אודליה אייזנברג נפרדת ממכללת פתח תקוה: "מאוד מוזר לי לא לפתוח את שנת הלימודים"

ב-27.10 תיפתח שנת הלימודים האקדמית החדשה, וכמו בכל שנה מזה כ-18 שנה תיפתח שנה חדשה גם במכללת בפתח תקוה. אלא שהשנה הזו תהיה שונה, משום שאת המכללה המקומית לא תנהל לראשונה מזה 18 שנה אודליה אייזנברג. רגע לפני שהיא פורשת מספרת אייזנברג, מנהלת מכללת העיר ומנהלת אגף השכלה במינהל החינוך בעירייה שמסיימת תפקיד בסוף החודש אחרי למעלה מ-18 שנות ניהול בהן הביאה את המכללה להצלחות, על החזון בהקמת המכללה, על האתגרים, ועל החלומות לעתיד. "זו השנה הראשונה מאז שמכללת העיר הוקמה שאני לא אפתח את שנת הלימודים האקדמאית וזה מאוד מוזר לי", היא אומרת, "הסמסטר הראשון אותו פתחתי היה סמסטר קיץ ועכשיו אני מסיימת בסמסטר קיץ וזה סוג של סגירת מעגל".
מכללת העיר פתח תקווה, הוקמה לפני 18.5 שנה על ידי ראש העירייה דאז, איציק אוחיון, ועל ידי מי שהיה סגנו וראש מינהל החינוך, יעקב בן שמחון. "המכללה הוקמה מתוך חזון וההבנה שצריך להביא לפתח תקווה אקדמיה, להנגיש את ההשכלה לתושבי העיר ולתת הזדמנות לכל אחד, בלי תנאי קבלה, בלי רקע קודם ובלי שיפוטיות, אלא מהמקום של שוויונית כדי שכל אחד שרוצה יוכל להצליח", מסבירה אייזנברג. "זה היה חזון ובאנו מתוך שליחות".
את הסמסטר הראשון בעיר הם פתחו עם 60 סטודנטים, רובם היו אנשים מבוגרים, בעלי משפחות ועובדים, שהלימודים היו עבורם אתגר. "פעם לעשות תואר היה משהו מאוד משמעותי ואנשים שלמדו כאן, למדו מתוך הרצון להוכיח לעצמם, לחברה ולמשפחה שלהם, שהם מסוגלים ויכולים", היא מסבירה. היא מציינת נקודה חשובה, ומזכירה שעיריית פתח תקווה, להבדיל מעיריות אחרות וממכללת רמת גן שהייתה המתחרה הגדולה שלהם, החליטה לא לגבות דמי מכללה, דבר שקיים עד היום. אייזנברג: "זו החלטה שהתקבלה מתוך ההבנה שהמכללה לא נועדה להיות רווחית, אלא לתת שירות לתושבים שילמדו בתוך העיר ולא יצטרכו להיטרטר החוצה. בנוסף, המכללה הייתה גם חלק ממינהל החינוך וזה היה סוג של המשכיות, שאדם לומד בעיר ורואה אופק והמשך. זה היה לחנך אנשים להשכלה גבוהה ולהטמיע את זה בהם".
# # #
מסלולי הלימוד הנלמדים במכללה לתואר ראשון של האוניברסיטה הפתוחה הם מגוונים: לימודי ניהול, כלכלה, חשבונאות, מדעי המחשב וסייבר, הנדסת תעשיה וניהול, הנדסת תוכנה, מדעי החיים, מדע המדינה ויחסים בינלאומיים, לימודי מזרח תיכון, מדעי החברה והרוח, קולנוע, ספרות, תקשורת, חינוך, חינוך ליקויי למידה ופסיכולוגיה, וכן לימודי תואר שני במינהל עסקים MBA, לימודי תרבות ולימודי דמוקרטיה בהדגשת מינהל ציבורי. "הלימודים באוניברסיטה הפתוחה הם לימודים לא קלים", אומרת אייזנברג, "רוב הלימוד הוא לימוד עצמי, מתוך ספרים. המטרה הייתה להקים כיתות לימוד שאנשים יוכלו להתמודד עם השיטה של האוניברסיטה הפתוחה יותר בקלות, להגיע לכיתות, לשבת עם עוד סטודנטים מול מנחה / מרצה שמלמד וכן ליצור קשרי חברות. לשמחתי זה הצליח. בהדרגה כמות הסטודנטים הלכה וגדלה, המודעות להשכלה גדלה וזה התחיל לעבור מפה לאוזן. כשהיינו בתיכון אחד העם, היו לנו 18 כיתות בהן למדו בשעות אחר הצהריים".
מה הקורס הכי מבוקש אצלכם?
"מדעי החברה והרוח – זה תואר שמשלב מגוון רחב של נושאים. אני הגדרתי אותו לסטודנטים שלי כמו קוקטייל של קורסים. בעבר לימודי תקשורת ומינהל היו המסלולים הכי מבוקשים. ברבות השנים שני המסלולים נהיו כלליים, תקשורת נעלם לגמרי וניהול הפך להיות בעיני הצעירים כללי מידי. פסיכולוגיה הפך להיות תואר מבוקש, אבל בשביל להגיע למשהו צריך ללמוד תואר שני וסטאז' וזו דרך ארוכה שלא מתאימה לכולם".
עם איזה אתגרים נאלצתם להתמודד?
"קודם כל האתגר המרכזי היה ששוק ההשכלה הפך להיות מאוד גדול. מכללת אריאל הפכה להיות אוניברסיטה ולא מעט אנשים עברו ללמוד שם. האוניברסיטה הפתוחה הקימה מרכזי לימוד נוספים כמו מכללת ראש העין שבינתיים נסגרה, קמפוס רמת אביב שמלמד גם בבוקר וכמובן מכללת רמת גן שהייתה לפנינו, והאנשים מפתח תקווה והסביבה התחילו להתפזר בין המרכזים השונים. כל זה בנוסף למוסדות הלימוד השונים שקמו כמו פטריות אחרי הגשם, כמו קרית אונו, אור יהודה, המכללה למשפט בהוד השרון ועוד. בעבר אנשים העדיפו ללכת ללמוד באוניברסיטה, כי מבחינתם זה היה תואר מוכר ולפני הרבה שנים הפתוחה לא נחשבה כאוניברסיטה יוקרתית, דבר שבשנים האחרונות השתנה והתדמית שלה היום שוות ערך לכל המכללות והאוניברסיטאות האחרות".
אתגר נוסף, איתו היו צריכים להתמודד ועדיין מתמודדים, לדברי אייזנברג, זה הדור הצעיר. "הדור הצעיר לא רואה בלימודים ערך עליון", היא אומרת. "היום זה דור אינסטנט שמחפשים דברים מהירים כדי להתקדם. הם עובדים בכמה עבודות, לומדים כמה דברים, ופחות רואים את הערך של התואר האקדמאי שהוא בעצם קצת ארוך טווח ובמיוחד באוניברסיטה הפתוחה ולכן לא מעט מהם מוותרים על הדבר החשוב שנקרא השכלה. אם בעבר אנשים לא היו מתקבלים לעבודה ללא תואר ולא יכלו להתקדם ולהגיע לתפקידים בכירים, היום התואר לא נדרש בכל מקום ולכן בשנים האחרונות הובלתי את הקונספט שהתואר הוא אתה ולא יכולים לקחת אותו ממך. אני תמיד אמרתי לסטודנטים שלי ללכת עם הלב, ללמוד את מה שהם אוהבים ולא לחשוב איך זה ישתלב לאחר מכן בעבודה. כשאדם לומד את מה שהוא באמת אוהב, העבודה תמצא אותו".
ולא חשבתם לפתוח לימודי תעודה, לימודים אחרים?
"לפני שנתיים נתנו את האופציה של 15 קורסים יותר רוחניים, כדי להראות את השילוב בין גוף ונפש ולא הייתה לזה הצלחה, אנשים הלכו יותר לחומרניות".

אודליה אייזנברג צילום זאב שטרן

# # #
לאורך השנים סיימו בהצלחה את הלימודים במכללת העיר פתח תקוה למעלה מ-3,200 תלמידים ובשנה עוברים במכללה כאלפיים סטודנטים. מאז שמכללת העיר עברה למקומה החדש, המספר קטן וזאת לאור מכלול גורמים. אחד מהם הוא המיקום ברחוב השחם שהוא הרבה פחות נוח מאשר המיקום הקודם בשכונת אם המושבות. גורם נוסף הוא שהמבנה הנוכחי קטן יותר ובפועל יש רק שבע כיתות לימוד לעומת 18 שהיו בתיכון אחד העם. "אחד האתגרים איתם נאלצנו להתמודד לאורך כל השנים זה בית אקדמאי", מסבירה אייזנברג, "שהסטודנטים יידעו שיש להם בית, שמכירים אותם בשם ושאנחנו אנשי הקשר שלהם. עד לפני כשנה וחצי, למדנו בתיכון אחד העם ולעיתים למסתכל מהצד זה היה נראה כמו מקום מוזנח. נכון שכל הזמן שאפתי למבנה עצמאי, אבל בתיכון היה משהו מאוד תוסס, זה היה קמפוס מרכזי מכל הבחינות ועכשיו האתגר להביא לכאן את מה שהיה שם או לחלופין ליצור משהו אחר".
את חושבת שהמיקום הנוכחי לא נכון?
"אני חושבת שהמיקום שהמכללה הייתה צריכה להיות בו, זה מה שנועד לה מלכתחילה בנווה גן ושם היא הייתה יכולה לפרוח, גם מבחינת דרכי גישה וגם מבחינת שירות לתושב. התושבים באותה תקופה התנגדו ולכן התקבלה החלטה להעביר את המכללה ולדעתי הם הפסידו. אני נלחמתי לאורך כל השנים שיהיה לנו בית אקדמאי וקיבלנו בית, אבל יש לנו עבודה קשה להביא את כולם לכאן. כאמור, פה יש גם פחות כיתות ובבוא היום יצטרכו להעביר את המכללה למקום גדול יותר על מנת שניתן יהיה להרחיב את ההיצע, לעשות יותר קורסים מקצועיים".
איך הביקוש?
"זה כמו הביצה והתרנגולת. ברגע שעברנו לכאן לא יכולנו להציע היצע גדול יותר".
ומה מבדיל אתכם ממכללות אחרות?
"המכללה שלנו זו מכללת בוטיק. מסלולים יש בכל מקום ואצלנו יש את היחס האישי, התמיכה, העידוד. אנחנו אומרים לכל אדם שהוא יכול והכל אפשרי. הבוגרים אותם ליווינו לאורך השנים, ידעו שפה יש להם בית ודלת פתוחה. מי שנכנס מסיים את התואר, עוברים מסמסטר לסמסטר, ממשיכים לתואר שני, משולבים בשוק העבודה ומגיעים לתפקידים בכירים".
יש בעיר מקום לעוד מכללה או מוסד אקדמי?
"ממה שאני יודעת, המועצה להשכלה גבוהה לא מאשרת הקמת של אוניברסיטאות נוספות בישראל. מלבד זאת, אני חושבת שבאוניברסיטה הפתוחה יש את כל מגוון תחומי הלימוד כמו הנדסה, הנדסה תעשייה וניהול, הנדסת תוכנה, לימודי סייבר, לימודי אפיק למשפטים ולכן כדאי לקדם ולהפריח את מה שיש. יותר קשה להביא לקוח חדש מאשר לשמר לקוח נאמן והלקוחות שלנו נאמנים".
# # #
אחד הדברים איתם מזוהה אייזנברג בשנים האחרונות הוא כל נושא הרוחניות והעצמה האישית. כבר כשנכנסים אליה לחדר, מבינים שהגעתם למקום אחר ולא שגרתי. הקירות צבועים בצבע ורוד ועל הקיר כתובת בהודית שאומרת שהכל אפשרי. "זה המוטו שלנו במכללה לאורך כל הדרך", היא מסבירה. אייזנברג מסיימת כאמור את התפקיד שלה בסוף החודש. זאת לאחר שהחליטה לצאת לפרישה מוקדמת בתנאים שהציעו לה העירייה ומשרד הפנים. היא עוברת לצפון הארץ כדי להקים יחד עם בן זוגה מרכז העצמה רוחני. זאת לצד סיורים שהיא עושה בהודו, אליה, כפי שכבר ניתן להבין, יש לה חיבה גדולה וחיבור. "הרעיון שזה יאפשר לאנשים להעצים ולהתחבר לעצמם, שיבינו שכל מה שיש בחוץ, זה השיקוף של כל מה שיש לנו בפנים וניתן לשנות את המציאות ולמצות את המקסימום מהחיים", מסבירה אייזנברג.
למה החלטת לפרוש?
"אני רוצה ללכת הלאה עם עצמי, עם החלומות שלי, והחלום זה להקים מרכז העצמה רוחני שבו יהיה את השילוב בין הרוח לחומר, כשהמסר זה נתינה".
איך זה מסתדר שמצד אחד את מנהלת מכללה שזה משהו מאוד מעשי, מול העיסוק ברוחניות והנסיעות להודו?
"אני חושבת שיש קשר מאוד הדוק בין גוף לנפש, בין החומריות והשורשיות. בסופו של יום הכל יורד לקרקע ולאדמה וזה קשור אחד לשני. זה משהו שהוא קוסמי מעבר למה שאנחנו רואים".
יש משהו שתכננת לעשות במכללה ולא יצא לפועל?
"לימודי תעודה שהתחלתי לעשות ולא היה ביקוש. אני חושבת שצריך לעשות קורסים שהם משולבים תואר אקדמאי שנותנים את ההכשרה המעשית. פרויקט נוסף זה שילוב עם חברות ההייטק בעיר. הצעתי לעשות פרויקט שמשלב את החבר'ה הצעירים, שנותן להם מגורים, לימודים ועבודה. חשבנו גם על מכללה לחרדים – על מנת שניתן יהיה לשלב אותם בשוק העבודה וליצור להם לימודים נפרדים, אבל המועצה להשכלה גבוהה לא מאפשרת לימודים נפרדים, חלקם הגדול רוצה כיתות נפרדות ועדין לא נמצאה הנוסחה, לכן הרוב לומדים היום בצורה מקוונת. וכמובן יש את אתגר הדיגיטל. בעבר 85 אחוז מהקורסים היו נלמדים במסגרת כיתה והיום הם הפכו לקורסים מקוונים, כלומר לומדים מהבית. המאבק זה לשכנע את החבר'ה הצעירים – דור הדיגיטל – לבוא לכיתה וזה אתגר שהוא מאוד קשה, כי לימודים בכיתה הם מאוד משמעותיים וככל שיעברו השנים זה קושי שיילך ויגבר".
מכללת העיר פתח תקווה שתפקדה כאגף השכלה בעיריית פתח תקווה, תחת מינהל שירותי קהילה, תעבור להיות חלק מאגף חינוך מבוגרים בהנהלת יעקב פישר. את אודליה אייזנברג תחליף בניהול המכללה דקלה אליהו. אליהו עבדה בארבע השנים האחרונות כסגנית מנהלת אגף במינהל החינוך. לאליהו תואר ראשון ושני במנהל עסקים ומשפטים והיא בעלת ניסיון מקצועי ניהולי.
רגע לפני שהיא עוזבת, אייזנברג מבקשת להודות לכל מי שעזר ותמך בה לאורך כל השנים: "פתח תקווה היא העיר שלי, אנחנו דור שביעי בעיר הזאת והעיר הזו מאוד חשובה לי. המכללה לא הייתה עבודה, אלא בית ושליחות ואני יכולה רק להוקיר ולהודות על השנים שניתנה לי הזכות לתת לכל כך הרבה אנשים להאמין בעצמם ושהם יכולים. אני רוצה להודות לעיריית פתח תקווה שלאורך כל השנים תמכה בי, ברצונות ובחזון שלי ובכל מה שבקשתי. וגם לראש העיר רמי גרינברג, על כך שכאשר ביקשתי ללכת, הוא נתן לי ללכת בכבוד וזה משהו שהוא מאוד חשוב. אדם צריך לדעת מתי השיא ומתי צריך לפרוש ולפנות את המקום לדור אחר, לאנשים שיכולים להביא דברים אחרים משלהם".
איזו מכללה את משאירה?
"מכללה מוצלחת, מכללה יציבה, מכללה שהיא בית. במהלך החפיפה למנהלת החדשה, נתתי את כל מה שיכולתי לתת, את כל התורה שבעל פה ובכתב, את כל מה שלמדנו כאן ויצרנו בעשר אצבעות וחווינו על בשרנו, את הלקחים ואת כל הטעויות, כי אם לא עושים לא טועים. כל אחד מביא ויוצק לתפקיד את הערכים שלו, את החזון שלו, הכישורים שלו ואני בטוחה שהמנהלת החדשה, דקלה אליהו, תצליח בדרכה שלה ואני מאחלת לך הצלחה. בסופו של יום ההצלחה שלה, זו ההצלחה שלי ושל מפעל החיים שלי".