דורינה וינטה בראיון מיוחד: "אם גבר יופיע בחיי, כמובן ארצה ילדים, זו הברכה הגדולה ביותר מאלוהים"

הטרגדיה הגדולה התרחשה ב-16 במאי 2018. בגיל שנה וחודשיים בלבד, נחנקה למוות הפעוטה יסמין וינטה ז"ל בגן הילדים מאשה והדוב ברחוב הפורצים, על ידי הסייעת אינה סקיבנקו. בתחילה חשבה המשטרה שמדובר במוות בעריסה. הדיווח הראשוני היה שפעוטה נמצאה ללא רוח חיים והיא פונתה לבית החולים תוך ניסיונות החייאה. מאוחר יותר באותו יום נקבע מותה. הוריה של יסמין, דורינה ו-ולדימיר, טענו מהרגע הראשון שזה לא ייתכן ושיסמין הייתה ילדה בריאה. חקירת המשטרה, שהסתייעה בצילומי מצלמות האבטחה של הגן, גילתה את האמת הנוראה: סקיבנקו כיסתה את יסמין הפעוטה בשמיכה והידקה אותה, היא גם ישבה עליה, עד שהפעוטה הפסיקה לנשום. על סקיבנקו נגזרו 17 שנות מאסר. בחודש שעבר הוגש כתב אישום על ריבוי עבירות של תקיפת קטין בידי אחראי נגד סייעת נוספת בגן, ילנה סטרובינסקי. כתב האישום נגדה מגלה שכיסוי הפעוטות בשמיכה והידוקה, מבלי להותיר פתח לאוויר, לא היה מעשה חד פעמי בגן זה, בו מכות, צעקות וטלטולים היו מעשה שכיח כנראה.
שנה וחצי חלפה מאז יסמין ז"ל נחנקה למוות. במוצאי שבת הגיעה האם דורינה יחד פעילים ופעילות נוספים להפגין מול ביתה של סטרובינסקי. המוות של הבת שלה היה הראשון שבו מדינת ישראל נחשפה להתעללות קשה, מחרידה ומזעזעת בפעוטות וילדים בגנים. לאט לאט נחשפנו לעוד ועוד סיפורי זוועה של סייעות, גננות ומטפלות.
דורינה מנסה לחזור לשגרה. היא מתגוררת בארץ ובכל חצי שנה מבקשת להאריך את תוקף הוויזה שלה. בתחילת ההפגנה במוצאי שבת מול ביתה של סטרובינסקי, היא עמדה בצד והסתכלה. בהמשך לקחה את המגאפון ודיברה. היא אמרה דברים מעומק ליבה. כשדמעות בעיניה אמרה דורינה בשפה הרוסית: "איך היית יכולה להתנהג אליה, לכל הילדים בצורה כזו, אני רוצה שכולם יידעו שאת מפלצת, שאת בהמה".

דורינה וינטה. צילום זאב שטרן

לאחר שזה קרה ליסמין, הלכתי למשטרה וביקשתי מהם בכל ליבי ללכת לגן, לקחת את מצלמות האבטחה ולהסתכל בהן, אמרתי להם שהבת שלי לא מתה סתם ככה בעריסה, שהבת שלי הייתה בריאה ושמחה וזה לא אפשרי"

