בין השאלה לתשובה: "לא הצלחתי להיות בבית כנסת אפילו כאשר אחי התחתן"

אלדד שיטרית, בן 33, הוא סטנדאפיסט שמתגורר בשכונת רמת ורבר, נשוי ואבא לילד, ומצפה ללידת בתו בעוד שלושה חודשים. לפני כשמונה שנים הוריד לחלוטין את הכיפה והפך לאדם חילוני, והיום הוא מספר על הקשיים שלו כאדם דתי, למה הוא מתגעגע ולמה לא, מאז חזר בשאלה.
"בגיל 15 עברתי עם המשפחה להתגורר בזיכרון יעקב, בעוד שאני למדתי בישיבה תיכונית בכפר הרא"ה והייתי בא הביתה רק בשבתות", הוא מספר. "אני לא חושב שהייתי אי פעם באמת אדם דתי. תמיד ניסיתי להתחמק מזה. לא באמת הייתי שייך לחברה הזאת. היום אני כבר סטנדאפיסט, אבל מגיל מאוד צעיר נמשכתי לתרבות ולקומדיה שהם פורצים את גבולות הדת ומעודדים מחשבה עצמאית. באופן כללי הרגשתי שונה מאוד מכל האנשים שגדלתי איתם. הסתכלתי על דברים אחרת וראיתי דברים שונים מהנורמה של החברה הדתית, שבה הכל מוגדר וברור ויש חוקים שצריך ללכת לפיהם מהרגע שאתה קם בבוקר ועד הלילה".
את הכיפה הוריד באופן סופי לאחר הלימודים בבר אילן. "אחרי הצבא התחלתי ללמוד באוניברסיטת בר אילן וגרתי במעונות. בגלל שזו אוניברסיטה דתית אז הייתי מחויב לשים כיפה. בסוף התואר השני שלי, בערך בגיל 25, הרגשתי בנוח להוריד את הכיפה. לפני כן הייתה תקופת הביניים שהכיפה הייתה בכיס. היום אני לא שומר בכלל על המסורת ואני לא יכול להתקרב לבתי כנסת. לא הצלחתי להיות בבית כנסת אפילו כאשר אחי התחתן. עד היום יש לי חברים שנשארו לי מתקופת הישיבה והם גם לא דתיים, ולפעמים יוצא לנו לדבר על התקופה ההיא".
איך החגים עבורך כיום בהשוואה לעבר?
"כשהייתי דתי בחגים הייתה תחושה של התשה גדולה וחשש מזה, ידעתי שמדובר בשעות על גבי שעות בבית כנסת וארוחות נצחיות, ורוב הזמן לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות. זה היה נטל. תמיד לפני החגים היה לי לחץ מכל בתי הכנסת והסליחות. הייתה תחושה של כבדות ועול גדול. היום כאדם חילוני בתקופת החגים יש לי הקלה, אחרי שנים שחוויתי משהו על בסיס קבוע, עכשיו יש משהו משוחרר ומעריכים את החופש. התפילות הכבידו עלי מאז ומעולם, אני לא זוכר תפילה שהגעתי אליה מרצון. עד לפני כמה שנים זה עוד הציק לי ההפסקה מהתפילות. היום בכלל לא. גם אם היו תקופות שיותר האמנתי באלוהים, הפרקטיקה הייתה יותר עול מאשר לעשות ממקום אמיתי".
איפה אתם עושים את החגים?
"אצל ההורים. בעבר היינו מגיעים לחג ונשארים לישון שם, וחוזרים רק למחרת. אבל היום, בייחוד לאחר שנולד לי ילד, הם מבינים שזה בלתי אפשרי שלא ניסע בחג. הם היו רוצים שנישאר גם מבחינה משפחתית".
למה אתה מתגעגע בחגים ולמה לא?
"אני לא מתגעגע לכל התפילות. מנגד אני חושב שאני מתגעגע לזה שבאמת הייתה מנוחה אמיתית. לא היה לי סטנד אפ, לא היה לי ילד אז, והחגים היו באמת חופש מוחלט. היום הפער בין השגרה לחג והשבת הולך ומצטמצם. לפני כן הייתה הפרדה מוחלטת. היום יכולה להיות לי הופעה בערב. אני זוכר את החגים כמעגל אין סופי של תפילה, ארוחת ושינה".