כשהודיעו לי לפני שמונה שנים שהבן שלי נמצא על הרצף האוטיסטי, עברתי סוג של התמוטטות עצבים. הרבה אנשים רצו לעזור לי וחשבו שאם יתנו לי לשוחח עם הורים אחרים לילדים אוטיסטים, ואם אשמע איך הורים אחרים מתמודדים עם המצב, אוכל לחזור לעצמי. התיק שלי היה מלא בפתקים קטנים עם שמות וטלפונים של הורים, שאנשים נתנו לי בכל הזדמנות, הטלפון התמלא בהודעות, ואני סירבתי להקשיב לעצה הזו למרות שעל פניו היא נשמעה לי הגיונית.
יום אחד קבלתי שיחת טלפון מקרוב משפחה שהיה נחוש בדעתו לגרום לי להיפגש עם חבר שלו. הוא פשוט קבע עבורי עובדה שבאותו יום החבר יגיע אלי הביתה כדי לעזור לי. הוא לא הותיר לי כל ברירה. הוא נתן לחבר את הכתובת, קבע איתו וסידר את העניין.
בשעה שמונה בערב נכנס אותו חבר לביתי, חיבק אותי ואמר לי שהוא משתתף בצערי. הוא הציע לי למסור את הילד לאימוץ או למצוא עבורו מעון או בית מחסה שם ידעו לטפל בו טוב יותר ממני. "הדבר הכי טוב שתוכלי לעשות למען עצמך זה להיכנס להריון כמה שיותר מהר ולשכוח את הילד הזה".
גם היום, שמונה שנים אחרי, כשאני נזכרת במפגש הזה, אני מצליחה לחוש שוב את תחושת הכעס שהציפה אותי. כשמנסים לתאר אדם כועס לפעמים משתמשים בביטוי "הדם עלה לו לראש". אני בפועל הרגשתי איך זה קורה. אני זוכרת איך ישבתי מולו, והחזקתי את עצמי בכל הכוח כדי לא לתפוס אותו בחולצה ולזרוק אותו מהבית שלי, רצוי דרך החלון.
הוא ישב על הספה, לא נראה שהוא מתכוון ללכת בקרוב. ניסיתי להישאר נחמדה מתוך כבוד לאותו קרוב משפחה שאירגן את הפגישה הזו, אבל ידעתי שבכל שניה אני עלולה להיכשל בלשוני והסיטואציה לא תהיה נעימה בלשון המעטה.
"תקשיב, אני מודה לך שבאת עד לכאן, אין לי מושג מה עברת עם הילד שלך ומתי זה קרה, אבל אני במשך חמש שנים ניסיתי להיכנס להריון והתפללתי כל יום לילד הזה. לא משנה מה יש לו, אין לי שום כוונה לזרוק אותו מהבית ובטח לא להיכנס מהר להריון ולשכוח אותו. אני לא מבינה למה אתה בכלל אומר לי את הדברים האלו. פגשת אותו? ראית אותו? אתה יודע בכלל מה מצבו? אתה יודע מה מצבי?".
מאירה גולדברג ברנע. צילום אפרת אשל
הוא לגם מהקפה שעמד לפניו בלגימות קטנות ומעצבנות. אני שיחקתי עם הידיים שלי בעצבנות, כאילו שאם אתפוס את האצבעות שלי חזק זה ימנע ממני לתפוס את הצוואר שלו ולחנוק אותו, ככה באמצע הלגימה.
"תקשיבי חמודה", הוא הניח את כוס הקפה על השולחן. "אני יודע שאת חושבת שאת יכולה לעזור לו. גם אני חשבתי ככה בהתחלה לפני שלושים שנה. ניסיתי הכל ולא הצלחתי. בגן צחקו עליו, אף אחד לא רצה להתקרב אלינו, אשתי נכנסה לדיכאון, זה הרס לנו את המשפחה. אני מנסה להציל אותך, אבל אם את לא רוצה להקשיב לי, אני יכול רק להצטער על כך".
אני לא זוכרת איך בסוף גרמתי לו ללכת. האם ביקשתי ממנו במפורש לעזוב או שהוא הבין לבד שהוא לא רצוי אצלי בבית. אני כן זוכרת שאחרי המפגש איתו בכיתי יומיים ולא יצאתי מהבית.
חצי שנה אחרי המפגש הטראומטי נפגשתי עם אמא לילדה אוטיסטית בתפקוד בינוני-נמוך. היא לקחה אותי לשיחה ששינתה לי את החיים. היא הסבירה לי שאני היחידה שקובעת איך יראה העתיד שלי. היא הראתה לי איך היא בנתה לעצמה חיים טובים לצד האוטיזם של הבת שלה למרות כל הקושי. "אני לא יכולה להבטיח לך שהבן שלך יהיה בסדר, אני יכולה להבטיח לך שאת תהיי בסדר. כשאת תהיי בסדר, גם הבן שלך יהיה מאושר".
