"לא אוכל לחזור לחיים שהיו לי קודם". לניקול דניאל יש שני ילדים שהיו ב"גן הזוועות" של כרמל מעודה

ביום חמישי הקרוב, ה-7.11, במסגרת אירועי חודש נובמבר לציון המאבק למניעת אלימות, תתקיים בבית שיח נשים ההרצאה 'מאחורי קירות הגן', אותה תעביר ניקול דניאל, אמא לשני ילדים קטנים שהיו בגן בייבי לאב של כרמל מעודה בראש העין, הגן שזכה לכינוי "גן הזוועות". ניקול היא ממובילות מחאת ההורים נגד מקרי ההתעללות הרבים בילדים בפעוטונים ובגנים.

בהרצאה משתפת ניקול את הקהל בסיפור האישי שלה ושל המשפחה. היא מדברת על האירועים הקשים בגן, על הקשר החברי עם מעודה טרם חשיפת הפרשה, ובעיקר על הרצון ליצור שינוי ולהגן על הילדים. היא מודה לעירייה ולראש העירייה רמי גרינברג על הבמה שקיבלה.

"לא בחרתי להיות במקום הזה ולהתפרסם בעקבות המקרה הנורא", היא אומרת למלאבס, "אבל אני מרגישה שעל הכתפיים שלי יש סוג של שליחות גדולה. אני הייתי מהאנשים שאמרו לי זה לא יקרה, מהאנשים שבטחו בגננת שלהם, ששלחו ילד שמח לגן. אפילו פעם אחת לא הייתה סיטואציה שהוא אמר לי שהוא לא רוצה ללכת לגן וזה גרם לי להרגיש שזו המסגרת הטובה ביותר שבחרתי לילד שלי. כולנו יודעים איך זה נגמר והמסקנה שלי היא שאין בטחון ב-100 אחוז בשום דבר".

הפרשה התפוצצה בחודש יוני האחרון. מעודה נעצרה בחשד להתעללות בילדים בפעוטון שבבעלותה בבית המשפחה בראש העין. המשטרה חשפה את התנהלות מעודה בסרטוני האבטחה של הגן. ביולי האחרון הוגש נגדה כתב אישום בגין התעללות בקטינים חסרי ישע ותקיפתם. בין התיאורים המזעזעים בכתב האישום:  מעודה קשרה ידי קטין באמצעות חוט, הרימה ילדים באוויר והטיחה אותם ברצפה והכריחה את אחד הילדים לאכול את הקיא של עצמו. ניקול אומרת: "אני זוכרת את היום שראיתי לראשונה את הסרטונים. אי אפשר לשכוח את הרגעים האלה ואני כנראה גם לא אשכח לעולם, זה סיפור שלנצח אני אחיה במקביל אליו".
על ההרצאה היא מספרת: "בהרצאה אני פחות מדברת על האלימות עצמה ועל כתב האישום והסיפור מתרכז בעיקר, בנורמליות שהייתה לפני, איך הכל נראה רגיל ואי אפשר היה לראות את הסימנים. המטרה היא לגרום לאנשים להבין שעיניים פקוחות זה דבר חשוב. לא הגיוני ולא נתפס שילד בן שנתיים צריך לעבור גיהנום, שאנחנו כאנשים מבוגרים לא היינו יכולים לעמוד בו, שמאכילים אותך עם ידיים קשורות מאחורי הגב. זה שבי".
יש משהו שהזמן שעובר עושה?
"הזמן עושה את שלו על כולנו וגם על הילדים, למרות שיש עדיין סיטואציות שמחזירות אותנו וגורמות לנו להרגיש כאילו אתמול התפוצצה הפרשה. לדוגמא, רציתי לקשור לעומר הבן שלי בלון על היד והוא אמר לי 'אמא אל תקשרי את הבלון'. זו סיטואציה קשה, אני חיה את זה כל הזמן".
איך הצלחת לשלוח את הילדים למסגרת חדשה?
"בחרתי במסגרת שהיא גן ציבורי, עם פיקוח ולא גן פרטי. איך שחררתי? אני לא יודעת, כנראה פשוט הצלחתי לראות את טובתם לפני טובתי. הבנתי שהם חייבים את זה וזה מה שיעזור להם. שיבינו שהמסגרת שהם היו בה לא הייתה תקינה ויראו איך גן צריך להתנהל. הייתה התחלה מאוד קשה, הם מאוד פחדו וחששו, אבל לשמחתי נבנתה מערכת יחסים חדשה עם הצוות והם למדו שבגן לא מרביצים וזה לא סיוט".

כנסו כאן לקרוא על כתב האישום נגד כרמל מעודה

דניאל, בת 34, עבדה עד התפוצצות הפרשה בתחום רכש והלוגיסטיקה, אך לאחר המקרה עזבה את עבודתה. "כלום לא נראה לי מספיק חשוב", היא אומרת, "לא הצלחתי לראות את עצמי הולכת לעבודה, פותחת מחשב ומזמינה שוב פעם ציוד. הדבר היחיד שאני מרגישה שחשוב זו הדאגה לילדים. כל הפרשה ערערה את כולנו ואנחנו עכשיו מתחילים להרים את הראש כמשפחה. לא בצורה המושלמת שהייתי רוצה, אבל לאט לאט. ואנחנו נגיע בסוף לנקודה יותר טובה. אני עכשיו נמצאת בשליחות שאי אפשר להתעלם ממנה, זה דפק לי בדלת בלי שהתכוונתי ובשנייה שפתחתי את הדלת, הבנתי שאני יוצאת למסע. מדובר במסע לא קל והוא פוגע לי בפצע כל פעם מחדש, אבל הוא חשוב. אני מקבלת כל כך הרבה פניות מהורים שמשתפים אותי בחרדות ובחששות שלהם, בדברים שהם נתקלים בהם בגן ובעקבות הסיפור הזה, יש הורים רבים שפיתחו מודעות. אני יודעת שכרמל לא תהיה המקרה האחרון, אבל צריך לעשות לזה סוף ואנחנו כקהל חייבים להתעורר ולהתאחד ביחד לעצור את הדבר הזה".
עם איזו תובנה את רוצה שאנשים ייצאו מהרצאה?

"קודם כל מודעות. שייקחו את הטיפים שלי מהניסיון המר שלי. אני לא רוצה להפוך אנשים לחרדתיים, אבל אני כן רוצה שהם יהיו ערניים. אני עצמתי עיניים ולא חיפשתי את זה ואם לא מחפשים לא מוצאים. אני מעודדת לבדוק, לחפש את זה. אם יש חשד, בשביל השקט הנפשי שלכם, תשימו מכשיר הקלטה, תבדקו.
לא סתם אחרי הסיפור של כרמל, הסיפורים צצים כמו פטריות אחרי הגשם. לנו ההורים לפעמים נוח לעצום עיניים וללכת לעבודה ואסור שזה יקרה. אני לא אוכל לחזור לחיים שהיו לי קודם, שעצמתי עיניים וחשבתי שהעולם מקסים ונפלא. אנשים נפגעים וצריך לשנות את העולם. לפעמים שינוי מתחיל בבנאדם אחד שהולך עם תרמיל ומקל ולאט לאט מצטרפים אליו עוד אנשים, אני יצאתי למסע ואני צועדת קדימה".