ד"ר שלמה צדוק ביקר בשבת בקהילה הקונסרבטיבית בכפר גנים: "אהבתי, החוויה מרתקת"

לא לדתיים עם לב חלש. ראו הוזהרתם: הנושא כבד אבל הטור קליל לאללה ומעט קומדיאני! כלומר, לא מיועד לאורתודוכסים הארד קור בעלי לב חלש, אבל מיועד למי שרוצה להסתקרן. וברוח ימי החנוכה הללו: יש שיראו בו משום חילול הקודש והכנסת צלם בהיכל, יעני כמו שעשו היוונים לבית מקדשנו, ויש שיראו בו משום אתחלתא דגאולה, יעני כמו מדובר ביציאה מאפילה לאורה. כך או כך – טוב כנראה לא יצא לנו מהיציאה הפומבית מהארון והצטרפות לקהילה. רגע, אני כותב על יציאה מהארון ועל הקהילה אבל זה ממש לא הארון ולא הקהילה שחשבתם…

בני האור ובני החושך? מזה זמן שאני מחפש את הקהילה, וכשאמרו לי שיש אחת כזאת במלאבס, ועוד קהילה מתקדמת!, שמחתי, אפילו שאני רועד מהמילה "מתקדמת". זה תמיד נותן תחושה שהמתקדמים הם בני האור ואילו אלו שאינם "מתקדמת" חיים בחושך מוחלט ובבערות מתמדת.

רוצה לראות בעיניים. בקיצור, דווקא בטרום ימי החנוכה הלכתי לרעות קמעה בשדות הקהילה הקונסרבטיבית המתקדמת בעיר. רציתי לדעת איך זה שם על באמת? האם האור האמיתי דולק שם או שסתם דולקות שם מנורות של חילוניים חסרי מנוח? ובעיקר ביקשתי לדעת איך נראים "מתקדמים" בשר ודם בעת קבלת שבת למשל? האם קרניים להם או שמא השכינה האמיתית נמצאת מעל לראשיהם של יהודים שמאמינים שההלכה זקוקה לחידושים והתאמות למילניום השלישי? זה עם האולטרא טכנולוגיות שלו? ובקטנות: האם באמת עולים הקונסרבטיבים לתורה עם גיטרות? ובעל ואשה יחדיו? ובכלל – כיצד נראות חזניות, דרשניות ורבאות במציאות אמיתית?

ד"ר שלמה צדוק

ספוילר. אהבתי. הסקרנות שווה. החוויה מרתקת.

לקחתי כדורים. כשאמרתי לחבר שאני רוצה לטעום קדושה ורוחניות מעוד סוג, כלומר קונסרבטיבי, הוא אמר לי: "לך ויהא האל עמך אבל קח עמך כדורי פוסט טראומה לפחות בשביל הפעם הראשונה, יען כי אחרי מה שתראה שם יהיה לך קשה לנהוג חזרה מבלי שבלעת את הכדורים". הוא צדק. התפילה והטכסיאדה חוללו בי מהומות תוך בטניות ולקח לי זמן להתאושש. לא רק בגלל הזוגות זוגות שעלו לתורה אלא גם בגלל שהכל היה בסגנון אשכנזי הופך בטן.

"אולם" בית הכנסת. את הקהילה המתקדמת מצאתי בפייסבוק. ראשיה הזמינוני במאור פנים להצטרף לתפילות השבת שלהם בבית הכנסת אשר בכפר גנים. "בית כנסת"?! נו שוין, לא ממש משכן תפילה, בעיקר כשהישיבה היא על כיסאות כתר פלסטיק בלתי ישיבים. אולם התפילה הינו חדר חוגים מתנ"סי עממי (מרכז החממה בכפר גנים ג', מן הטעם שלקהילה אין כסף לבנות בית כנסת כיוון שראשיה אינם מקושרים לאינפוזיית הקופה הציבורית), כשבמרכזו דוכן חזנות מכוסה פרוכת פשוטה, ובצידו ארון איקאה כשבתוכו ספר הספרים. בכניסה יש שולחן עם "סידור ישראלי" וכיפות בר מצוה. פשוט?! אולי אבל לא פשטני. ובכלל באוויר היה משהו מיוחד כזה. שכינתי חדש כזה. רענן כזה. אין שם קופות צדקה ולא צלחות מטבעות. נקי וזך למשעי. אהבתי.
באים להתפלל. אט אט הם באו. זוגות זוגות ומשפחות משפחות. זכר ונקבה ישבו יחדיו. עם כיפות ובלי כיסויים. אין עזרת נשים. חלק מהנשים התעטפו בטליטות בצבעים פסיכדליים: הרבה ירוק בתוך כחול לבן מסורתי. הבנות חבשו כיפות. כל הפרצופים, למעט אני ואולי עוד עב"מ אחד, שידרו רקע חו"לי. בעיקר אמריקה, אבל כנראה שלא רק. באו גם ילדים וטף צברים. די מרגש. עשרה למנין? מנין גברים לא תמיד קיים ולכן הקהילה סופרת גם נשים למנין. שיהיה.

באיזה עמוד קוראים? בעת התפילה והטכסים כמעט ואין דיבורים בטלים מיותרים גם כיוון שכל הזמן מחפשים המתפללים את העמוד הנכון שבו החזן נמצא … מרביתם חדשים בעסק … תפילת החזן נגינתית, מוסיקלית, חודרת, מרשימה ומיוחדת, אבל עם הרבה קיטועים, יען כי הוא כל הזמן צריך להפסיק את המזמור כדי לתדרך את המאמינים באשר לעמוד התפילה הנכון. והוא מדריך אפילו באמצע תפילת העמידה, ה' ישמור!. אבל זה בא ממקום כל כך קדושתי וטהור שזה נותן תחושה של תפילה אמונית חזקה.

הפילוסופיה הקונסרבטיבית. בתמצית – הקהילה הקונסרבטיבית, בניגוד לרפורמים, היא קהילה דתית המתנהלת על פי ההלכה האורתודוכסית ברובה וזה כולל את כל חגי ישראל כהלכתם אבל בהתאמות עכשוויות. חבריה שומרים שבת אבל על פי הדינים שמקובלים עליהם. אורתודוכסי יכול להשתגע מזה אבל מי שפתוח יכול לראות בהתאמות ההלכתיות משום בשורה חדשנית. אין חילול שבת בבית הכנסת: לא מצלמות, לא אש חלילה, לא סלולרים ואפילו לא גיטרות חשמליות רחמנא ליצלן. נוסעים בשבת? הרוב לא וחלקנו כן.

פמיניזם זוקף כפופים. דתיים רואים בזה חילול הקודש והכנסת צלם בהיכל אבל הקהילה לא עוצרת בגברים. הפמיניזם בא לידי ביטוי בשני אופנים. האחד – התאמת הטקסט. יענו בכל מקום שכתוב "אבותינו, אברהם יצחק ויעקב", תהיה תוספת בלתי מקובלת: "ואמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה". השני – הבנות עושות הכל: חזניות, רבאות, קוראות בתורה, עולות לתורה בזוגות, אומרות קדיש, דרשניות וגבאיות.

אור וחושך?. האם מצאנו את האור? וואללה אולי. כנראה. אבל לא בטוח. העסק די מטלטל אבל שווה לקחת משם בעיקר את הפשט והפשטות. זה עושה טוב לנפש.

חג אורים שמח.