מכאן החיים שלי עברו שינוי קיצוני. הפסקתי לבכות על מר גורלי ויצאתי למאבק על החיים שלי ושל המשפחה שלי.
שמונה שנים עברו. הבן שלי לומד בבית ספר רגיל, אחד הילדים האהובים בכיתה, לומד נגינה בקונסרבטוריון, מי שיסתכל עליו מבחוץ לא יוכל לחשוד שהוא אוטיסט, ילד שמח מוקף בחברים ואהבה, יצירתי מאוד, חכם וכשרוני. עברנו הרבה בשמונה השנים האלו, טיפולים אצל קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, פסיכולוגיות, מנתחות התנהגות, תרפיסטיות ועוד. כל שנה מביאה איתה שינויים וקשיים רבים אבל טוב לנו, אנחנו משפחה מאושרת. העתיד עדיין מטריד אותי, אבל אני יודעת שאנחנו מסוגלים להתמודד עם כל קושי.
השבוע נזכרתי בו, נזכרתי באיש שרצה לעזור לי אבל גרם לי נזק נפשי שלקח לי חצי שנה להתאושש ממנו. פתאום הרגשתי איך הלב שלי נחמץ. לפני כמעט ארבעים שנה לא היה מי שיעזור לו ולאשתו. הם היו בודדים במערכה. הוא לא ראה אותי ולא את הבן שלי, הוא דיבר רק מתוך הכאב והצער שלו, אני במקרה הייתי שם. הצטערתי על היחס שנתתי לו. חבל שלא היו לי בזמנו את הכוחות שיש בי היום. הייתי מחבקת אותו חזק ואומרת לו שאני בטוחה שהוא עשה את הכי טוב עבור הבן שלו. שאני בטוחה שהבן שלו יודע את זה.
סופר אמא חלבלובון
חלבלובון-צ'יק-ספר משחקים בלי הרבה מילים, חלבלובון-ספר משחקים בפיג'מה – משחקים ללילה טוב / חלבלוב.
האם גם אתם מחפשים כל הזמן דרך יעילה להפריד בין ילדיכם החמודים לשלל המסכים המעסיקים אותם? אם כן, אז הגעתם למקום הנכון. שתי חוברות פעילות חדשות מבית היוצר של חלבלוב יעשו את העבודה בצורה יעילה מאד ויצירתית.
האחת, חוברת המכילה מגוון של משחקים ופעילויות לשיפור מיומנויות לילדי הגן:
צביעה חופשית וצביעה על פי מפתח, זיהוי אותיות ומספרים, מציאת הבדלים, מבוכים ועוד ועוד. והכל בדפים צבעוניים ומזמינים ואיורים חינניים.
השנייה, חוברת פעילות שכוללת משחקים, חידות, פעילויות וגם שיר וסיפור סביב נושא הלילה והשינה.
לדוגמה: יצירת תרשים זרימה לחלומות (האחיינית שלי עפה על זה, ולא רק היא, זה נחמד גם למבוגרים…), מילון לילה טוב, הכנת כוכבים תלת ממדיים ועוד.
גם כאן מדובר בחוברת צבעונית, מזמינה ומעוררת השראה.
לילה טוב וחלומות פז לכולם.
סטטוס לשבת: לפחות לא תתאמצי
אני: אני רואה שאתה לא אוכל שום דבר שאני שמה לך בתיק להפסקת האוכל בבית הספר.
אבישי: את יכולה לשים לי פיתה בלי כלום.
אני: ואת הפיתה תאכל?
אבישי: לא, אבל לפחות לא תצטרכי להתאמץ בכל פעם.
שרלין שני
אני גאה בך !!! צריך לקבל את האחר וילד אוטיסט או ילד רגיל הם אותם ילדים עם רגשות והתובנה שלך לגביי החיים הם שגרמו לך להחליט נכון ישר כוח את אישה מדהימה מזכירה לי את חברתי טיפלה בבן שלה בצורה נפלאה והיום הבן שלה כמו כל ילד רגיל מתפקד מבין חכם ברמות אוהב מוזיקה נער מדהים מאחלת לכם ולך במיוחד להמשיך להיות לביאה מלאת כוחות ואהבה עם אנרגיות חיוביות כי זו כל התורה שאני מאמינה בה ישר כוח
מתפעלת
גאה בך!!!! בחרת בדרך הנכונה למרות שהיא קשה. את מאמינה בבן שלך כמו שהוא צריך שתאמיני בו ועובדה שהגיע לתוצאות. הוא עוד ימשיך ויגיע. אשרייך!!!!!