# # #
"לאחר מה שקרה ליסמין, הפכתי להיות יותר רגישה בכל מה שקשור בכאב של ילדים", אומרת השבוע דורינה בראיון למלאבס. "התחלתי לשמוע על עוד ועוד מקרים של התעללות בגני ילדים וליבי כאב בשבילם. אני לא אוכל להבין לעולם איך אדם יכול להיות כל כך רע, להכות ילד תמים, ילד שלא יכול לדבר, ילד שלא מבין אותו, שרוצה רק אהבה וחיבה. בשבילי זה תמיד יהיה נושא כואב".
לדורינה קשה. קשה לה לחזור לאותו רגע שבו התבשרה שהבת שלה כבר אינה בחיים. קשה לה לחזור לדיונים בבתי המשפט. אבל בעיקר חסר לה החיוך של יסמין, שנשאר רק בתמונות. "אני חושבת שאין לי מספיק מילים שיכולות לבטא ולתאר את ההרגשה שלי כשעמדתי מול הבית של הסייעת בהפגנה. כשעמדתי מול הבית, חייתי מחדש את אותם רגעי אימה שאני לא מצליחה להתגבר עליהם", היא אומרת בכאב. "הזמינו אותי לקחת חלק בהפגנה ולהיות עם הורים נוספים שהילדים שלהם עברו התעללות על ידי המפלצת הזו. בהפגנה, הבנתי פעם נוספת שיש בישראל אנשים טובים וסולידריים. אני ממש שמחה ומעריכה את זה שההורים יצאו למחות, שהם מבקשים תשובות ושהם מאוחדים יחדיו. אני רוצה שכל הורה יתעניין בילדיו, יידע איפה הם, עם מי ואיך הם מטופלים בגן הילדים. אני מקווה מכל ליבי שכל מה שקרה ליסמין לעולם לא יחזור, שההורים ישמרו על ילדיהם".
אם היית פוגשת את ילנה הסייעת, מה היית אומרת לה?
"בעיקר אזכיר לה פעם נוספת שהיא מפלצת. שהיא לא אמא. הרי אמא לעולם לא יכולה לפגוע בילד. אני לא יכולה לקרוא לה חיה, כי חיות אוהבת את ילדיהן ולה מגיע להיות סגורה מאחורי סורג ובריח. לסבול מאוד כמו שאני והוריהם של הילדים האחרים בהם התעללו סבלנו ועדיין סובלים. אני רוצה בכל ליבי שכולם ידעו מי היא ומה היא עשתה. אני מתביישת בשביל ילדיה, בשביל משפחתה. אני רוצה שהיא תיענש ותבין בגופה את המשמעות והכאב של אמא שהבת שלה כבר לא נמצאת יותר בחיים".
מה היית מצפה שהמדינה תעשה איתה, איזה עונש היא תקבל?
"מכיוון שהיא הייתה שם בגן, ראתה הכל והיא בעצמה התעללה בילדים אחרים, אני מקווה שמדינת ישראל תחיל את העונש החמור ביותר, כדי שזה לא יחזור לעולם ואף ילד אחר לא ייפגע יותר".
אפשר למנוע מעשים כאלה?
"כדי שיהיה שינוי במדינה זקוקים לחוקים רבים, במיוחד כשזה מגיע לגני ילדים. לאלו שהתעללו בילדים מגיע להיענש. צריך לבחור גן שיש בו אנשים מקצועיים, בעלי סבלנות רבה ואהבה לילדים. בנוסף, לדעתי, חשוב שילד ילך לגן רק בשלב שהוא יכול לדבר ולהבין ואז רק אפשר להיות רגועים שהילד שלכם בטוח. בנוסף, בכל גן צריכות להיות מצלמות אבטחה על מנת שכל אחד יוכל לראות ולדעת אצל מי הוא משאיר את הילד שלו".

זה מאוד קשה ללכת, לראות את הקבר של הילדה שלך ולדעת עד כמה היא סבלה. זה קשה מאוד, אך אני מתקדמת. יש לי משפחה נהדרת שתומכת בי ואוהבת אותי. הם, יחד עם יסמין, נותנים לי כוח להמשיך הלאה"

# # #
יסמין הייתה תינוקת יפיפייה וחייכנית שלא הפסיקה לשמח את משפחתה שלה. באחת ההפגנות סיפר הסבא סטפן, אביו של ולדימיר, על תינוקת מיוחדת שלא הפסיקה לחייך ולהכניס אור למשפחה. באותה הפגנה לא הפסיקה הסבתא אולה להאשים את עצמה וסיפרה שמהרגע הראשון דורינה לא התחברה לגן ומשהו נראה לה לא תקין. עוד ספרה הסבתא בזמנו, שבאחת הפעמים יסמין חזרה עם מכה כחולה בעין והגננת אמרה שהיא נפלה בלול. הסבתא אמרה בבכי שהיא לא סולחת לעצמה על כך שלא הקשיבה לדורינה שחשבה שצריך להעביר את יסמין לגן אחר.
דורינה כאמור, חשדה מהרגע הראשון. "לאחר שזה קרה ליסמין, הלכתי למשטרה וביקשתי מהם בכל ליבי ללכת לגן, לקחת את מצלמות האבטחה ולהסתכל בהם", היא מספרת בכאב. "אמרתי להם שהבת שלי לא מתה סתם ככה בעריסה, שהבת שלי הייתה בריאה ושמחה וזה לא אפשרי. הם שאלו למה אני חושבת שמשהו קרה שם. בהמשך הם הלכו, לקחו את המצלמות והודיעו לי שהמטפלת נעצרה. אני ראיתי את הסרטון הקשה. אבל אני רוצה לראות ולזכור את יסמין כשהיא מחייכת, נהנית מהחיים, מכיוון שזה הדבר היקר היחיד שיש לי בעולם. בשבילי היא תמיד הייתה ותמיד תהיה בליבי ובנשמתי".
בחודש יולי 2017 גזר בית המשפט המחוזי בלוד 17 שנות מאסר על אינה סקיבנקו. על פי כתב האישום, שהוגש ביוני על ידי פרקליטות מחוז מרכז, בין השנים 2016-2018 עבדה סקיבנקו כסייעת בגן ילדים ברחוב הפורצים וטיפלה בקבוצת תינוקות בטווח הגילאים שבין 3 חודשים עד שנה וחצי. בכתב האישום מצוין כי "בהזדמנויות רבות ושונות במהלך עבודתה התעללה הנאשמת בתינוקות בכך שאחזה בהם בכוח בזרוע, טלטלה אותם באוויר, בעטה בהם, הטיחה אותם בחוזקה אל הרצפה, גררה אותם בכוח, הניחה שמיכות על ראשם וגופם תוך שהיא מקשה עליהם לזוז ולנשום ועוד". השיא היה ביום בו יסמין מתה. "סקיבנקו אחזה ביסמין והניפה אותה באוויר בחוזקה תוך שהיא הולכת ומטלטלת אותה, והטיחה את גופה על מזרון לצד תינוק נוסף. היא נשכבה לצד התינוקות, כיסתה את ראשם וגופם בשמיכה עבה, משכה אותם לכיוונה כשהם מכוסים, הידקה את השמיכה סביבם ונשענה עליהם עם פלג גופה העליון, תוך שהיא עסוקה במכשיר הטלפון הנייד שלה. בכתב האישום צויין אז כי באותה העת החלו התינוקות לנוע מתחת לשמיכה, והנאשמת הידקה את אחיזתה בהם, הצמידה אותם לגופה והניחה עליהם גם את ראשה. התינוקת ניסתה להתרומם ולהשתחרר מאחיזתה של הנאשמת, אך סקיבנקו תפסה את התינוקת, קרבה אותה אל גופה והידקה את אחיזתה בה שוב ושוב, והכל כששני התינוקות מכוסים בשמיכה. בהמשך, הבחינה סקיבנקו כי התינוקת מנסה להוציא את ראשה מתחת לשמיכה. אז היא תפסה אותה בזרועה, משכה אותה בחוזקה לכיוון התינוק, הטיחה אותה אל המזרון והצמידה אותה לגופה. היא הניחה בשנית את השמיכה על ראשם וגופם של התינוקות הצמידה אותם מטה למזרון, עטפה וכרכה את השמיכה סביב ראשה ופלג גופה העליון של התינוקת מבלי להשאיר לה כל פתח לנשימה. אחזה בשני התינוקות מבעד לשמיכה, הידקה את תפיסתה בהם ונשכבה עם כל פלג גופה העליון על ראשה וצווארה של התינוקת ועל גופו של התינוק. כמעט שעתיים שכבה יסמין הפעוטה, בת השנה וחודשיים, מכוסה בשמיכה, עד שנמצאה ללא רוח חיים על ידי סייעת אחרת".

ולדימיר ודורינה וינטה בהפגנת הורים מול עיריית פ"ת צילום זאב שטרן

# # #
"17 שנים שאינה קיבלה הם לא מספיקים בכלל", אומרת דורינה. "כמו שאני חיה את הכאב שלי בלי הילדה שלי, הייתי רוצה שהיא תבלה את שארית חייה בכלא ותרגיש קצת ממה שאני מרגישה כל יום. 17 השנים האלה לא יכולות להספיק, מכיוון שהשנים האלה חולפות והיא תוכל להמשיך בחייה, בזמן שאני נשארת בכאב כל חיי בלי יסמין. העונש הגדול ביותר שמגיע למפלצת הזו הוא להיענש במוות. לאף אחד אין הזכות לקחת את החיים של אחר".
היא מתייחסת גם לדיונים בית המשפט: "הדיונים בבית המשפט היו קשים מאוד עבורי. ראיתי את הפנים של המפלצת שהרגה את בתי. רציתי לירוק בעיניה, אבל לא יכולתי. יכולתי רק להגיד לה מילים אחדות, וקיוויתי שהיא תבין אותי. קיוויתי, והמשכתי לקוות, שלא יהיו לה יותר חיים שקטים, שהיא תסבול כל חייה ושלא תעז לפגוע באף ילד".
"הזמן לא מרפא", היא ממשיכה ואומרת. "הכאב שחוויתי וזה שאני חווה עכשיו זהים. הנפש שלי כואבת כשאני יודעת כמה יסמין סבלה ומה היא עברה במשך שמונה חודשים ולעולם לא אסלח על כך. אני עדיין לומדת להתקדם בלעדיה, אבל היא תמיד בראש שלי, בליבי. אני מדברת איתה בכל יום, אני מספרת לה כמה אני אוהבת ומתגעגעת אליה ואת כל מה שאני עושה זה בשבילה".

דורינה וינטה. צילום זאב שטרן

"אני ראיתי את הסרטון הקשה. אבל אני רוצה לראות ולזכור את יסמין כשהיא מחייכת, נהנית מהחיים, מכיוון שזה הדבר היקר היחיד שיש לי בעולם. בשבילי היא תמיד הייתה ותמיד תהיה בליבי ובנשמתי"

# # #
למרות הכאב והאובדן ואולי בגללם, דורינה מבקשת להישאר ולגור בישראל. היא הגישה בקשת אשרה דרך עורך דינה, אותה היא מחדשת כל תקופה. "אני מרגישה שאני חלק מהמדינה וזה המקום שבו אני צריכה לגור. הגשתי בקשה לאישור עבודה ואני מחכה כרגע. גם לגבי הוויזה, קיבלתי אישור לחצי שנה ועכשיו הגשתי בקשה להאריך שוב, על מנת לקבל אישור מגורים ועבודה".
במהלך התקופה שחלפה מאז המוות הטראגי של יסמין, נפרדה דורינה מאביה של יסמין, ולדימיר. "מעולם לא התחתנו רשמית", היא מספרת, "אבל אני מעדיפה לא לדבר על מערכת היחסים הזו. זה מבחינתי נושא אישי ונושא סגור".
היית רוצה זוגיות נוספת, עם ילדים?
"אני עוד צעירה והחיים נמשכים, עבור כל אחד מאיתנו. ואם גבר יופיע בחיי, כמובן ארצה ילדים, כי זו הברכה הגדולה ביותר מאלוהים, זו המשמעות של החיים. ילד זו הזדמנות חדשה לחייך שוב ולהיות מאושר".
את מבקרת את הקבר של יסמין במולדובה?
"בכל פעם שאני מגיעה הביתה, אני מגיעה אל התינוקת שלי. אני תמיד מגיעה ובוכה. אני מדברת איתה ומספרת לה את כל מה שעשיתי וכל מה שאני מתכננת לעשות. אני נטענת עם מחשבות חדשות וחיוביות וממשיכה הלאה. זה מאוד קשה ללכת, לראות את הקבר של הילדה שלך ולדעת עד כמה היא סבלה. זה קשה מאוד, אך אני מתקדמת. יש לי משפחה נהדרת שתומכת בי ואוהבת אותי. הם, יחד עם יסמין, נותנים לי כוח להמשיך הלאה".
מה היית אומרת ליסמין אם היית יכולה?
"קודם כל אני בטוחה שאפגוש אותה. אני אומר לה שאני אוהבת אותה, שאני מאוד מתגעגעת לפניה ולחיוכה. אבל זה מאוד קשה לי לחשוב ולדבר על זה בכלל".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו