מטיס כמו גדול: ההישג המרשים של יובל בן ישראל

הישג גדול: יובל בן ישראל בן ה- 14.5 זכה במקום השלישי באליפות העולם בהטסת אווירובטיקה מדויקת בדרוג לנוער. הוא היה הישראלי הראשון שעמד על פודיום זה. התחרות התקיימה בברשיה, איטליה, ולקחו בה חלק כ- 115 מתחרים מ-39 מדינות. לצד זה, בן ישראל מדורג בין ה-30 הטובים בעולם בדירוג הכללי, נוער ומבוגרים כאחד. בארץ הוא אלוף ישראל לנוער ובוגרים.
יובל החל את העיסוק בטיסנים שהיה בן שבע בלבד. הוא הצטרף לחוג טיסנים בסניף קלוב תעופה בפתח תקווה בניהולו של רונן אייזנברג והחל לבנות ולהטיס טיסני רדיו. עוד לפני שמלאו לו תשע הפך למטיס העצמאי הצעיר ביותר בארץ והחל להשתתף בתחרויות ארציות. בטרם מלאו לו 10 שנים, התחרה והוכתר כאלוף ישראל ברמת מתחילים ושנה לאחר מכן בשנת 2015, והוא בן 11 בלבד, הוכתר כאלוף ישראל ברמת מתקדמים. בשנת 2016 כבר הפך להיות אלוף ישראל ברמת בכירים, דבר אשר פתח לו את הדרך להתחיל להתחרות ברמה הארצית בשנת 2017. בשנת 2018 הוכתר כאלוף ישראל ברמת בינלאומיים (דרוג כללי בוגרים ונוער) וייצג את ישראל באליפות אירופה שנערכה בבלגיה. הוא היה שם המטיס הצעיר ביותר בתחרות ועל כן ניתן לו הכבוד להקריא את שבועת הספורטאי בשם כל המתחרים בטקס הפתיחה.
בתחרות זו הגיע למקום החמישי באירופה בדרוג נוער. בשנת 2019, ייצג בן ישראל את מדינת ישראל בשלוש תחרויות במסגרת תחרויות סבב גביע העולם לבוגרים (world cup): בליריה אשר בפורטוגל בה זכה במקום השלישי בדרוג הכללי, לאחר אלופי ספרד וגרמניה. בזמורה שבספרד, בה זכה במקום השני בדרוג כללי – לאחר אלוף ספרד. ובהוס שבהולנד, בה זכה במקום השני, לאחר אלוף הולנד.
"מאז שאני ילד תמיד התעניינתי בכל מה שמנותק מהרצפה, אם זה ציפורים או מטוסים", מספר יובל, "וההורים שלי הציעו לי ללכת לחוג טיסנאות וזה עניין אותי. התחלתי בחוג טיסנים חופשיים בכיתה ב' והייתי הכי צעיר. שנה לאחר מכן, היה כמעט ברור לי שצריך להמשיך לבנייה של טיסנים יותר רציניים עם שלט ומנוע וכך התחלתי לבנות את הטיסן הראשון של בקלוב תעופה בעיר. התחלתי להטיס עם הדרכות עד שנהייתי עצמאי, שזה אומר שיש לי רישיון להטיס לבד".
מה זה אומר אווירובטיקה מדויקת?
"זה מאוד דומה לאקרובטיקה, אבל שזה מבוצע באוויר, על ידי כלי טיס ובתחרויות שאני מתחרה בהם אנחנו מקבלים מראש סדרה של תרגילים ואנחנו צריכים לבצע את אותה סדרה, בצורה הכי מדויקת וחיננית שאפשר ובמיקום מוגדר".
מה זה דורש ממך ביום יום?
"לעבוד קשה ולהפסיד גם חלק משעות הלימודים בבית הספר שאני צריך להשלים. זה אומר שאני צריך להתאמן שלוש עד חמש פעמים בשבוע, תלוי כמה אני קרוב לתחרות, ובנוסף לאימונים אני צריך לעבוד על הטיסנים ולשפר אותם".
ומבחינה חברתית זה לא פוגע?
"להפך, מבחינה חברתית, זה הוכפל בזכות התחום. יש לי גם הרבה חברים מהתחום שאני מדבר איתם על דברים שקשורים לזה ואת החברים מבית ספר בנפרד".

יובל בן ישראל צילום פרטי

"זה אחד הדברים שאני אוהב בתחום, שאפילו שאני עדיין ילד, אני עדיין זוכה להיות בחברת מבוגרים, שמתייחסים אלי בצורה שווה ויש לי סיכוי שווה מולם"

יובל הוא הבן אמצעי של מאיה סורמלו בן ישראל, פעילה חברתית ועוסקת בתחום הספורט, ועופר, כלכלן ומנכ"ל חברה להשקעות שעיקר עיסוקה בנדל"ן. הוא אח לחן בת ה-24 ונועה בת ה-12 שעולה לכיתה ז' בחטיבת רשיש במסלול המחוננים וספורטאית בעצמה. "זה ילד שכל הילדות שלו סובבת את התחום", מספרת האם מאיה, "החברים הכי טובים שלו הם מהטיסנאות ויש להם שפה משותפת. לשמחתי בשנים האחרונות גם בבית הספר יש הכרה בתחום והם מאשרים לו להפסיד לימודים לטובת אימונים ותחרויות. הוא פעמיים בשבוע מתאמן בבוקר, אימונים שמתחילים בשעה שש במנחת בעיר או בהוד השרון וגם בכל סוף שבוע. כמו כן יש לו מאמן מאיטליה שהוא מגיע מספר פעמים בשנה ויובל מתאמן אצלו".
הנבחרת הישראלית כוללת שלושה משתתפים שיובל הוא הצעיר בהם. בנוסף לו יש עוד שני משתתפים בגילאי 40 ו־50. "באליפות העולם השתתפו 115 מתחרים מ-39 מדינות ומבחינת גילאים, התחרות מתבצעת בצורה כזו שכולם מתחרים בכולם ואני יכול להתחרות מול אנשים בני 40 או 60 בלי שום מגבלה של גיל", מסביר יובל. "בתחרות עצמה יש דירוג כללי ודירוג של נוער עד גיל 18, זו אותה תחרות בדיוק, אבל יש פודיום נוסף שמאפשר למתחרים צעירים להגיע להישגים גבוהים יותר, ולכן יש לי שני דירוגים".
ככל שאתה יותר מבוגר, יש לך יותר ניסיון?
"לא בהכרח, זה אחד הדברים שאני אוהב בתחום, שאפילו שאני עדיין ילד, אני עדיין זוכה להיות בחברת מבוגרים, שמתייחסים אלי בצורה שווה ויש לי סיכוי שווה מולם".

"אווירובטיקה זה תחביב, שלא יכול להפוך למקצוע בפני עצמו, אבל אני רואה את עצמי מתעסק בצבא בנושא מזל"טים והופך את התחביב למקצוע, לצד התחביב"

האב עופר מוסיף: "צריך להבין שמדובר בתחרות מאוד קשה ומתישה. זה שבוע מורט עצבים, במהלך התחרות צריך לרוץ בין המנחתים על מנת להתאמן וזה מאמץ נפשי מאוד גדול. בהתחלה זה מול חמישה שופטים, בחצי גמר זה עשרה שופטים וכך זה עולה וצריך להבין שהמתחרים המבוגרים הם אנשים שרובם כבר שנים רבות נמצאים בתחום ומטיסים גם באימונים וגם בתחרויות בין לאומיות. חוץ מזה, יש הרבה מהנדסים בתחום ויש אנשים כמו לדוגמא בנבחרת היפנית שמועסקים על ידי יצרנית שלטי הרדיו וזו העבודה שלהם להטיס. לעומת זאת הנבחרת הישראלית היא נבחרת מאוד קטנה ולא ממומנת ואנחנו מתחרים נגד נבחרות מאוד עשירות כמו יפן, ארצות הברית או שווייץ, יש להם משאבים כמעט בלתי נדלים".
והתחרות מול אנשים מבוגרים יותר היא יתרון או חסרון?
"זה אחד מהחלקים היפים של התחרות לראות אותו מדבר עם אנשים בכל הגילאים, מהגיל שלו ועד 70, והם מדברים בגובה העיניים. הוא מדבר עם המהנדסים ומבין מצוין את כל התחום ושולט בו היטב. טיסנאי טוב יש לו שלושה חלקים: החלק הראשון זה הקשר בין העין ליד, החלק שני זה היכולת להבין איך השלט עובד ולתכנת אותו, והשלישי זה היכולת לבנות ולתקן. היתרון של יובל הוא שהוא שולט בכל התחומים ומקצוען בכולם למרות הגיל הצעיר שלו".
בן ישראל הוא בסך הכל בן 14.5, הוא סיים בהצטיינות יתרה את חטיבת בן גוריון במגמה המדעית ומתחיל ללמוד בתיכון בן גוריון. "אין התרגשות מיוחדת לקראת התיכון", הוא אומר וכבר חושב על אליפות ישראל שאמורה להתקיים עוד מספר חודשים.
מה זה דורש מבחינת המשפחה?
מאיה: "זה דורש בדיוק מה שזה דורש ממשפחה של כל ספורטאי אחר. הרבה תמיכה והרבה וויתורים של המשפחה. אין לנו שישי שבת כמשפחה או טיולים משפחתיים בסופי שבוע. התכנון של החופשות המשפחתיות הוא סביב התחרויות בארץ או בחו"ל. אבל זה משהו שאנחנו עושים באהבה ולראות אותו מגיע להישגים ולהכרה עולמית בתחום שהוא אוהב ועוסק בו, מבחינתי אחרי הבריאות זה הכל. ההכרה היא לא רק בארץ, לדוגמא עכשיו הוא הוזמן על ידי מנהל נבחרת ארצות הברית, שנחשבת לנבחרת הטובה בעולם, להתאמן איתם. זה כבוד גדול". האב עופר מוסיף: "זה וויתור עצום. אני כבר שבע שנים לא ישן בשישי בצהריים ובשבת בבוקר וזה נוסף לאימונים באמצע השבוע. אין זמן לטיולים משפחתיים, מקסימום הולכים איתו לתחרות".
וזה שווה את זה?
עופר: "כשאני רואה את ההתפתחות האישית שלו מבחינת ידע וההבנה ומה שהוא מסוגל לעשות, אז נדמה לי שכן, אבל לעיתים זה בא על חשבון המשפחה".
יובל, מה החלום שלך?
"לפני כמה שנים החלום שלי היה להיות אלוף ישראל ואת זה הגשמתי בשנה שעברה. מאז החלום גדל והשאיפה היא להיות אלוף העולם. אווירובטיקה זה תחביב, שלא יכול להפוך למקצוע בפני עצמו, אבל אני רואה את עצמי מתעסק בצבא בנושא מזל"טים והופך את התחביב למקצוע, לצד התחביב", הוא מסכם.