הם התגוררו ברכב, בחדרי שירותים, במגלשות, בזולה ביער. הבית בכפר סירקין הציל אותם

באמצע מושב כפר סירקין, בין שטחים ירוקים לבתים פרטיים, נמצא 'בית אוהב'. זהו בית לנערים ונערות בסיכון. בבית מתגוררים יחד 14 צעירים, כל אחד מהם הוא עם סיפור אישי לא פשוט. רובם ממשפחות חרדיות שנזרקו מהבית בגילאים צעירים לאחר שחזרו בשאלה, גרו במשך שנים רבות ברחוב, נפלו לסמים וחלקם אף היו קורבנות לאונס.
לפני כשלושה שבועות קיבלה מנהלת הבית אפרת לוי שיחת טלפון ממחלקת הרווחה של עיריית בית שמש וממשטרת בית שמש ששמעו על הבית וביקשו ממנה בקשה בלתי שגרתית: לקלוט כקבוצה את שמונת הצעירים שנלקחו לתחנת המשטרה לאחר שנמצאו מתגוררים ברכב נטוש באמצע יער. "עד אז לא קלטתי בנים ובנות ביחד ובטח לא כמות כזו בבת אחת", אומרת אפרת. "אבל כשקיבלתי את הטלפון והבנתי שמדובר בקבוצה שרואה את עצמה כמשפחה והם מגדירים את עצמם כשקופים מאחר ואף אחד מסביב לא ראה אותם, מיד חשבתי על הילדים הפרטיים שלי והבנתי שמשפחה לא מפצלים ושהם צריכים להיות ביחד. מדובר בילדים מדהימים, שזקוקים לחום ואהבה, שרוצים להצליח בחיים. כשהם נכנסו לראשונה הביתה, אחד מהם שאל 'למה מגיע לי כל הטוב הזה'", היא אומרת ודמעות בעיניה.
כיום, שלושה שבועות אחרי אותה שיחת טלפון מפתיעה, הצעירים שהגיעו רק עם הבגדים שלבשו, כבר השתלבו בבית. לכל אחד יש את הפינה שלו, הם עובדים ובעיקר מודים ומוקירים את קליטתם המהירה על ידי אפרת שמוגדרת 'האמא של הבית'.

# # #
הצעירים שמתגוררים בבית מספרים על חיים קשיים, על לינה ברחובות, ביערות ובחדרי שירותים ללא אוכל ומקלחת, על שימוש בסמים קשים ועל ניתוק מהמשפחה. כך למשל, י', בן 19, שמספר: "גדלתי בבית חרדי ולמדתי בישיבה. בגיל 14 החלטתי לעזוב את הישיבה בגלל הלחץ. מאוד אהבתי את הישיבה ואהבתי להתפלל, אבל לא אהבתי את הכפייה, את האיסור לשחק כדורגל, שמותר רק טלפון כשר ושכאשר אתה מאחר נועלים אותך בחוץ. באותה תקופה קניתי טלפון חכם שהייתי מסתיר מאמא שלי, עד שאחד השכנים ראה והלשין עלי. אמא שלי הודיעה לי שאו שאני שובר את הטלפון או עוזב את הבית. הצעתי למכור את הטלפון והיא לא הסכימה. היא ארזה לי תיק וככה הכל התחיל. עברתי לגור ברחוב, הייתי פורץ לרכבים לישון שם ולמחרת עובר למקום אחר, הייתי ישן בגינות, אחרי חודשיים החזירו אותי בחזרה הביתה ועברתי בין מסגרות עד שהעיפו אותי מכולן. בשלב כלשהו הכרתי מישהי שגם אותה העיפו מהבית, גרנו שבועיים בדירה בחדרה, היינו כל פעם נכנסים לקניון עושים צייד של אוכל ובגדים ותמיד הרגשתי עם זה חרא, אבל זה או למות או לגנוב".
אחרי שבועיים, הוא עבר לגור עם בת הזוג שלו באוהל בטבריה, נפרד ממנה וחזר פעם נוספת הביתה עד שנזרק שוב. "הקמתי לעצמי זולה ביער ושם התגוררתי עד ששמעתי על הבית של אפרת".

מגזין נערים ונערות בסיכון – חוקי הבית. צילום זאב שטרן

# # #
ר' בת ה-21 מספרת את הסיפור שלה: "ההורים שלי התגרשו כשהייתי קטנה, עברתי בין פנימיות ובגיל 15 חזרתי בשאלה, דבר שאמא שלי לא אהבה. היא הייתה שוברת לי את הטלפונים שהייתי קונה. יום אחד חזרתי הביתה ובכניסה לבית ראיתי מזוודה עם הדברים שלי ארוזים. התחלתי לנדוד ממקום למקום, מבית לבית ובשלב כלשהו עברתי לגור אצל חברה שעברה לירושלים. עם השנים הבית שלה התפרק. ההורים שלה עזבו והבית התמלא בכל מיני צעירים שהתחילו להשתמש בסמים. אני הייתי בת 16.5 בלבד".
על איזה סמים מדובר?
"על כל מה שרק אפשר לחלום. אקסטזי, אסיד, טריפ, מלבד להזריק שהיינו מפחדים מזה עשינו הכל. היינו יוצאים לעבוד, חוזרים, שמים את כל הכסף על השולחן הולכים קונים בזה חמישה שישה גרם, מסיימים את הכל באותו יום, הולכים לישון עד למחרת, הולכים לעבוד וחוזר חלילה".
בשלב כלשהו המשטרה והרווחה פשטו על הדירה ופזרו את הדיירים. ר' מצאה את עצמה ברחוב. "מישהי חרדית ראתה אותי ואספה אותי אליה. היו לה עשרה ילדים ודירה של 2.5 חדרים ולא עניין אותם שאני עם סמים. אחרי שנה שהילדים שלהם גדלו, הם ביקשו שאעזוב. נכנסתי לפנימייה וגם שם לא החזקתי מעמד והמשכתי להסתובב ברחוב. בשלב כלשהו התחזקתי בדת והפסקתי עם הסמים. ובאחת הפעמים שישנתי בתחנה המרכזית, פגשה אותי מישהי שביקשה שאבוא לגור אצלה והיא חיברה אותי לאפרת. אני עדיין לא מעכלת את זה שאני פה, לא מעכלת את זה שיש לי פינה חמה ושלא יזרקו אותי".

# # #
"אני למדתי כמעט שנה בישיבה ובאמצע השנה, הודיעו לנו שמי שעושה בלגן לא ימשיך ללמוד בה, למרות שהייתי שפיץ", אומר א' בן ה-20, שהגיע לבית בכפר סירקין לפני כשלושה שבועות יחד עם חבריו מהרכב בבית שמש. באחד הימים, כשהייתי בן 15.5, שרפתי את היער מחוץ לישיבה והעיפו אותי ועוד שמונה תלמידים נוספים. חזרתי הביתה, סיפרתי להורים וזה פגע בכבוד שלהם, הם כעסו על הישיבה ואחר כך התחילו לכעוס עלי וזה הוביל לפיצוץ ביני לבין אבא שלי, שהודיע לי שהוא רושם אותי לישיבה אחרת. אמרתי לו שאני רוצה ללמוד בישיבה פתוחה, שבבוקר לומדים ובצהריים לומדים מקצוע. הוא לא הסכים, דפק על השולחן, העיף דברים וקילל ואמא שלי עמדה בצד ולא הפסיקה לבכות. נכנסתי לחדר, ארזתי תיק, אוהל ושק שינה ועזבתי את הבית. הקמתי אוהל בעיר, הורדתי את הפאות ושמתי עגיל. אמא שלי התקשרה והתחננה שאני אחזור הביתה ולא הסכמתי".
באוהל התגורר א' כחצי שנה, בהמשך עבר לגור אצל רב שהכניס אותו לביתו. בשלב כלשהו לאחר התחנונים של האם חזר הביתה. "אבל אחרי יומיים נפלטתי עוד פעם לרחוב", הוא אומר.
מה זה אומר לגור ברחוב?
"זה אומר לישון בחניונים, לישון בשירותים של נכים, ספסלים, גינות, בתוך מגלשות עם פוך, לישון ביער ולהתעורר סחוט בבוקר מהגשם. ואז נפלתי לסמים. חבר מעשן לידך ג'וינט ואתה מנסה, הלכתי למסיבות טבע ואין סם שלא עשיתי אל.אס.די, אקסטות, קטמין שזה חומר של הרדמת סוסים, הרואין, קוק, נייס גאי. התמכרתי להכל ברמה יומיומית. סמים זה עניין של תקופות, אתה מתחיל להרזות ואז מחליט שאתה מפסיק ואז עוד פעם חוזר לגראס ולסם".
בגיל 18 החליט א' שהוא מתגייס לצבא ורוצה להיות קרבי, הוא התגייס לחוות השומר ובמשך חמישה חודשים עשה טירונות קרבית והיה מצטיין "באחת השבתות כשיצאתי הביתה, הלכתי לפארק והתחיל ריב בין ילדים אשכנזיים וספרדים", הוא אומר, "בהתחלה לא התערבתי, כי ידעתי שאסור לי וידיחו אותי. בשלב כלשהו, אחד האנשים התערב, התחיל להרים ידיים, לאיים ונתן לי אגרוף באף והתחיל לפגוע בחברים ואז איימתי עליו עם הנשק הצבאי. הוא הגיש נגדי תלונה במשטרה, נשלחתי למעצר בבסיס, הדיחו אותי מהתפקיד והעבירו אותי להיות נהג מבצעי. אחרי שנה וחצי עזבתי את הצבא וחזרתי בחזרה לרחוב, לסמים ולמסיבות".
לאחר תקופה מסוימת הוא עבר לגור אצל משפחה שלטענתו ניצלה אותו כלכלית. הוא חזר לרחוב, ובתוך זמן קצר החל להתגורר יחד עם מספר חברים ברכב. "ישנו ברכב. בבוקר היינו קמים ומקפלים את השמיכות ומידי פעם היו מזמינים לנו משטרה שחיפשה סמים, באחת הפעמים הם ריחמו עלינו והתקשרו לרווחה, שיצרו קשר עם אפרת שלא הייתה מוכנה לוותר עלינו. לקח לי זמן עד שסמכתי על אפרת ואני מתחיל לראות שדברים משתנים".

