"הנושא של הפיגועים קצת מודחק, אבל מתאונות הדרכים אנחנו סוחבים מראות וריחות לאורך זמן"

סרן רועי סימון, קרפ״ח (קצין רפואה חטיבתי) בנימין, מסיים את תפקידו בימים הקרובים. סימון, בן ה-24, היה במספר תפקידים רפואיים לפני תפקידו הנוכחי, אך מבחינתו התפקיד האחרון כקרפ"ח הוא המשמעותי ביותר. רגע לפני השחרור, הוא מספר על השירות ועל הקושי, בעיקר כאשר נתקלים בתאונות דרכים בהם מעורבים אזרחים. ואי אפשר בלי לדבר על ההיערכות לנגיף הקורונה בצבא.
"התגייסתי בשנת 2015 לחטיבת הנח"ל ובמשך שמונה חודשים הייתי בהכשרת לוחם ועברתי הכשרה של חובש. הייתי אמור להיות חובש קרבי בנח"ל, אך מאחר וגררתי איתי פציעה בברכיים מהתקופה בה שיחקתי כדורסל במכבי פתח תקווה, נפלתי מלחימה ועשיתי את המשך המסלול כחובש בצה"ל. לאחר מכן יצאתי לקורס קצינים מטעם החיל", הוא מספר. "לאחר מכן עברתי מספר תפקידים. הייתי חובש בניידת טיפול נמרץ בערבה ובמשך חצי שנה טיפלתי בהרבה נפגעים בתאונות דרכים על ציר 90 בדרך לאילת. לאחר מכן יצאתי לקורס קצינים ושובצתי בתפקיד הראשון שלי כקצין ארגון יחידה בחטיבת האש 282 של התותחנים. שם שירתתי במשך כשנה ובמסגרת התפקיד עשיתי הכנות למלחמה לחטיבה שהיא חטיבה מבצעית בחירום".
התפקיד השני של סימון היה קצין המבצעים באגף הרפואה של אוגדה 36 של פיקוד צפון, בתפקיד הזה היה אחראי על הקורסים והאימונים של כל לוחמי האוגדה. "הייתי אחראי להוציא את כולם לקורסים, לדאוג שהם עושים ריענון ואימונים. הייתי אמון באופן בלעדי על כל התוכניות האופרטיביות שיש לאוגדה בכל הגזרות וכמובן הייתי מפקד המרפאה". את התפקיד הזה עשה במשך שנה וחודשיים ולאחר מכן התמודד על תפקיד קרפ"ח בנימין, תפקיד אותו עשה במשך שנה וארבעה חודשים. "במסגרתו חוויתי פיגועים בגזרה, תאונות דרכים קטלניות ועוד שלל תרחישים של גזרה מבצעית".

סרן רועי סימון קרפ״ח (קצין רפואה חטיבתי) בנימין- צילום דובר צהל

"התפקיד שלי הוא קצין רפואה של היחידה ואני אמון על כל התחום הרפואי שקורה בגזרת בנימין", הוא ממשיך ומסביר. "גם הצבאי, אך בחלקו גם אזרחי והפרטי. לדוגמא היה לנו פיגוע דריסה סמוך לכפר חיזנה של לוחמים מפיקוד העורף. חמישה נפגעים, אנחנו היינו אמורים בשלב הראשון לטפל בהם בזירת האירוע, לנהל את זירת האירוע ולאחר מכן לדאוג שכל הלוחמים יפונו לבתי החולים, למקום הטוב ביותר עבורם ובזמן הקצר ביותר. הייתה תאונה אחרת, תאונה קשה בגזרה, שאני הייתי אחראי לפנות את הפצועה מהישוב עטרת שבסופו של דבר נהרגה. אנחנו צריכים לדאוג להקפצה של מסוק, להנחית את המסוק, להעלות את הפצועה ולעשות את כל התיאומים מול בית החולים שיקבלו אותה".
יש גם מקרים שמחים?
"הצלנו תינוק פלסטיני שנפל על הראש בחתונה בתוך רמלה ואיבד הכרה והמשפחה הגיעה לקבל טיפול. נתנו לו טיפול ראשוני משמעותי כולל הרדמה ולמעשה נתנו לו טיפול מציל חיים ופינינו אותו לבית חולים בישראל בגלל הפגיעה החמורה שלו".
איך המשפחה הגיבה?
"אני זכיתי להיות בנקודה עצמה כשהעברנו את התינוק מהרכב של המשפחה לאמבולנס. המשפחה לא הפסיקה להגיד תודה ולהלל אותנו שאנחנו עוזרים להם להציל את בנם".

לצד זה שהוא טיפל עם הצוות שלו בתאונות דרכים, בפיגועים ובאירועים נוספים, סימון היה קצין הרפואה של החטיבה, ואחראי על מרפאה שאמונה על בריאותם של 1,500 חיילים.
איך עוברים את תקופת הפיגועים והקושי הנפשי שמלווה את זה?
"קודם כל ברגישות. אני בן 24 ומתחתי יש 20 חיילים שכולם בני 18-21 וכל העיניים נישאות כלפיי. אתה פועל ברגישות, אתה מסביר את השליחות לחיילים, אתה מסביר את המשמעות. מחברים אותם לסיטואציה ולמה הם נמצאים פה וברגע שהחייל מבין את המהות של למה הוא משרת במקום הזה ולמה מגיע לאירועים האלה, אז יותר קל לחבר אותם ויותר קל לעזור להם לצאת מהטראומה שהם חווים כשהם מגיעים לאירוע".
חווית טראומה באופן אישי?
"יש לי טראומות, בעיקר בעולם תאונות הדרכים. הנושא של הפיגועים קצת יותר מודחק, אבל מעולם תאונות הדרכים אנחנו סוחבים מראות וריחות לאורך זמן. זה אזרחים, זה נשים, זה ילדים ולכן זה יותר קשה להכיל את זה. בסופו של דבר, משימתנו הצבאית להגן על תושבי הגזרה ועל אל שעוברים בה. ולראות אזרח שנפגע בגזרה שלך זה כואב. איש צה"ל שלוחם ולובש מדים תפקידו להגן ולפעמים גם נפגעים, אבל אזרח לא אמור".
סימון נולד בירושלים ולפתח תקווה הגיע בגיל ארבע. הוא התגורר בשכונת כפר סירקין במשך 16 שנים ובהמשך עבר להדר גנים. "אני משתחרר ומתכוון להתחיל ללמוד פסיכומטרי כשהמטרה להתחיל ללמוד משפטים ולעסוק כמשפטן בתחום הרפואה. מאוד מעניין אותי לעשות עבודת עורך דין בנושא הרפואי".
ולהיות רופא?
"זה חלום ישן, אבל כנראה הוא לא ייצא לפועל. בגלל הגיל והזמן שזה לוקח".
ואי אפשר לעשות ראיון עם קצין רפואה ולא להתייחס לנושא הקורונה גם בהקשר הצבאי.

"אנחנו מקבלים את כלל ההנחיות וההוראות גם ממשרד הבריאות וגם מהגוף המקצועי שאמון על זה בחיל הרפואה. אנחנו עושים הערכות מצב יומיות בהקשר הזה על מנת להתחיל ולהתמודד עם הסוגיה הזו. כל זה כמובן תחת העננה של חוסר הוודאות שכולנו חווים אותה כאזרחים. אנחנו פועלים למגן את לוחמינו בנקודות הקצה ולנסות לצמצם כמה שאפשר את הסיכויים שלהם להידבק בנגיף".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו