלוויזיה? קבוצות גדולות הצטופפו בבתים פרטיים שפתחו את ביתם להמונים, צפינו כולנו במצעד וגם בפלא הגדול ולאחר מכן יצאנו לחגוג ברחובות העיר ושם גם פגשתי לראשונה את מי שהיה בהמשך בעלי. זיכרון נוסף הוא מהתקופה שכיהנתי כחברת מועצה וכמנהלת מופת. באותה תקופה, התקיימו אירועים רבים ביום העצמאות, אך לצערי גמלאים נמנעו מלהשתתף בהם מכיוון שהיו המוניים מדי ולמחרת הצעירים יצאו לפיקניקים והגמלאים דור המייסדים נשאר בבית. חשתי את הצורך לקיום אירוע ייעודי לדור השלישי ופניתי לגיורא לב שכיהן כראש העיר בבקשה לקיים אירוע לגמלאים בבוקר יום העצמאות. לשמחתי הייתה לכך הענות רבה, מה שהפך למסורת עד היום הזה, להנאת רבים מציבור הגמלאים בעיר. כיום הורחבו האירועים להיכל התרבות העירוני. השנה לצערי נחגוג את יום העצמאות לבד בבית ונהיה בקשר עם המשפחה בזום".

אורי אהד

אורי אהד

"בשנת 2004 נבחרתי להיות מ"מ ראש העיר של איציק אוחיון וראש מינהל התרבות והופקדה בידי האחריות על ארגון אירועי יום העצמאות. מיד נזכרתי איך כילד היה אבא שלי מרכיב אותי על הכתפיים ברחבת העירייה המלאה ואני מותח את הצוואר כדי לנסות ולראות משהו. כבר הייתי אבא לשירה וכלקח מחוויות הילדות החלטנו לערוך מתכונת חדשה ובמקום במה מרכזית אחת הקמנו באזור החגיגות עשרה מתחמים עם הופעות שונות שכל תושב מצא בהן את מה שהוא אוהב. השנה כמו כולם אנחנו נהיה בבית, נעשה על האש ונחגוג עם הילדים".

חזי חקאק. צילום מתוך דף הפייסבוק

חזי חקאק

"אחד הזיכרונות הצרובים אצלי היטב התרחש בגיל 6. הייתי בגן יוכבד, גן דתי גדוש בילדים ברחוב הפורצים. סמוך ליום העצמאות הגננת סיפרה לנו על אירוע ייחודי שהגן יקח בו חלק – מצעד גני ילדים ברחוב חיים עוזר. נערכנו לארוע החגיגי בהכנת בריסטולים אותם קישטנו בשלל צבעי המים שפוזרו ברחבת הגן. אני, כמו רבים אחרים, ציירתי מגן דוד, זו אחת האופציות שהגננת הציגה בפנינו. לא זכורה לי התוצאה הסופית, אבל אין ספק שלשם כיוונתי. עשינו חזרות לקראת המצעד והיה חשוב שנקפיד להחזיק ידיים ושלא נצא מהשורות. היום החגיגי הגיע, התקבצנו ברחבת העירייה. הגננת עברה בין כל הילדים והצמידה לראשינו כובע מקרטון עליו מוטבע דגל ישראל כשגומי דק אחז אותו היטב בצוואר. משם יצאנו עם מאות ילדים נוספים לרחוב בשיירה ארוכה כשלכולם תלבושת אחידה , חולצה לבנה ומכנס כחול. מגרוני בקע השיר שאותו לימדו אותנו ושאותו הכי אהבתי באותם ימים: כָּל הָאָרֶץ דְּגָלִים דְּגָלִים. השנה, אני אחגוג את יום העצמאות בבניין בו אני מתגורר. אחת השכנות הציעה שניפגש, בהתאם לנהלי משרד הבריאות ונעשה על האש במרפסת שלה ובחלל הסלון".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו