הקשיים וההדחקה של רס"ן ד"ר נ': "ההרוגים והפצועים בצוק איתן זה פצע שלא נסגר"

לצוות בית החולים בילינסון מצטרף בימים אלה רסן ד"ר נ' שפושט את המדים לטובת החלוק הלבן. ד"ר נ' יחל את ההתמחות שלו באף אוזן גרון, אבל המקצוע העתידי שלו לא מעיד בכלום על עברו. בגיל 32, אחרי שלושה צל"שים, אחד אישי ושניים יחידתיים על אומץ ליבו ותפקודו תחת אש כרופא בגדוד "שחם" של חטיבת הנחל במהלך מבצע צוק איתן בשנת 2014. לאחר מכן עבר מסלול לוחמים ושימש כרופא המבצעי של שייטת 13. במשך שמונה שנים הוא לקח חלק בקרבות קשים וטיפל במאות פצועים בדרגות קושי שונות. עכשיו הוא רק מחכה להתחיל את ההתמחות. "אני מתכוון לעשות את הטוב ביותר שאני יודע", הוא מצהיר.
הוא ילד סנדוויץ' בין שלושה אחים. אחותו הגדולה רואת חשבון ואחיו שהיה שנים ארוכות במערכת הביטחון עוסק עכשיו כמהנדס חשמל בתחום ההייטק. ד"ר נ' למד במסלול המחוננים, התחיל בבית הספר היסודי הוברמן, המשיך לקיבוץ גלויות, רשיש ותיכון אחד העם. משם המשיך לקבלת עתודה אקדמאית באוניברסיטת תל אביב והחל ללמוד רפואה. "בתיכון התחלתי להתנדב במד"א", הוא מספר. "זה התחיל במסגרת המחויבות האישית והמשיך כי התאהבתי בתחום. זה הפך להיות סוג של תנועת נוער עבורי. זה היה בשנת 2001, בתקופת הפיגועים החשוכה, והייתי שם כל הזמן. התחברתי לדבר הזה והבנתי שאני לא רוצה לעשות שום דבר אחר ויצאתי לדרך".
רפואה התחיל ד"ר נ' ללמוד בגיל 18. "זה מביא אותך לתהליך של התבגרות מאוד מהירה", הוא מעיד. "רוב הסטודנטים שנמצאים איתך בלימודים הם אחרי שירות צבאי, חלקם אחרי שירות ארוך, חלקם היו קצינים ועשו מסלולים פיקודים. זה מבגר אותך מצד אחד ומצד שני, אתה די פנוי לדבר הזה, הלימודים הם כל עולמך. עוד לא התחלת להקים משפחה ואתה צעיר. במשך שבע שנים הייתי סטודנט מצטיין, כי הייתי מאוד פנוי. בפרספקטיבה של 14 שנה, אני ממליץ לנוער ללכת ללמוד לפני הצבא. אהבתי את המסלול וזה עשה לי טוב".
את הטירונות עשה בסוף שנה א', בשנת 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה. "זו הייתה תקופה שנהרגו במלחמה הרבה חובשים ושיבצו אותנו בלבנון. בתפקידי בתור חובש תגברנו וטיפלנו בפצועים בשטח".
בסיום הלימודים, הוא עשה סטאז' של שנה אחת בבילינסון ובשנת 2013 כשהוא בן 26, התגייס לצה"ל ושימש כאמור כרופא של גדוד "שחם" של הנחל שם שירת שנתיים. "המעבר הזה דרש הרבה הסתגלות, הפעם לצד השני", הוא מסביר. "עכשיו אתה הבוגר האחראי ואתה הרופא של הגדוד. אתה האוטוריטה המקצועית היחידה על סדר גודל של 400 לוחמים. זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית. בין האימונים תפסנו קווים הרבה באיו"ש, בגבול עזה, בחרמון ובגבול הצפון. בשנתיים האלה טפלתי בסדר גודל של כ-200 פצועים. היה לי הכל מהכול. שאתה באיו"ש אתה מטפל הרבה באוכלוסייה אזרחית, בילדים, בנשים ובמבוגרים שעברו תאונות דרכים ותאונות בבית ומגיעים לבסיס שיודעים שיש בו רופא".

רסן נ' צילום דובר צה"ל

פצוע אחר פצוע

ואז הגיע מבצע צוק איתן. ב-25 ביולי 2014 התחולל הקרב הקשה בבית חאנון בו נכנס כוח חי"ר שכלל 16 חיילים של גדוד שחם של הנחל ללוחמה בשטח בנוי. את הלוחמים הפתיע כוח גדל של חמאס שירה אליהם טיל נ"ט. "במהלך המבצע כולו טפלתי ב-47 פצועים ובארבעה הרוגים. אחד ההרוגים היה תושב פתח תקוה אבי גרינצויג ז"ל. את אבי הכרתי באופן אישי בעיקר מהגדוד ופחות מהבית, למרות שהוא ואח שלי היו חברים. במהלך הקרב והטיפול בפצועים אני מתנתק, נהיה מקצוען ומתעסק בעשייה הזו, מטפל בפצוע אחד ועובר הלאה לפצוע הבא. זה היה אירוע גדול עם הרבה פצועים בתוך עזה ועליו קיבלתי צל"ש על ביצוע פעולות ניתוחיות תחת אש".
מה בדיוק קורה בשטח?
"היה איתי צוות מצומצם. אני, חובשים ורופא מילואים שלא הגיע מעולם הטראומה. נחשפתי לכל מה שחוויתי בשנת 2001 כשהייתי במד"א בתקופת הפיגועים. הכל מתנקז לאירוע של שעה וחצי שהוא אין סופי ואז נגמר האירוע ועוברים לטפל באירוע הבא. זה לא נגמר. אחרי ההתקלות היינו ברצועה עוד שלושה שבועות".
ואיך מתמודדים אם זה באופן אישי?
"בהתחלה אתה בעיקר מדחיק את זה ואתה אומר לעצמך שאין לך זמן להתעסק בזה. צריכים אותך בגדוד ואין לך זמן לעשות סיכומים. אבל זה כן מלווה אותך. ההרוגים והפצועים בצוק איתן זה פצע שלא נסגר. לפעמים זה פצע קטן ויש ימים בשנה שהוא גדל. כמו ביום הזיכרון, בתקופה של האזכרות לקראת הקיץ. עם הזמן אתה לומד איך להתמודד עם זה – בעיקר עם האנשים שחוו איתך חוויות דומות והם הופכים להיות יותר קרובים אליך".
יצרת קשר עם המשפחות השכולות?
"כן. אני בקשר ומשתדל להגיע לכל הפחות לאזכרה השנתית וליום הזיכרון".
כשקיבלת את הצל"ש מה הרגשת?
"בעיקר שהשפעת. שעמדת ברגעים שנדרשת להיבחן בהם, שעשית משהו ראוי לציון. אתה חושב על מי שנמצא מול עינך ומה אתה הולך לעשות בצורה הכי טובה. יש שני דברים שלמדתי שקורים לאחר מכן. אחרי כל אירוע אתה הולך לתחקר גם עם עצמך ושואל את עצמך מיליון פעמים אם עשית את הכי טוב ונכון שלך. אתה צריך הגיד לעצמך שעשית את הכי טוב שלך, כי אחרת זה רודף אותך. הדבר הנוסף, שאתה חושב, זה שאימא שלך תקבל אותך בחזרה".
כלומר?
"עדכנתי את אח שלי שגם הוא היה במערכת הביטחון והוא עדכן את המשפחה. המשפחה ידעה פחות או יותר מה אני עושה. כשהייתי ביחידה, אימא שלי ידעה שאני נעלם לכמה ימים בשבוע וחוזר בחזרה. בכל הסיפור הזה, אימא שלי היא הגיבורה האמיתית. אני יודע איפה אני נמצא, לה אין מושג. אימא שלי תמיד הייתה דואגת לי וכמובן הייתה שמחה שלא אעשה מה שבחרתי לעשות, אלא משהו קצת יותר רגוע, כדי שהיא תוכל לישון בלילות. במשך שש שנים היא לא ישנה. עכשיו כשאני אהיה בבית החולים, היא תישן יותר טוב".

לתת מאה אחוז

לאחר מבצע צוק איתן, המשיך רסן ד"ר נ' בגדוד במשך שנה וחצי נוספים, בהם טיפל בין השאר בפצועים במעבר כרם שלום ומנגד גם בפצועים סורים שהגיעו ממלחמת האזרחים במדינה. כעבור שנתיים, ביקש לעבור להיות הרופא המבצעי של שייטת 13. כדי לקבל את התפקיד עבר קורס לוחמים במסלול קרבי. "אני מאוד רציתי להיות רופא בשייטת והיחידה מאוד רצתה שאני אגיע, כי אין הרבה מאוד אנשים שמסוגלים גם פיזית וגם מנטלית לעשות את התפקיד הזה", הוא אומר. "עשיתי כמעט שנה מסלול ביחידה של לוחמים, על מנת לעמוד בסטנדרטים של היחידה".
בגיל 28, להתחיל מסלול זה לא פשוט.
"נכון, זה לא צחוק בכלל. אבל מצפים ממך לעמוד בכל הסטנדרטים. אתה עושה פעילות מקצועית עד הקצה. איפה שיש חיכוך גבוהה יהיה רופא. זה היה שירות מרתק. פעילות מבצעית אין סופית ובכל מקום. וגם שם יצא לי לטפל בפצועים בתנאי קצה. אתה נדרש לדברים ייחודים, פצועים במקומות רחוקים בהם אתה הרופא היחידי. לצערי, לא ניתן להרחיב את הדברים לא על הפצועים ולא על המיקום".
כעבור שלוש וחצי שנים בשייטת, שנת הכשרה ועוד שנתיים וחצי כרופא המבצעי של היחידה, לפני כחודשיים הוא סיים את התפקיד ועבר לחיל הרפואה לענף רפואה מקצועית כדי לשמר את הידע שצבר בשש השנים בשירות. בימים אלה הוא מושאל למרכז רפואי רבין (השרון ובלינסון) למשך שלוש שנים שם יתמחה באף אוזן גרון שבסיומם הוא יצטרך להחליט האם הוא קושר את הקריירה הרפואית שלו בשירות הצבאי או ממשיך בבית החולים.
למה אף אוזן גרון?
"אני מומחה ברפואה היפרברית שעוסקת בכל תאי הלחץ שעלו לאחרונה לכותרות המשמשים גם לטיפול בהפרעות התנהגות ומוגבלות רגשית. מדובר בצורת טיפול בו החולה מצוי בתוך תא שלתוכו מוזרם חמצן בלחץ הגובה פי כמה מהלחץ הרגיל, על מנת להגביר את כמות החמצן המוזרם לרקמות הגוף. לרפואה הזאת יש הרבה ממשק עם אף אוזן גרון וזה מושך אותי בעיקר בכל הקשור למצבי חירום. סיבה נוספת לבחירה במקצוע הזה, שבאחד הימים שארצה שתהיה לי משפחה, קצת קשה להקים משפחה שאתה רופא כירורג, מוח או לב שממתין להקפצה בכל רגע".
מה אתה מצפה לקבל מהעבודה בבית החולים?
"אני מצפה להתרכז בלימודים ולקחת חלק בטיפול. מדובר באחת המחלקות הטובות בארץ ואני רוצה להשתלב בה במקסימום ולתת את הכול. כמובן גם ללמוד, להיות מצטיין גם שם ולהשפיע. אני חושב שיש אלמנט חשוב שאני מביא מהשירות הצבאי שלי. הצבא נתן לי הרבה כלים בעיקר עבודה במצבי לחץ ובאינטראקציה עם אנשים, מטופלים וקולגות שעובדים איתך. נבחנתי במצבי קצה עליהם גם קבלתי צל"ש אחד אישי ושניים יחידתיים בצוק איתן ובשייטת 13 והגיע הזמן להיבחן גם במה שלמדתי. יצאתי לדרך למסלול מאוד ארוך, להיות רופא הכי טוב שאני יכול. החלום שלי זה להיכנס להתמחות, לתת 100 אחוז ולהביא את הערך המוסף שאני מביא מהשירות הצבאי עבור המטופלים".