תפנימו: הבעיה המרכזית של מערכת החינוך כיום היא לא התקציב או המורים, אלא ההורים

לפני שבוע הייתי בבריכה עם הבן שלי שעולה לכתה ד'. לידנו ישבו שתי אימהות שהילדים שלהן עולים לכתה א'. לצד ההתרגשות הגדולה וההתלהבות, בכל זאת, ילד ראשון שלהן מתחיל ללמוד בבית ספר, הן התלוננו בקול רם על כך שקיבלו מורה לא טובה כמחנכת, ושהן שוקלות לעבור לבית ספר אחר אם לא יעבירו את הילדים שלהן לכתה המקבילה. הילדים ישבו לידן ואכלו ארטיק, מקשיבים לשיחה. הם שמעו הכל, בדיוק כמו כל מי שישב בסביבה, הם שמעו שיש מאבק, שכל ההורים מוטרדים. אמא אחרת סיפרה להן שמדובר במורה מאוד קשוחה ולא קשובה, שהבן שלה למד אצלה שנתיים ושהיא מאוד שמחה להיפטר ממנה סוף סוף.
עד כמה שקשה לנו כהורים להבין ולקבל את זה, הבעיה המרכזית של מערכת החינוך היא לא החוסר במורים טובים וגם לא חוסר בתקציב או חלוקת משאבים לא נכונה. כיום הבעיה העיקרית של מערכת החינוך היא ההורים.

למה הורים שיושבים ליד הילדים שלהם מדברים סרה במורים? למה ילד בכתה א' צריך לשמוע שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים שהמורה שלו לא טובה? וכל זאת על סמך עדות אחת של אמא לא מרוצה.

פעמים רבות הורים משתמשים בביטויים פוגעניים כשהם מדברים על המורים של הילדים שלהם. לפעמים הילדים בעצמם מספרים את זה למורים שנאלצים לשמוע משפטים כמו – "אבא שלי אמר לי שאת לא מבינה כלום מהחיים שלך", או – "אמא שלי אמרה לי שגם ככה את לא קובעת עלי".

אני מבינה שהמורים לא מושלמים, ולא תמיד יודעים הכל, אבל הם המורים והילדים הם התלמידים. אמא שלי נתנה לי גיבוי מלא מול המורות והמורים שלי כתלמידה בבית ספר, גם כשלא הגיע לי הגיבוי, אבל בבית מעולם לא שמעתי אותה מדברת עליהם בצורה לא מכובדת.

גם הדיונים ברשתות החברתיות נגד החופשות של המורים בחגים ובחופש הגדול לא מוסיפים הרבה כבוד להורים. כסופרת, שנמצאת הרבה בבתי ספר בהרצאות ומפגשים, הייתי רוצה לראות איך ההורים היו מתפקדים יום אחד כמורים.

הבעיה של מערכת החינוך היא ההורים שאומרים לילדים שלהם לא לשחק עם ילדים שונים מהם, ילדים עם צבע עור שונה או ילדים בעלי צרכים מיוחדים המשולבים בכתות הרגילות. כאלו שמארגנים מחאות נגד שילוב ילדים שונים במערכת החינוך, שולחים הודעות בקבוצות הוואטסאפ ומרעילים הורים אחרים ואת האווירה בכעס המיותר שלהם ובצרות העין. כאלו שלא נותנים הזדמנות למורות חדשות או לכל מי ששונה מהם.

הבעיה של מערכת החינוך היא ההורים, אלו שלא יעלו על דעתם להתנדב לוועד הכתה או להנהגת ההורים, אבל תמיד יהיה להם טענות על ההחלטות שהתקבלו, לא מתאים להם הסכום שצריך לשלם, לא מתאים להם המקום שבו נקבעה מסיבת הגיבוש, הם לא מבינים למה צריך לקנות לשומר מתנה גם לראש השנה וגם לפסח. גם כשיש להם הערה קטנה למורה, הם לא ידברו איתה קודם כדי לברר מה היה ולנסות להגיע לפתרון, הם קודם יתקשרו למזכירה וידרשו פגישה דחופה עם המנהלת וישלחו מכתב לפיקוח עם העתק למשרד החינוך ולראש העיר.

הבעיה של מערכת החינוך היא ההורים שמתערבים בריבים של הילדים שלהם ולא סומכים עליהם שהם מסוגלים להתמודד עם הסיטואציה לבד. ואני לא מדברת על אלימות או אירוע יוצא דופן, סתם ריב שגרתי. כשהילד שלהם התחיל, הוא רק ילד, כשהילד השני מתחיל, מבחינתם צריך לסלק אותו מבית הספר ויפה שעה אחת קודם.

הבעיה של מערכת החינוך היא ההורים שרוצים לנהל במקום המנהל, רוצים לחנך את כולם, והם תמיד שמחים להעביר את המידע הלאה, להסביר שאת המורה ההיא העיפו מבית ספר אחד לבית ספר אחר וזו כבר הפעם הרביעית שהיא עוברת בית ספר ואת המנהלת הזיזו לעיר אחרת כי ההורים התלוננו, ושהילד הזה לוקח כדורים, והילדה הזו הולכת לטיפול פסיכולוגי, ושההורים האלו מסרבים לבצע אבחון לילד שלהם. וגם אם הם לא יודעים את הפרטים וגם אם אין קשר בין דבריהם למציאות, זה בכלל לא משנה להם.

הלוואי שהשנה במקום להתלונן ולחפש את הרע, נדע גם לראות את הטוב, להכיר טובה למי שצריך, נדבר בכבוד אחד כלפי השני, נהיה סובלניים יותר, נבין שלא תמיד יש פתרונות קסם ובשביל תהליך, צריך זמן. הלוואי שכולנו נתמקד בחינוך הילדים בבית ונשמש דוגמה אישית לערכים שחשובים לנו.

המבוגרים / קרולין האלס, הוצאת אריה ניר

המבוגרים מאת קרולין האלס

על הכריכה מתואר הספר כקומדיה עוקצנית ושנונה. לדעתי זו לא קומדיה, אך הוא בהחלט עוקצני ושנון, ציני, ו"בריטי", שומר על קלילות קיצית נעימה, אף על פי שהסיפור מתרחש בחופשת חג מולד. עיקר הספר עניינו היחסים הסבוכים בין בני משפחה שמסתבכים יותר בגלל צביעות והסתרת אמת, הסתבכות שסופה עלול להיות כבד וטרגי. בקיצור ספר שמשלב את הכול מהכול בעדינות ובהצלחה.
זה הסיפור, בקיצור (בטעות יצא חרוז):
אלכס, מדענית ואלכוהוליסטית, היא בת זוגו של מאט. למאט ילדה בת 7 מנישואים קודמים, סקרלט. לסקרלט חבר דמיוני נוכח מאד, ארנב ענק בשם פוזי. לאמה של סקרלט, קלייר, עורכת דין, בן זוג, עורך דין בכיר בשם פטריק. גם לו ילדים מנישואים קודמים. מאט וקלייר מחליטים לצאת לחופשת חג מולד משותפת. לא לבדם, אלא כל החמישה: הלשעברים עם בני הזוג החדשים ועם הילדה סקרלט (וכמובן, הארנב הדמיוני). בני הזוג החדשים אינם מאושרים מהרעיון. הרבה מתח מצטבר אצלם לקראת הנסיעה. לאלכס יש בעיה עם האישה לשעבר, קלייר, טיפוס דומיננטי ושתלטן. וגם עם סקרלט, הילדה. סקרלט ופוזי, הארנב הדמיוני, משוכנעים שאלכס, כמו כל מדענית, מבצעת ניסויים רצחניים בארנבים. פטריק מסתיר סוד מקלייר, קלייר מסתירה מפטריק, מאט מסתיר סודות מאלכס, וכולם מסתירים את רגשותיהם האמתיים כיאה לבריטים מחונכים.
השישה יוצאים (כולל הארנב הדמיוני), לחופשת חג מולד בפארק "היער המאושר", בצפון אנגליה. מהרגע הראשון אנו נרמזים שבהמשך מישהו יירה חץ לגופו של אחד מהשישה. מי, איך ולמה יתברר לקראת הסוף. השהות המשותפת מעיקה ומביכה: ההצטופפות המשותפת, הזיכרונות, פעילות מינית הנשמעת בחדרים הסמוכים, הסודות המשתחררים ויחד איתם הקנאה והחשדנות. אחרי יומיים יחד העניינים מסתבכים.
ואז מתרחשת תאונה שחלקים מחקירתה נחשפים מדי פעם: חץ שנורה מקשת פוגע במישהו. תאונה או פגיעה מכוונת? מי ירה ומי נפגע? אמנע מספוילר רציני, אך ארמוז שהדרמה לכאורה מסתיימת באופן "בריטי", בנימה צינית ומשועשעת, וההפתעה מחכה לקוראים בעמודים האחרונים.
ספר שנוגע בקלילות משועשעת בסבך יחסים במשפחה. תרגום מצוין של תמי לימון. מומלץ.

סטטוס לשבת: "המורה חייבת לאהוב אותי"

אבישי והספר הילדה שניסתה

אבישי: "תגידי למורה החדשה שלי שהיא חייבת לאהוב אותי כמו שהמחנכת הקודמת אהבה אותי".