בחירות בפעם השלישית? די לנו מחרחורי הריב והמדון

כיכר תחריר? כיכר טיאנמן? כיכר גורן?. פנייה אחרונה לכל המפגינים הסדרתיים והמוחים התעשייתיים אשר בכיכר לאמור: הלו! אתם שהפכתם את כיכר גורן שלי לסוג של כיכר תחריר מצרית ולגרסה עכשווית של כיכר טיאנמן סינית, קחו רגע פסק זמן והאזינו לזעקה העולה השמימה מפי עמנו בני ישראל בכלל ומפי עמנו בני מלאבס בפרט: די לנו מקריאות הקרב ומחרחורי הריב והמדון שאתם מביאים על עם ישראל בכלל, ועל עם שוכני כפר גנים ג' בואכה מלאבס בפרט, כי הגיעה העת לעשות שלום בית והגיעה העת לכבות שריפות מיותרות. והכי חשוב: הגיעה העת לרדת מהעצים ולהפר הבטחות. מחפשים מתווה חדש ויצירתי?! אולי לי יש.

אני מתאבד שיעי. יש לי הרגל רע: להתאבד מידי פעם בפומבי ובכיכר העיתון. יעני, לכתוב טור מרגיז של אחד שיושב על תקן עוכר חגיגות סידרתי ושאינו פוחד מאף אחד. הוכחה ראשונה: אני לא רוצה להיות פוליטיקלי קורקט ולא רוצה לזעוק זעקות שבר כמו הייתי חלק מעדר של עיזים עיוורות. הנה אני מודיע כאן רשמית: אני לא מוכן לקחת חלק בפסטיבל שפיכת האש והגופרית על נבחרי הציבור שלנו בטענה שכאילו הם מושחתים, אטומים ואגואיסטים שרק רוצים לשמור על התחת שלהם. לא ולא! מבחינתי נבחרי הציבור שלנו הם אנשים עם אצילות נפש וגדלות רוח וכל שאר הדיבורים על סיגרים, שמפניות וסיקור אוהד הם סתם שנאה מיותרת וחשבונאות מתלהמת.

די עם פוליטיקה של חרמות!. מערכות הבחירות האחרונות התאפיינו בפוליטיקה מכוערת ומטופשת של חרמות ונידויים. ומי שהתגלו כאלופי עולם בענייני חרמות הם השמאל הישראלי: זה לא יושב עם ההוא, ההם לא אוהבים את אלו, המשיחים לא מדברים עם האנרכיסטים, עמיר פרץ לא אוכל באותה מסעדה עם בנט וכו' וכו'. דחילקום וראבקום: אני מתפלא עליכם: אתם מוכנים לשבת, לדבר, לוותר ולמחול לאויבי האומה הארד קור, גם עם אלו שיש להם דם על הידיים!, למען השלום כמובן, אבל לא מוכנים להיות בחדר אחד עם מעשני סיגרים ושותי שמפניות?? ולא מוכנים לדבר עם יהודים בעלי זקנים ופאות מההתנחלויות? מהיכן הבאתם את השנאה הזאת? יאללה, רדו מהסולמות שלכם. אתם מתבכיינים, מתפתלים ואומרים: "הבטחנו לבוחרים שלנו שלעולם לא נשב עם ביבי". אז תפרו את ההבטחה המיותרת הזאת ואל תהפכו אותה לנדר של נזירים פנאטיים. ותזכרו את מה שאמר פעם הנשיא עזר ויצמן: "רק חמור לא משנה את דעתו..".

ד"ר שלמה צדוק. צילום: פרטי

ההפיכה השלטונית. אמרתי שאין בי חשש מאף אחד ולהלן ההוכחה השנייה – השתתפתי זקוף קומה בהפגנה המדהימה במוזיאון תל אביב יען כי גם אני, כמו מחצית מהעם שלנו, רואה כאן סוג של מהפכה של האליטות כנגד שלטון שנבחר על ידי העם. יש רק הבדל אחד: במקום טנקים יש כאן השתלטות עוינת של חונטות ביורוקרטיות על מוקדי השלטון באמצעות סעיפים ותתי סעיפים משפטיים. כל איש אקדמיה הגון, גם אם הוא בעל אג'נדה אנטי לאומית ופוסט ציונית, רואה את פרי הביאושים הנורא שהביאה עלינו הקונספציה של "הכל שפיט" מבית מדרשו של אהרון ברק!
די עם פוליטיקה של התנשאות. עיתונאים אינם אובייקטיביים. תשכחו מזה. גם אני לא. ואני הכי נעלב כשאומרים לי: איך אדם אינטלקטואל כמוך מצביע ימינה? זה כאילו אמרו לי: הלו באבון, תפסיק לגלות עצמאות מחשבתית כי כל השכל מצוי בצד שלנו ואתם עדיין על העצים. ורק לדוגמא: במוצ"ש האחרון שואלת רינה מצליח את הפרשן שלה איך הוא מסביר את התופעה "הבלתי ראציונאלית" של מצביע הליכוד? אתם הבנתם?! הרי רציונאליות יש רק בצד השמאלי. בימין יש רק פסיכים.

האם יהיו בחירות שלישיות ורביעיות?. ריד מיי ליפס ושלא יפחידו אתכם בנבואות נוסטרדמוס: לא יהיו כאן בחירות שלישיות!. ואם יהיו אין לי כוונות להניח שק ואפר על ראשי יען כי בחירות שלישיות לא יביאו לקץ העולם היהודי. בספרד, בריטניה ובלגיה יש בחירות כמעט כל שבוע ואין שם אסונות. בחירות עולות כסף? נכון, אבל לדמוקרטיה יש מחיר ואני מוכן לשלם אותו.

חוסו על הצאן!. ואף על כל הנ"ל אני רוצה להשמיע קול תחינה ורחמים מנבחרי הציבור היקרים שלנו ולזעוק להם: אנא רבותינו, חוסו על צאן מרעיתכם ואל תביאונו לקלפיות בשביל סתם ובשביל כלום.

אני סוגר מעגל וסוגר טור. אמרתי בבראשית שיש לי מתווה יצירתי לפיתרון הכאוס. אז הנה אני שם נפשי בכפי ומעלה אותו על הכתב. אם לא ירצו מנהיגי האומה בעצמם לבטל את החרמות והנידויים הטיפשיים וחסרי הטעם זה כלפי זה, חייבים ראשי הערים בישראל לתפוס את לפיד ההובלה ולהכריח את הנבחרים לדבר עד כי יצא עשן לבן מהבונקריזם שלהם. ראשי הערים הם נבחרי ציבור ויש להם זכות מוסרית ופרקטית להיות קבוצת לחץ פוליטית עד כדי לכפות על הנבחרים פיתרון של בית ספר. במרכז הפיתרון יעמוד עיקרון יהודי אלוהי: אין חרמות ואין נידויים על אף אחד!! רצה האל וכיכר גורן הפכה לסמל ולכן בשורת ראשי הערים יכולה לבוא מפתח תקוה.

וכך תשקוט הארץ 40 שנה.