חלק מהנערים והנערות המתגוררים בבית. צילום זאב שטרן

# # #
נ' היא בת 21. הסיפור שלה שונה והושפע מטרגדיה משפחתית נוראית. היא עזבה את הבית לאחר שאחיה נרצח כאשר הייתה תלמידת בית ספר יסודי, ושנה לאחר מכן אחותה חלתה. "אני לא עזבתי בגלל הדת", היא אומרת, "אלא בגלל שמרגע שאחותי קיבלה אירוע מוחי, ההורים שלי גידלו רק אותה ואנחנו גדלנו אצל חברים. בכיתה ו' הייתי מסתובבת בכיכר החתולות בירושלים, הייתי יוצאת בשעה שתיים בלילה וחוזרת רק בבוקר. בסוף כיתה ח' עברתי לגור אצל אחותי הגדולה, הייתי ישנה אצלה באמצע השבוע ובסוף שבוע הייתי מסתובבת בעיר, ישנה על ספסלים בעיר, בבניינים נטושים, ככה החזקתי ארבע שנים ולאט לאט הידרדרתי לסמים. בגיל 18 הייתי נקייה ובמשך חצי שנה עשיתי שירות לאומי, אבל זה לא עבד ועזבתי. עברתי לגור אצל משפחה מאמצת ואחרי שנה וחצי חזרתי לסמים קשים כמו קוק, קריסטל, MD, הייתי נוסעת לירושלים ועושה סמים והם ביקשו שאעזוב. עברתי לגור חודש בדרום באיזה חאן עד שהוא נסגר ואז עברתי לגור בדירה שמצד אחד הייתה בית מאמץ ומצד שני היו בו תנאים שלא יכולתי לעמוד בהם, לשלם שכירות של 1,500 שקלים בחודש, לנקות את הבית, להכין אוכל. ואז, כשאמרתי להם מה אני חושבת הם העיפו אותי וככה עם חברים נוספים מהבית, עברנו לגור ברכב של א' בבית שמש עד שלפני כשלושה שבועות הגענו לבית של אפרת".
נ' משתפת גם בניסיון שעשתה להיות בלדרית. "זה קרה פעמיים", היא מספרת. "בפעם הראשונה זה הלך חלק, העברתי שתי מזוודות של 40 קילו גת וקיבלתי 3,000 שקלים, אבל גנבו לי את הכסף כשחזרתי. בפעם השנייה טסתי לאמסטרדם להעביר עוד פעם שתי מזוודות, הייתי עם עוד בנאדם ועצרו אותנו בשדה, הפרידו בינינו ובמשך 17 שעות הייתי במעצר. ניסיתי להסביר להם שזה עבור שימוש עצמי ובשלב כלשהו שחררו אותי. היה משפט בדצמבר, אבל אין לי מושג מה התוצאות שלו".

הבית בו מתגוררים הנערים והנערות. צילום זאב שטרן

# # #
א' היא בת 19 והגיעה יחד חבריה בעקבות אותה שיחה שקיבלה אפרת ממחלקת הרווחה בבית שמש. "גדלתי במשפחה חרדית יחסית מודרנית", היא מספרת. "בגיל 14 ברחתי מהבית לחמישה ימים, כי היה לי עומס רגשי. אף אחד לא חיפש אותי ואחרי חמישה ימים חזרתי ישר לרווחה ואמרתי להם שאני נעדרת. קראו להורים שלי והם התחילו לבכות ואמרו שהתגעגעו ואחרי שבועיים ברחתי פעם נוספת. בפעם השלישית שברחתי לקראת גיל 15, הכניסו אותי להוסטל. הייתי ילדה טובה, לא עשיתי סמים, לא שרפתי לילות ברחוב, אבל היה לי רע. ובמקום לקחת אותי למקום שמתאים לי, שמו אותי בהוסטל במקום סגור, בלי טלפון, בלי יציאות לרחוב, היציאה היחידה הייתה לזרוק זבל. בשלב כלשהו ניסיתי להתאבד. גילו את זה והוציאו לי צו של בית משפט והודיעו לי שאם זה יקרה פעם נוספת ישלחו אותי למוסד סגור".
א' התגוררה בהוסטל עד גיל 18. היא מספרת איך הכירה את שאר החברים איתם הגיעה לבית של אפרת: "זה היה אחרי המוות של מרים פרץ, שמבחינתי זה רצח. העליתי פוסט שניפגש כולנו בכיכר ציון בירושלים, הגיעו איזה 300 בני נוער ושם הכרתי את כולם. באותה תקופה הרחוב היה הבית שלנו. עברנו לגור ביחד בדירה בבית שמש ואז עברנו לגור ברכב עד שאפרת קיבלה אותנו. וכשהגענו לכאן היינו בהלם, בחיים לא גרתי במקום כזה, מבחינתי זה מרגיש לי כמו סביון".

בית אוהב בכפר סירקין צילום זאב שטרן

# # #
'בית אוהב' בכפר סירקין נפתח לפני כשנתיים על ידי אפרת לוי, אז רכזת רווחה בעמותת מזון בעיר. היא יזמה את הפרויקט לאחר שנחשפה לסיפורה של נערה כבת 18 שנמצאה ברחוב עם תיק ביד אחת וטלפון ביד שנייה. לאחר שהסיפור פורסם, קיבלה לוי פניות רבות מצד תושבים על נערות ללא בית והחליטה לעשות מעשה. אפרת פתחה את הבית יחד עם אנשי עסקים מהעיר. בתחילה היה הבית מיועד לנערות שהופנו על ידי עובדות סוציאליות. הבית, שהוקם לזכרם של ניב גפן ואביב גונן ז"ל, היה פתוח מידי יום בשעות הבוקר והנערות קיבלו פינה חמה, ארוחת צהריים ובעיקר אוזן קשבת. לפני כארבעה חודשים עבר הבית שיפוץ ועיצוב פנים, נוספו בו חדרי שינה והוחלט שהנערות גם יישארו ללון במקום. לפני כחודש, עזבה את הבית קבוצת נערות שקיבלו כלים וסיוע לצאת לחיים האמיתיים. בבית נותרו מספר נערות והתפנה מקום לנערות נוספות. בשלב הזה קיבלה אפרת את שיחת הטלפון ממחלקת הרווחה בעיריית בית שמש וממשטרת בית שמש, על אותה קבוצת נערים ונערות שמתגוררים ברכב. היא קיבלה החלטה לקלוט את כל הקבוצה כשהמשמעות היא שבבית יגורו גם נערים וגם נערות. "כששמעתי שהם מגיעים העלינו פוסט והתושבים מיד נרתמו", אומרת אפרת, "התושבים של כפר סירקין, של שכונת בילינסון ושל פתח תקוה בכלל הם מדהימים. הם נרתמו והביאו לנו כמויות של ציוד ובגדים. אני חייבת לציין במיוחד את היפר מור וענת ממאיה מיה שהרימה את כל הכפר והשכונה לעזור לנו".
אפרת מציינת שהבית יכול לאכלס עד 25 נערים ונערות ומדגישה כי כל מי שמתגורר בבית נקי ואינו משתמש בסמים. "אני זקוקה בעיקר לעזרה כלכלית", היא אומרת, "לצערי יש אלפי ילדים שנמצאים ברחוב, מכל הארץ וגם מפתח תקווה והם מגיעים אלינו מפה לאוזן. אני לא יכולה להגיד את המילה לא ולפעמים אני שמה להם מזרון על הרצפה, רק שתהיה להם פינה חמה, במיוחד שזה חורף וקר. יש לנו פה ילדים שעברו הטרדות מיניות, ילד שהרב שלו התעלל בו, ילדות שנאנסו. יש להם הרבה עצב בנשמה ואני רוצה לראות אותם מחייכים. הם רוצים ללמוד, מבקשים לעשות בגרות ואני רוצה להגשים להם את זה".
מה החלום שלך?
"לראות את כולם מאושרים, מסודרים, נשואים עם משפחות וילדים, באים לבקר אותי עם הילדים שלהם".
# הבית מגייס תרומות כספיות וכן ציוד, בגדים, מוצרי מזון ומתנדבים. לתרומה כספית: 'בית אוהב' מרכנתיל דיסקונט, בנק מספר 17, סניף 733 חשבון 38192 רמת השרון. לתרומות ועזרה ניתן לפנות לטלפון: 0737153505 אפרת/ מיטל.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו